איפה הצדק?
עורך הדין קשר את העניבה ויישר את הצווארון.
הוא לקח נשימה ארוכה והוציא את האויר לאט לאט. בעוד מספר דקות יופיע בדיון האחרון שייערך בקומה השביעית. נאום הסיכום נכתב כבר בערב הקודם. הוא שינן אותו חזור ושנן.
דלתות המעלית נפתחו ועורך הדין פסע לתוכה בשקט מופתי. הוא לחץ על כפתור הקומה השביעית והמתין.
בתוך המעלית המתינו אנשים נוספים על מנת להגיע לקומה הרצויה. עורך הדין סרק אותם במבטו, כאילו מבקש לנחש מה מטרת הביקור שלהם, על פי לבושם. המעלית נעצרה, ועורך הדין עשה פעמיו אל המסדרון הארוך.
״רק רגע, אדוני!״ הצעקה נשמעה מתוך המעלית. ״אנחנו בקומה השישית. זו לא הקומה שבה ביקשת לרדת.״
עורך הדין הסתובב אל עבר הדלתות הפתוחות, פניו אדומים מכעס. ״בחור צעיר״, נזף באיש, ״לי זה ממש לא משנה.״
תגובות (2)
אוי, זה טוב,
איך שאנשים יגיבו כדי "לשמור על כבודם"
לא הבנתי איך הכותרת קשורה אבל ממש אהבתי את הקטע.
הכוונה הייתה שלעורכי הדין לא באמת איכפת על מי הם מגינים… כאילו, טוב נו, אז זאת לא הקומה הנכונה. שיהיה. (אני חושבת…)