העניינם יוצאים משליטה…

"ברנדון תך לי את העוגייה האחרונה!!!" צעקה אחותו הקטנה.
"לא רוצה ולא רוצה!!!" אנא הילד הגדול בהתגרות.
"ברנדון!!!" צרחה.
"מה תעשי תתקשרי לאמא שלא בבית? או לאבא שבחול?!" המשיך להתגרות.
"תן לי את העוגייה!!! אתה אף פעם לא מתחשב!!!"
"ואת אף פעם לא בשקט!!!" אמר ברנדון ובא לאכול את העוגייה… פתאום דפיקה חזקה נשמעה בדלת והילדים לא ידעו מי זה.
"לפתוח!!!" שמעו הילדים בריון.
"ועם לא נפתח את הדלת?!" שאלה הילדה.
"אז… אההה לא חשבתי שאני אגיע לקטע הזה…" אמר האיש שהיה מחוץ לדלת. האיש איבד סבלנות ופרץ את הדלת! היה לו אקדח ביד וראשו היה מחוסה בכובע גרב!
"תנו לי ת'כסף!!!" צעק הגנב להבהיל את הילדים.
"אנחנו בני 11 ו-6…" ייבש הילד את הגנב.
"מה אין לכם איזה משהו ששומר עלייכם?" שאל הגנס מופתע.
"איפה באמת ננסי?" שאלה הילד מופתע.
"נעלתי אותה בעליית הגג…" אמרה הילדה ללא חשש.
"אתה מה עשית?!?!!"
"היא עיצבנה אותי!!!"
"מה היא אמרה לך?!"
"לסדר את החדר…"
"טוב סתמו שנייכם פ'סדר?!! עכשיו תנו לי ת'כסף!!!" הגנב חזר ואמר.
"ועם לא נרצה?!" הילדה התגרתה בוא.
"ונסה יש לו אקדח!!!" אנא לה ברנדון.
"טוב יאללה אין לי כוח למשחקים תנו… לי… את…. הכסף!!!" השתגע הגנב…
"לא רוצים ולא רוצים!!!" הילדה אמרה בחוצפניות.
"ונסה!!!!" צרח עלייה הילד.
"אתם לא יודעים בכלל איפה הכסף נכון…" הגנב נאנח.
"לא…" ענו הילדים.
"אז אפשר ת'עוגייה..?" שאל הגנב בחייוך.
"בדיוק התווכחנו מי יקח אותה… וזה אני!!!" צרח ברנדון.
"לא היא שלי!!!" דחפה אותו ונסה.
"ואווו ואווו חבר'ה!!!" צעק הגנב ונהיה שקט. "באמת… קצת כבוד אתם לא מתביישים…" אמר הגנב ולקח בעדינות את העוגייה שהייתה בידו של ברנדון.
"מה נראה לכם באמת… כבוד זה מה שצריך בבית הזה…" אמר ואכל את העוגייה.
"ביי?!" נפנפה אותו הילדה לכיוון הדלת.
"את מגרשת אותי כיאלו?!" שאל הגנב והתחיל לבכות.
"כן…" שילבה ידיים.
"מה נראה לך?!" התחיל לבכות עוד יותר.
"ונסה תראי מה עשית?! זה אורח…" לחש לה ברנדון.
"עזבו… מה אני עושה עם החיים שלי?! מה אני עושה לא בסדר?!!!" צווח מבכי.
"אני מניחה שהיה לך פחות אהבה בילדותך ושהורייך אכן לא הצליחו לקיים ביינהם מערכת יחסים הוגנת וכאשר הורים מתנהגים ככה זה אכן מפתח את הילד לעולם לא שגרתי ומצופה באכזבות…" הילדה הניכה את ידה על גבו.
"מה… מאיפה…? מה את לומדת בגן?!" שאל הילד מופתע.
"אני בכיתה א'!!!" צווחה הילדה והילד השתתק.
"אני… אני, כול כך מצטער!!!!" צווח הגנב ורכה ברכיים. "אני לא התכוונתי!!! סבתא תמיד אמרה לי שאני ילד טוב!!! ותראו מה יצא מימני!!!" צווח הגנב בבכי רב.
"בונה את טובה!!" התקרב ברנדון אל ונסה בזמן שהגנב השתטח על הרצפה.
"אני טס להודו…" אמר הגנב ויצא מהבית ומהרחוב ועדיין שמעו איך הוא בוכה ללא הפסקה…
"שנלך לשחרר את ננסי?" שאל ברנדון.
"היא תסתדר…" אמרה והלכה לסלון וראתה טלוויזיה.
"אני למדתי משהו…" אמר ברנדון והתיישב לידה.
"את תהיי פסיכולגית שתהיי גדולה…" הסתכל על פנייה.
"על תדבר שטויות…" חייכה לעצמה ולרגע נהייתה צינית "אתה חייב לי עוגייה…" אמרה בשטנייות.
"על תתחילי איתי! לפני שעוד פושע יבוא לפה…"