סיפורם מהחיים כרוניקה של מוות ידוע מראש "שלומי" המשך

17/10/2012 517 צפיות אין תגובות

מאז אותו יום נלחש שמו ביראת כבוד כראוי ללוחם ללא חת שחייו שלו נחשבו בעיניו כקליפת השום. הסיפורים על מעלליו לא פסקו ההיפך הוא הנכון. מבצע רדף מבצע. מפקדיו חזו לו עתיד מזהיר. והוצעו לו מספר תפקידים פיקודיים . ביום בהיר אחד .קם ועזב. נפרד ממפקדיו ומפיקודיו. אף אחד לא ידע להסביר את פשר הדבר. "זאת אבידה לצה"ל". כך צוטט "אלון" הסמ"חט בישיבה סגורה בפיקוד. עננים אפורים הנמיכו וכיסו את השמיים. קרן שמש סוררת נדחקה מבעד לחרך הדק .מאירה פיסת אדמה יתומה באור נגוהות. צינה ליטפה את האויר דוחקת .דוחפת כיסי אויר חמימים אחרונים . מסלקת בתקיפות כל אשליה ליום חמים. אוזניים כרויות יכלו בקלות לשמוע את קול נהימתה המאיימת של הרוח השורקת. הלך גמלוני פסע בכבדות במורד הרחוב. משב הרוח איים להעיפו כעלה נידף. בעיקשות שינס מותניו . פניו מכורכמות מתגרות אל מול השד יודע מי. בקרן הרחוב האיט ההלך את צעדיו פנה אנה ואנה ונעמד דום. " אז ידידי" כך מלהג לו הלה. ומוסיף "זה רוח רפאים זה" ידו מצביעה בחשאי לעברו של האיש "זה שלמה בלום או מה שנשאר ממנו " הפניתי את מבטי ממנו והישרתי מבט לעברו של שלמה. זה ללא הודעה מוקדמת הרים את עיניו הישיר מבט וחייך. מאז עברו מספר שנים. אך לעולם לא אשכח את התחושה המוזרה . כאילו הבטתי בשמי התכלת . תכול עיניו היה טהור. מבטו מלא חיות חודר לנבכי הנשמה . עוד רגע קט וחיש נעלם. מפעם. לפעם. נצפה צועד בדממה. דמות ערפילית ומוזרה. גבר מזדקן. חזותו אינה מעידה על גילו . "הזדקן טרם זמנו " אמר לי "דני הגבוה" הימים נקפו יום רדף יום דמותו הלכה ונשתכחה מליבי. החיים מזמנים אין ספור חוויות ואנו צפים על פני המים. עוברים את חיינו משועים לטוב. ורודפים אחר הלא ידוע. בבוקרו של יום חורף סגרירי. חלפתי משועמם אך קפוא עד לשד עצמותיי .על פני לוח מודעות .מודעה קטנה משכה את תשומת ליבי. הייתה זו מודעת אבל .המילים מרוחות בשחור סיפרו על מותו של אחד בשם שלמה שלומי בלום. ההלוויה תצא מחר. כך סיפרה המודעה לקונית. למחרת בשעות אחר הצהריים התייצבתי בבית העלמין המקומי. בחרתי פינה ניטרלית המשקיפה על חלקת הקבר. בשעה היעודה הגיחו משום מקום דמויות של גברים. רובם בגיל העמידה. ארשת של רצינות תהומית פרושה על פניהם. ביניהם נראו אנשי צבא רבים חלקם ללא מדים. "זה אלון המח"ט" הייתי מופתע לא ראיתי מי הדובר הלא עמדתי לבד בבדידותי .מעבר לגבי קרוב אל אוזני חשתי בהבל פיו של הדובר האלמוני "כל אלה שאתה רואה חבריו של שלומי" הפטיר והמשיך "לא שכחו אותו ובאו לחלוק לו כבוד אחרון" ואני מנסה בקושי רב להסתיר את ההתרגשות שאחזה בי. פולט מילים לא ברורות. לחלוחית מכסה את עיניי . מבעד לערפל ראיתי את האלונקה נישאת בידיהם של חיילים אלמונים. מורדת אילי קבר לוקחת עימה את סודה .אל תהום הנשייה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך