אודרי הזאת'י 2

"אודרי?" מישהי נמוכה ושמנמנה ניגשה לשולחן שבו ישבה אודרי עם חבריה בפאב.
"מי קורא לי בשמי?" אודרי צחקה "אבל ברצינות, אני לא זוכרת אותך. מי את?"
"זאת אני!" היא אמרה.
"אהה…! האני!… כן. אני זוכרת אותך!"
"לא לא לא .." היא אמרה, "קוראים לי מייקי."
"פיו, כי אני לא זכרתי שום האני… " אודרי שתתה. "שבי איתנו."
מייקי התיישבה והסתכלה על כל הפרצופים הלא מוכרים.
כולם נעצו בה עיניים עד שאחד מהם אמר:"מייקי זה השם של הכלבה שלי."
מייקי חייכה במבוכה. "וואף!" וצחקה.. אבל אף אחד לא צחק איתה.
"שכחתי לעשות היכרות!" אודרי עזבה את השתייה סוף סוף, "מייקי, תכירי אלו סרנדה, פטריק, קראטון ופאם."
"פטריק זה השם של הכוכב ים שלי" היא צחקה. ואף אחד לא צחק איתה שוב.
"טוב זה מביך!" אודרי צחקה "אבל יהיה טוב, כל עוד האלכוהול זורם."
"את ממש השתנית…" מייקי אמרה.
"מותק, אודרי תמיד הייתה ככה." פטריק אמר "יש אפילו מיתוס שהיא נולדה עם בקבוק וויסקי ביד."
אודרי שאלה:"מייקי, מאמי, אני מצטערת לבשר לך, אבל אני לא זוכרת אותך… את לא צריכה להעלב. עכשיו אני רואה אותך עם שלושה ראשים. זה השתייה לא אני… והראש השמאלי שלך מוציא לשון! חה! אוי מייקי. התגעגעתי אלייך." אודרי נפלה מהכיסא.
"אוי!" מייקי הרימה אותה "את בסדר?"
אודרי קמה: "היי!" והסתכלה עליה. ואז פנתה לפטריק ולחשה:"מי זאת הנמוכה עם השלושה ראשים?"

"מייקי! אני מייקי! הייתי איתך בתיכון! את לא זוכרת?! היינו חברות קרובות ואז… טוב לא יודעת מה קרה פשוט נותק הקשר…"
אודרי צחקה "מייקי, בלי להעליב, אני לא הייתי מסתובבת עם…" היא הסתכלה עליה מלמטה למעלה "איתך."
"אבל את כן! למדת איתי בייל!"
"וואווו!!" כולם התפעלו "אודרי? ייל ? מה עשית שם? חיפשת סטוץ עם מרצה?"
אודרי הסתכלה עליה ופתאום נזכרה.
"מייקי בואי הצידה שנייה."