מבוכים ומטורפים – פרק 8 – ידידותי לסביבה

ארבעת הקוסמים שלפו את המטות שלהם והתכוננו לקרב נגד הדרואידים.
דרואיד אחד תקע את מטה הקסמים שלו באדמה, השני פרס את ידיו לצדדים, והשלישי התחיל לרקוד.
וורם הסתכל על השלושה. "מה זו הבדיחה הזו?" הוא צחקק.
לפתע, הדרואיד הראשון זימן מהאדמה גזע עץ גדול חיי בעל פרצוף, ידיים ורגליים, השני זימן כדור אדמה ענק, והשלישי זימן גשם מהריקוד שלו.
הדרואיד השני כיוון את כדור האדמה לשילו, וזרק אותו בעוצמה. שילו התפוצץ לאיברים.
גזע העץ הלך באיטיות לכיוון וורם, תפס אותו בידו, וזרך אותו על אחד משרידי האבנים שמסביב, וורם פגע באבן ונפל על הרצפה.
רק ארטי וספארק נשארו להילחם נגד שלושת הדרואידים בגשם.
"אני אחשמל אתכם!" צעק ספארק, וזימן אנרגיית חשמל, אך אנרגיית החשמל נעלמה מייד, וספארק התחשמל בעצמו. "מה?!" הוא הופתע. ספארק זימן שוב אנרגיית חשמל, ושוב התחשמל. "מה קורה פה?!".
"אתה לא מבין שחשמל ומים לא עובדים בייחד, הא?" צחקק ארטי. "אנחנו פשוט רטובים מהגשם, כך שאנחנו לא יכולים להשתמש באנרגיית חשמל, גאון". ארטי ריפה את ספארק עם אנרגיית החיים שלו.
הגשם הפסיק.
"אוי, נו, לעזאזל! אני עדיין רטוב!" התעצבן ספארק.
"אל דאגה!" נשמע קולו של ואקס. הוא צץ מהצללים וייבש את ארטי וספארק בעזרת אנרגיית אש. "המשיכו בקרב!" הוא עודד אותם, ונעלם לצללים.
ספארק וארטי החיו את שילו ווורם.
"אוקיי, מה התוכנית?" שאל שילו.
"לנצח, כמובן" אמר וורם.
וורם הסתכל על הגזע מעץ בכעס. "אני בדרך כלל ידידותי לסביבה, אבל הרגע אני הולך לשבור את זה!" הוא זימן אנרגיית את ושרף את גזע העץ.
גזע העץ נפל באיטיות לכיוון הדרואיד הראשון. הוא נמחץ.
הדרואיד השני שימן שוב כדור אדמה גדול.
בזריזות, שילו יצר קיר מאנרגיית המגן שלו. הדרואיד זרק את כדור האדמה, והוא פגע בקיר המגן. הקיר נעלם.
"אחלה, שילו!" שמח ספארק.
"עכשיו תורי" אמר ארטי וזימן כדור אדמה.
"חכה!" אמר וורם בזריזות. הוא זימן אנרגיית אש, וגרם לכדור האדמה להישרף. "לך על זה" הוא אמר בנימוס.
ארטי זרק את כדור האדמה הבוער על הדרואיד השני, הכדור התפוצץ על הדרואיד, והדרואיד התפוצץ לאיברים.
הדרואיד השלישי התחיל לרקוד שוב.
"אוי, לא. רק לא זה שוב!" אמר ספארק בדאגה.
"לא לדאוג!" שילו זימן אנרגיית מגן. "וורם, אני צריך אנרגית אש!" הוא אמר.
"אוקיי" וורם זימן אנרגיית אש.
שילו ורוום שילבו את שני האנרגיות בייחד, לפתע ארבעת הקוסמים קיבלו סוג של אנרגייה צהובה ואדומה שהתלבשה על גופם.
התחיל לרדת גשם. הקוסמים לא נרטבו.
ספארק הסתכל על הדרואיד השלישי, וחייך חיוץ ערמומי. "אסטה לה וויסטה!" הוא חישמל את הדרואיד למוות כשהוא היה רטוב מהגשם.
הגשם הפסיק, והשמש האירה את המקום.
"ייאי! עוד ניצחון לקוסמים!" שמח וורם.
"ובכן, אני מניח שלמדנו פה כמה דברים מיוחדים על הקסמים שלנו, לא?" שאל ספארק.
"אכן כן, ידידי" אמר שילו וניגש לכיוון הספר שהונח על האבן. הוא לקח את הספר, והגיש אותו לארטי. "כנראה זה משהו בשבילך" הוא אמר.
"למה שלי…?" שאל ארטי בשקט.
"לפי חוקי הקוסמים, לכול ספר קסם שיש עליו יהלום בצבע מסוים, הוא שייך לקוסם בעל גלימה באותו צבע" אמר ספארק. "כמו שהאבן הזו ירוקה, והגלימה שלך ירוקה" הוא הניף את ידו לכיוון ארטי.
"ובכן, בואו ניראה…" ארטי פתח את הספר. הסתכל עליו בעיון. "טוב, אני מניח שזהו" הוא אמר וסגר את הספר.
"מ-מה זהו…?" הופתע וורם.
"מה היה שם?" שאל שילו.
"הכול היה שם דפים ריקים. ורק העמוד הראשון היה העמוד עם הקסם" צחקק ארטי.
"אז… איזה קסם למדת?" שאל ספארק בסקרנות.
ארטי כיוון את ידו לאדמה והצמיח ממנה דשה צהבהב.
וורם הסתכל על הדשא. "מה, זה כאילו סתם דשא" הוא שם את רגלו כדי ללכת על הדשא הצהוב, ולפתע הוא החליק על הגב. הוא שכב על האדמה. "טוב, זה דשא חלק. זה אני מבטיח לכם".
"אז… ממשיכים?" שאל שילו כשהוא עוזר לוורם לקום.
"כן" אמר ספארק ושלף את המפה של הגובלינים. "צריכים להגיע לכפר הקרוב, הם אולי יעזרו לנו להגיע לעיר מהר יותר" הוא הסתכל על המפה. "כן, זה ממש קרוב. קדימה, בואו נמשיך" הוא קיפל את המפה והכניס אותה לגלימתו.
היה ניתן לשמוע קול של שופר מלחמה גדול מרחוק. צבא לא קטן עומד לבוא.