באמת שאני צריך קצת להשתחרר

גיא שמש 11/02/2015 1004 צפיות 2 תגובות

באמת שאני צריך קצת להשתחרר, אני אומר לה כשאנו נוסעים בכביש המהיר. תשתחררו! תשתחררו! צועק הנהג מקדימה. אני לא יודע, אני אומר לה, אני מרגיש שאני מגביל את עצמי, מנסה להיות בסדר – אבל הופך לאידיוט. הרבה זמן לא איבדתי את החושים. אפילו לא ממש התרגשתי משיר. תהנה! תהנה! צועק הנהג מקדימה. היא נראית כאילו כל זה לא מעניין אותה. חם פה, היא אומרת. קיץ… אני חושב, ופתאום היא מורידה חולצה. במהירות, מפשילה אותה מעל ראשה. יש לה חזיית פוש-אפ כחולה בהירה, זה מרשים. אני חושב שאני צריך קצת לתת לעצמי לזרום, את מבינה? קצת להפליג על הדמיון. אפילו סתם עם אוזניות או ספר. כי אני מרגיש תקוע כזה… איזה חום! היא רוטנת, ומורידה במהירות את החזייה. יש לה חזה יפה. מלא וכמעט זקוף. 'שמעי, אני חושב שאני צריך קצת להשתחרר, לעשות מה שבא לי, את יודעת. להרפות מהדברים. אני שם לב שהיא הורידה נעליים וגרביים בזמן שדיברתי, ועכשיו היא מורידה מכנסיים. את מקשיבה לי? אני שואל. כן, כן. היא עונה בפיזור נפש. יש לה תחתונים ירוקים קטנים. הם מאוד סקסיים. אז מה את חושבת שאני צריך לעשות? אוף, היא רוטנת, ומורידה את התחתונים, חם פה בטירוף! אני מתחיל להרגיש שמשהו פה מוזר, אבל אני לא מצליח לשים עליו את האצבע. אז חשבתי, אני ממשיך, לקחת כמה ימי חופש מהשגרה שלי. את יודעת, לטייל, לשמוע מוזיקה, קצת ליהנות… באמת כדאי שתהנה קצת! היא קוראת, ושמה את ידי בכעס על הקוס שלה. אני מושך את ידי. אני יודע שאני צריך ליהנות, אבל קשה לי להשתחרר… תשתחרר! היא צועקת, ושוב מניחה את היד שלי על המפשעה שלה. אני לא יודע מה היא מתעקשת, אבל אני משאיר את ידי שם. אני לא יכול לצאת מהארץ, אני אומר לה, אבל גם בארץ יש מקומות יפים. ואני מביט בנוף דרך חלון המכונית. כן… היא אומרת, ומניעה את ידי על הקוס שלה. זה לא שאני אדם משעמם, אני ממשיך, פשוט הדברים לא זורמים לי. כן, תיגע בי… היא גונחת. אני עושה כבקשתה, העיקר שתקשיב. את מה את אומרת? זה לא שאני כמו קרש או משהו, אבל אני צריך קצת להרגיש דברים. אני גומרת… היא גונחת. אני לא מבין את הקשר. זה נחמד. אבל אני לא מבין למה אני לא מצליח ליהנות מהחיים. אווו…. אווו… כן…. היא מתפתלת. מה? אני שואל. אהההה! היא מתנשמת בכבדות. הכול בסדר, מאמי? אני שואל בדאגה. בסדר גמור, היא מחייכת חיוך מלגלג. אשמח את תביעי בפניי את דעתך, אני אומר. רק רגע, היא אומרת, ומתחילה להתלבש שוב. זה מוזר לי שהיא מתלבשת, כי הרי לשם מה התפשטה? כדי להתלבש? אבל אני לא אומר על זה כלום. לפעמים אני מתרגש מהשקיעה, אני אומר, אבל הלב שלי די סגור, וזה מפריע לי. גם לי. היא אומרת ומסיימת להתלבש. כן, אני מהרהר, את צודקת. אני צריך לחשוב על משהו כיפי לעשות.


תגובות (2)

יפה מאד. אהבתי

11/02/2015 20:53
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך