מבוכים ומטורפים – פרק 15 – חוצבים לסכנה
ואז, הקוסמים שלנו המשיכו בדרכם. ובכן… לא בדרכם המקורית אני מניח… כי שני השומרים האלה רצו להתבדח בדרך מוזרה עם הקוסמים… אז בקיצור, אנו רואים את הקוסמים שלנו מתקדמים למקום מסוכן לא מעט מהמקומות האחרים שהיו בהם. מקום שורץ… גובלינים… "מחצבת גה-וודה"…!
"אה, חבר'ה… לא הינו פה בעבר…" אמר ארטי בלחץ.
"טוב, השומרים האלה, שצחקו באופן דיי חשוד, אמרו שזו דרך קיצור" אמר וורם.
"אז לאן הולכים?" שאל שילו.
"טוב, יש שם שלט שמצביע לכיוון כלשהו…!" אמר ספארק והלך לכיוון שלט העשוי מעץ. "מחצבת… גה-וודה…"
"מחצה של גבינה אני מניח…" אמר ארטי.
"בואו נמשיך על כיוון השלט, אולי זו הדרך הנכונה להמשך" אמר ספארק.
מול הקוסמים עמדה המחצבה. כניסה חשוכה הנתמכת בעמודי עץ ישנים ומאובקים. בכניסה הוצב גם שלט. "לא להיכנס! אלה אם כן אתה גובלין" והיה מצויר ציור דיי מוזר של גולגולת.
ארבעת הקוסמים הסתכלו זה על זה.
"נשמע בטוח בשבילי" אמר וורם והתקדם לכיוון המחצבה.
אחרי כמה צעדים, נהיה ממש חשוך ולא היה ניתן לראות כלום.
"לא לדאוג, רבותי" אמר וורם והדליק את ידו באש, זה עזר לראות קצת למרחק קצר.
ארבעת הקוסמים התקדמו באיטיות. הם עשו צעד כול שתי שניות.
"בקצב הזה לא נתקדם בכלל…!" אמר שילו. "כמה עוד נצטרך ללכת?" הוא אמר בעייפות.
"אני לא יודע" צחקק ספארק. "שמעתי שזה עניין של שלוש ימים כדי לחצות את המחצבה…!"
שילו נשמע כאלו הוא נחנק. "מ-מה?!" הוא צעק ומלמל.
לפתע הרצפה רעדה קצת ונפלו אבנים קטנות מהתקרה הנמוכה.
"אההה… חבר'ה?" אמר ספארק בלחץ.
הקוסמים שמעו צלילים מוזים מרחוק. צלילים דיי מציקים.
הקולות נשצעו ברורים יותר בכל שניה. "יות… קיות… נקיות… נקניקיות!!!"
"גובלינים!" צרח וורם.
"הגיע הזמן לרוץ!" אמר שילו בלחץ ובמהירות.
ספארק ורוום שילבו את האלמנטים ארקיין, אש וברק, ויצרו את קסם הזריזות.
"תחרות! מי שמגיע ראשון לקצה של המחצבה נשאר בחיים ולא נאכל על ידי גובלינים!" אמר וורם והתחיל לרוץ.
"אני איתך!" אמר שילו ורץ איתו.
ארטי וספארק הנהנו זה לזה והתחילו לרוץ גם כן.
ארבעת הקוסמים רצו במהירות מטורפת כשקבוצה ענקית של גובלינים רודפת אחריהם.
"חבר'ה" אמר ספארק לארבעת הקוסמים. "לאן אנחנו רצים?"
"אין לי טיפה של שמץ!" אמר שילו.
"וורם, אתה זה שמקדימה עם האש ביד! לאן אתה מוביל אותנו?!" שאל ארטי כשהוא צורח.
"טוב, אני יכול לראות תהום ממש ממש ענק!" אמר וורם ועצר ישר במקומו. ארבעת הקוסמים עצרו איתו.
"תהום?!" נלחץ שילו.
"כן! אתה עומד מולו!" אמר וורם בקול גבוה.
וורם, ספארק, ושילו הסתכלו על ארטי.
"מה…?!" שאל ארטי בלחץ.
"אנחנו נמצאים בתוך מחצבה העשויה מאבן ואדמה!" אמר ספארק. "תבנה גשר מאדמה שיוביל לצד השני של התהום!"
"קצת הגנה לא תפגע בי" אמר ארטי וניכנס לפוזיציה.
בכול כמה שניות ארטי יצר גשר מאדמה שהתקדם לצד השני של התהום. בשמן הזה וורם החזיק להבה בידו שהאירה קצת מהדרך. ובזמן הזה שילו וספארק עמדו על המשמר כשפניהם לכיוון הצבה של הגובלינים.
"ספארק" אמר שילו בדאגה. "הם מתקרבים…!"
"אם כך, בוא נפעל!" אמר ספארק וזימן אנרגיית ארקיין.
שילו הנהן וזימן אנרגיית קור. שניהם שילבו את האנרגיות וירו לייזר אדום-לבנבן קפוא לכיוון הצבא הענק של הגובלינים בחשיכה. הם הקפיאו את השורה הראשונה של הגובלינים, אך שאר הצבא קפץ מעל החומה הקפואה.
"ארטי, אולי יותר מהר?!" צעק שילו.
"זה לא שאני לא רוצה למהר…!" אמר ארטי בדאגה.
לפתע הצבא נעצר וקפצו כמה קשתים לשורה הראשונה.
"שילו?" אמר ספארק.
"וורם?" פנה שילו לוורם.
"כן, כן" בידו השניה של וורם, הוא זימן אנרגיית מים, ושילב אותה עם אנרגיית הקור של שילו.
שילו זימן מידו נטיפי קרח חדים, וירה אותם לכיוון כול הקשתים. הם קפאו במקום.
"ארטי, מה המצב?" שאל ספארק.
"אנחנו כמעט שם!" אמר ארטי והמשיך לבנות את הגשר.
הצבא התקדם ונעצבר בשנית, ומשם יצאו כמה גובלינים משוריינים בחליפת מגן ממתכת ומגן מעץ.
"פנו מקום!" וורם שלח את ידו לכיוון הגובלינים המשוריינים ושרף את המגנים שלהם.
"מה לעזאזל עושים עם חליפה ממתכת?!" נחלץ שילו.
ספארק שם את ידו על פניו. "תלמד קצת על תורת הטבע…!" ספארק שלף את אצבעותיו לכיוון הגובלינים המשוריינים וחשמל אותם למוות.
"מה המצב ארטי?" שאל ספארק.
"אנחנו בקצה השני. תתחילו לרוץ אם אתם רוצים לחיות" הוא אמר והורה להתקדם.
ארבעת הקוסמים רצו לכיוון היציאה.
וורם הסתכל לאחור. "היי, הם הפסיקו לרדוף אחרינו…!" הוא אמר בחשדות.
הקוסמים הפסיקו לרוץ.
"וזה למה?" שאל שילו.
"אין לי טיפה לש שמץ…! אבל טוב שכך!" אמר ספארק והניף את ידו. "קדימה, בואו נעוף מהחור הזה…!".
"תגידו, לא חשוד שהגובלינים האלה הפסיקו לרדוף אחרינו…?" שאל ארטי.
"לא, ולא מעניין…!" אמר וורם וחייך.
הקוסמים המשיכו בדרקם, אך הם לא שמו לב לשלט שהיה רשום בו: "לא תצאו מכאן, אלה אם כן אתם רוצים למות. כן, כן, אנחנו מתכוונים אליכם, קוסמים"
תגובות (0)