זאבת ההרים המושלגים
סליחה שהתפרצתי על כל הקוראים המסכנים אבל משהו היה חייב להגיד את זה!

סטיית תקן

סליחה שהתפרצתי על כל הקוראים המסכנים אבל משהו היה חייב להגיד את זה!

אני רואה את כולם ואני מקנאת בהם. בחופש שלהם, בחופשיות שלהם אבל אני יודעת שזו רק הצגה ובכל זאת, אני עדיין מקנאת.
אני מסתכלת על השמיים ורואה ציפור עפה לה שם ופתאום היא נופלת קורבן לטפריו האכזריים של טורף שמיים.
אין דבר כזה חופש, אף פעם לא יהיה ואף פעם לא היה. בכל זאת לא חופש של ממש. אפילו כאן במדינה "דמוקרטית" יש דברים שאסור לומר, דברים שאסור לעשות.
לכל דבר יש השלכות, זה חופש?
לא!
מה זה חופש?
חופש זה כשאתה יכול לעשות הכל, בלי להתבייש. אבל זה ככה?
לא!
כל סטיות התקן למיניהם, תמיד חושבים שהם איזה סטייה מה"נורמל".
טוב אם הם סוטים אז מה אנחנו?
אם הם לא אנושיים אנחנו כן?
אז הם סוטים, הם לא באותו מסלול שלך ובגלל זה הוא סוטה.
לדעתי אי אפשר להתקחש לגזעונות, מי שיותר שהוא לא גזען הוא גזען בעצמו מכיוון שהוא מחצין את הגזענים.
אני לא רוצה להטיף לכם מוסר או לצעוד במצעד הגאווה או משהו אבל אנשים תפתחו עניים!
תראו את מה שבפנים לא מה שבחוץ, וכן זה ידוע שלחלק מכם לא מגיע כל הזעם שלי וחלק מכם יגידו אני לא גזען וכל השטויות האלו אבל החוכמה היא לא להגיד מה אני לא אלא מה אני כן!
אני מפחדת ממקומות סגורים וחשוכים שנותנים לי הרגשה שאין לי דרך לברוח, אין לי בעיה עם צבעי העור השונים, אני אישית חושבת שזה ממש מתומתם ובלתי הגיוני.
אני לא מנסה לנזוף בכם(למרות שזה מה שיוצא לי) אני מנסה לגרום להבנה להגיע למוח שלכם!
אתם יכולים להגיד עלי מה שאתם רוצים, אבל זה לא ממש יזיז לי.
אני רוצה שינוי אבל תמיד תהיה הגזענות, אין מה לעשות נגד זה.
אבל תמיד אפשר לגרום לאנשים להבין! לא לנסות לגרום!


תגובות (1)

הרעיון הכללי נכון לפי דעתי, וההתחלה טובה ואפילו פואטית, אבל הכתיבה מאבדת כיוון איפשהו באמצע.
כמה דברים קטנים שפריקית שכמוני לא יכולה להתעלם מהם:
*להתכחש (ולא להתקחש)
*מטומטם (ולא מתומתם)
חסרים לך סימני פיסוק (הו, האימה)
אפשר לשאול מה פשר המשפט הלא קשור לחלוטין הבא:
אני מפחדת ממקומות סגורים וחשוכים שנותנים לי הרגשה שאין לאן לברוח(!??)
איך המשפט הזה מתקשר לטקסט?

17/10/2013 15:37
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך