פריקה

דמעות

שחור או לבן
אי אפשר יחד
ירח מאחורי ענפים
והאפילה גדולה
טיפות יורדות
בלי רחמים
ברק, כמו סדק
רעם, כמו צעקה
פתיתים של זכוכית
כל אחד שונה
מתנפצים על האדמה הקרה
שלא מקבלת.

לב טהור
שקצת רוע נגע בו
נקודה שחורה
סדק בנשמה
הנר התמידי נכבה
מתאהב בחושך
בודד וטוב לו
רק הנקמה.

והנר שנכבה
פוגש בפנס
האור מסנוור
טוהר לבן בוהק
החושך ברור
הסדקים גדלים
ואור גדול מתגלה
והפתיתים מוצאים את מקומם
על מצע דשא רך
שחור ולבן
מתערבלים
ויוצרים את עצמם מחדש