הפנימייה – פרק 171

•תסמונת שטוקהולם – חלק א'•

הבוקר הפציע על הפנימייה, וזה היה יום חופשי, אז כולנו יצאנו למדשאות הירוקות שבחוץ, מקווים ליהנות מהשמש שבחוץ.
כמה מהבחורים בפנימייה שיחקו בכדורגל, אבל אני העדפתי לשבת מתחת לעץ ולחפש חבורת בנות שעוד לא ניסיתי להתחיל עם אף אחת מהן. משום מה לא הצלחתי למצוא עדיין מערכת יחסים, וזה לא שלא חיפשתי. ניסיתי, אבל כל פעם מחדש נכשלתי, וזה שיגע אותי.
יכולתי לראות את כל הבנות הכי שוות יושבות ביחד: שבדיה, איסלנד, דנמרק, אוסטרליה, שוויץ, בלגיה, ומשום מה, גם גיאורגיה. היא הייתה זוועתית, ועדיין הבנות תפסו ממנה. הלוואי שידעתי למה.
ידעתי שאין לי סיכוי איתן, אז הסטתי מבט לקבוצה אחרת של בנות, ולעוד אחת…
"היי, ישראל, מה קרה?" שאל ארצות הברית, הסנטר הכפול השמונה-עשר שלו רוטט, בעודו אוכל מק-קלוריות-ריקות. זה היה המבורגר שקיבל את השם "קלוריות ריקות" כי הוא לא היה שווה את הקלוריות שהוא הכיל, אבל ארצות הברית האמין שמדובר בכך שהקלוריות האלו לא נספרות, אז זה דיאטטי. לכו תבינו את ההיגיון שלו.
"כלום," אמרתי.
"אתה מחפש בחורה שוב?" הוא שאל.
"אולי."
"אני עדיין חושב שתוכנית ריאליטי תהיה פתרון."
"ניסינו כבר בעבר, לא עבד, עדיף לוותר מראש," אמרתי.
"מאוחר מידי! רצתי לתכנן!" צעק ארצות הברית, ורץ לחדר שלנו בשביל לתכנן. מיותר.
נאנחתי. הייתי צריך למצוא משהו לעשות, כאשר לפתע, ממש כמו בהזמנה, דלת הפנימייה נפתחה ונשמעה צרחה איומה.
כולם הפנו מבט בשביל לראות את או"ם, מחזיק בשוט הארוך שלו שוב, וכל הפרצוף שלו אדום מחדש.
"מה כולכם עושים בחוץ?! נהנים?! מבלים?! אהה!" הוא צעק, וניסה להצליף בנו עם שוט, אבל כולנו הצלחנו לברוח.
"מה קרה, או"ם?" שאלה שבדיה, האמיצה היחידה שנעמדה מולו.
"תחזרו פנימה ותסבלו קצת!" הוא התחנן, "בחייכם!"
"לעולם לא!" צעקנו, וברחנו ממנו.
"לא מקובל בשום צורה!" הוא הכריז.
"למה מה תעשה?!" התגרה בו קולומביה.
"היי, קולומביה! מה אתה הולך?" שאל הולנד, מחזיק במזרק.
"הו, כמובן," אמר קולומביה.
עם עשו "לחיים" עם המזרקים שלהם והזריקו זה לזה, ואז צחקקו כמו משוגעים.
"שזיפים!" הם קראו.
"אחי, הם מקיפים אותי!"
"מה אני אעשה?" שאל או"ם, "אני אקח לי שבוייה!"
הוא תפס את שבדיה בכוח וגרר אותה משם, בעודה צורחת.
"לא!" צעקנו כולנו.
רצנו בחזרה פנימה בניסיון להשיג את או"ם, אבל הוא נעלם, ואיתו שבדיה.
"הטרגדיה!" קראה גיאורגיה.
"היא הייתה חברה טובה," אישרה איסלנד.
"לא! בלעדיה, אף אחת מכן לא תרצה להסתובב איתי!" אמרה גיאורגיה.
"את יודעת, זה די נכון," אמרה שוויץ, "את כבר לא מעניינת."
כל הבנות דחפו אוזניות לאוזניים שלהן ונטשו את גיאורגיה.
"אנחנו מוכרחים להחזיר את שבדיה אלינו!" קרא נורבגיה.
"מה? למה?" שאל צרפת.
"כי עוד לא הספקתי לצחוק על השרשרת המטופשת החדשה שלה!" הוא אמר.
"אוי אוי אוי! מסכן שלי!"
"אני יודע."
"קח," אמר צרפת ונתן לו ורד.
"מה?"
צרפת רק הביט בשמיים ושרק שריקה דקה.
"בסדר…" מלמל נורבגיה ולקח את הורד.
צרפת קרץ לו, ונורבגיה נרתע לאחור.
"יופי, אחרי הרגע המביך הזה," אמר לטביה, "אנחנו צריכים להחזיר את שבדיה!"
"תשאירו את זה לי," אמר אנטרקטיקה, ותחב אוזנייה עמוק לאוזן שלו, שהייתה בסך הכל חור, כי אחרי הכל, הוא היה פינגווין.
הוא רץ לרגל ולהשתיל מצלמות במשרד של או"ם.
"היי! אם צריכים לגנוב, זה התחום שלי!" אמר רומניה, "תשאירו את זה לי!"
הוא רץ במהירות לעבר המשרד של או"ם.
"יופי. יותר תפוחי אדמה בשבילי," אמרה בלארוס, והקפיצה אחד גדול לפה, ואיכשהו בלעה את הכל.
"אני עדיין חושב שזה לא חכם להשאיר את העבודה בידיים של סוכן פינגווין וגנב מדופלם," אמר אסטוניה.
"אז למה שלא תתנו לי?" שאלתי, "אני הרי המצאתי את השב"כ, ואת המוסד ואת כל שאר המוסדות האלו שכולם מאשימים ברציחות, אבל הם מכחישים הכל!"
"יש בזה משהו," אישר אסטוניה.
"היי! היי! היי! ממש ממש לא!" קרא גרמניה.
"מה?" שאלתי.
"אני יותר טוב!"
"אתם מדברים? אני ריגלתי אחרי גרמניה, בריטניה, ישראל וכמעט כולכם," אמר ארצות הברית.
"אז לכו לעבוד," אמרה הונגריה.
"בסדר!" קרא ארצות הברית, והתגלגל משם כמו כדור שומן טוב היישר לחדר של או"ם.
"הלכתי," אמר גרמניה, ורץ במהירות בעקבות ארצות הברית.
כולם הביטו בי.
"מה איתך?" שאל אירלנד, "אתה לא יוצא?"
"אין לי ממש יציאה מגניבה," מלמלתי.
"אה," כמה אמרו.
חשבתי לכמה שניות, מובך מהסיטואציה.
"היי! תראו! הסחת דעת מדהימה מאחוריכם, שרק אם תסתכלו עליה הרבה תראו!" קראתי, והצבעתי.
"איפה?!" כולם הזדעקו והסתובבו לאחור בשביל להסתכל, ואני רצתי משם בדרך לחדר של או"ם במטרה להציל את שבדיה. מי יודע, אולי אם אצליח, גם אצליח להשיג אותה… אולי בפעם השנייה זה יעבוד?
מה שבטוח – הייתה עבודה שהייתה צריכה להיעשות, והרבה מתחרים.