הפנימייה – פרק 170

•מי אני? – חלק ב'•

"היי! באמת באו לכאן נמלים!" קרא בריטניה.
אסטוניה הביט בהן ואז החזיר את מבטו לגרמניה, ואז הביט בבריטניה במבט מסוכן: "אמרתי לך שתהיה קטסטרופה!"
"רגע, למה?" שאלתי.
"מה למה?"
"אז גרמניה נמשך לחייזרים. מה לא בסדר בזה?"
"כן!" קראה דנמרק.
"כל אחד והזהות שלו!" אישר פינלנד.
"אז… אני נמשך לחייזרים?" שאל גרמניה.
"כנראה," אמר אסטוניה.
"אז… איפה יש חייזר?"
"לא שאני יודע."
"סהר לא נחשב חייזר?" שאלתי.
כולם בהו בי.
"הוא הגיע מהחלל החיצון…"
"אתם יודעים, יש בזה היגיון," אמר אסטוניה.
"אז… מה אתם רומזים?" שאל גרמניה.
"לא יודעת…" אמרה שבדיה, "אולי שאתה וסהר תנסו להיות ביחד?"
"אבל אני לא אוהב אותו."
"אבל אתה אוהב חייזרים!" קראה אוקראינה.
"כן," אישר יפן.
"אבל אני לא נמשך אל סהר… או לאף חייזר אחר," אמר גרמניה.
"אבל הטבלה לא משקרת!" קרא אסטוניה.
"אבל…"
אסטוניה רכן לעברו והביט בו במבט הכי מאיים שהיה יכול לגייס, ואמר: "אם אתה תגיד שהטבלה משקרת, זה אומר שהמתמטיקה שגויה, ואז אני אהיה שגוי, ואז אני אחטוף סתירה לוגית לעצמי ואני אתפוצץ ואעלם בענן של איגיון. אתה רוצה שזה יקרה?"
"למען האמת, כן, ככה לא יהיו לנו שיעורי בית," אמר גרמניה.
"אין שיעורי בית?!" שאלה אוקראינה בקול רם.
כולנו קפצנו על השולחנות וריקדנו מאושר.
שתבינו, אסטוניה נתן לנו ערימות של שיעורי בית.
"מספיק!" קרא אסטוניה.
"לא!" המשכנו לחגוג.
אפילו הנמלים שבאו לתה של בריטניה התחילו לחגוג איתנו.
"לא!" קרא אסטוניה.
מתוך ההמולה בינתיים ראינו שגרמניה נעלם.
"היי, לאן גרמניה נעלם?" שאלתי.
"אווו! אולי הוא הלך לסהר!" קראה שבדיה.
"או שאולי… הוא שוב קפץ מהחלון?" הציע אזרבייג'אן.
אבל חלפו הרבה דקות ועדיין לא מצאנו את גרמניה.
"נו באמת, עכשיו אנחנו באמת צריכים לצאת ולחפש אותו?" שאל אסטוניה, "אני לא מקבל מספיק שכר בשביל זה."
"משימת חיפושים!" צעקנו כולנו וקפצנו מהשולחנות, מוכנים לחפש את גרמניה.
אנחנו והנמלים.
טוב… אם הקטסטרופה שהביאו הנמלים היה ההעלמות של גרמניה… טוב, אז זאת לא קטסטרופה, אבל בכל זאת יצאנו להרפתקה לחיפוש אחר גרמניה.