42! -מוות לחופרים!!-

42. 42, זה התשובה, לא משנה מה השאלה:
-"מה קורה?"
~"42."
-"מה אתה עושה?"
~"42."
-"אתה בעד או נגד הכיבוש?"
~"42."
למעשה, 42 עונה גם על שאלות מדעיות ופילוסופיות:
-"למה אנשים מתים?"
~"42."
-"למה השמיים כחולים?"
~"42."
וגם על שאלות חופרות:
-"מה שלום אמא?"
~"42."
-"מה הצבע האהוב עליך?"
~"42."

42 אמור לעבוד בעיקר על אנשים חופרים ומציקים שאתה רוצה להוציא להורג, אבל לא תוציא כי לא נעים.
כי בתכלס, את מי זה בכלל מעניין מה באמת קורה לך? כולם שואלים את זה כדי שלא ירגישו לא נעים כשיחפרו לך על מה שקורה להם.
ולמעשה, אם אתה באמת רוצה לדעת למה השמיים כחולים, לך תברר, הרי ברשותך כלי המכיל את כל המידע שהאנושות אספה, ואתה בטימטומך משתמש בו כדי לפוצץ ממתקים, עזוב אותי בשקט, תמצא חיים, ראבק!

42 הוא התשובה האולטימטיבית, ה-"ככה" החדש. הרי בשביל מה בכלל המציאו את המילה "ככה"? כדי לנפנף את המפגרים עם השאלות המעצבנות:
-"למה?"
~"ככה."
אבל במרוצת השנים המפגרים התפתחו (=התפגרו עוד קצת) וגילו מה לענות:
-"ככה זה לא תשובה.", הם אומרים. אבל אנחנו בכל זאת מוצאים תשובה:
~"ולמה זה לא שאלה!", נגיד להם, רק שיש בעיה קטנה והיא ש"למה" זה אכן שאלה, לכן הכי בריא לעבור ל-"42", פה אין את כל הבלאגן, זה פשוט:
-"מה חדש?"
~"42."
וזהו, סגרת סיפור. הוא שאל שאלה, אתה השבת תשובה, פה זה אמור להגמר, אבל כמובן שמפגר אמיתי לא יניח לך וימשיך:
-"מה זה 42?", הוא בוודאי ישאל,
~"מספר יא נעל, 42 זה מספר, שחכת?", תענה לו,
זה אמור להוריד אותו ממך, אבל יכול להיות שהוא ימשיך ויוסיף,
-"ברור שזה מספר, אבל מה הקשר של זה לשאלה?!"
ואם הוא שואל אותך את זה, עזוב, תברח מהארץ, תחתוך וורידים, תנתק את הקשר איתו -מה שיותר נוח לך- כי זה סימן שהוא חופר ונודניק ולא כדאי שיהיו חברים כאלה, עדיף חברים פשוטים:
-"מה קורה?"
~"42."
-"היי גם אצלי, יא אח!"
אבל אין אנשים כאלה יותר, יש רק חופרים, דביקים, מפגרים, משועממים, מעצבנים, מעצבנים 2 (אלה שלא יודעים שהם מעצבנים, מה שאוטומאטית הופך אותם ליותר מעצבנים), אלה עם האידיאולוגיות בשקל, אלה שצריכים לקבל נאד לפרצוף (פשוט אין שום דרך אחרת לתאר אותם) ועוד המון סוגים של אנשים שאני יחסוך מכם את הגיגיי עליהם.

כי אני רוצה לחיות את החיים שלי בשקט, בלי לשתף אחרים עליי, אבל איכשהוא כולם תמיד משתפים אותי במה שקורה להם, שדרך אגב לא ממש מעניין אותי -ממש לא, אם תרצו לדייק- אני מאוד מצטערת שהסיפורי: 'נגמר לי הלק', 'התקלקל לי המטען', 'איחרתי לסרט' שלכם לא מעניינים/מרתקים/מצחיקים אותי.

כמובן שהסיפורים שלי נשארו במשך שנים על גבי שנים בתוכי, עד שהגיעו חופרים עד נפש ושיחררתי אותם, מה שהכניס להלם קל השואלים התמימים, שלא תיארו לעצמם שאני לא באתי לבצפר כי אני חולת סרטן, שאני תמיד עם מעיל בגלל צלקות על הזרועות, שאני יוצאת לשירותים פעמיים בשיעור בגלל תרופות על גבי תרופות ועוד המון תיאורי זוועה ממתחת לשטיח, שעכשיו אני משתדלת לטאטא שוב, דרך אגב.

אז זהו, אני גיליתי שמי שלא חולה סרטן, לא יבין חולה סרטן, גם אם הוא נורא יתאמץ, לכן אני יחסוך להם את הטרדה ומלכתחילה לא יערב אותם עם הבלאגן שלי.
ולגבי כל האנשים שכבר בפנים, אני כל כך מצטערת שסיפרתי לכם, הייתי תחת לחצים ולא שלטתי בעצמי, תתנחמו בזה שלא תשמעו ממני יותר לעולם.
אני מקווה שאיי פעם ייסלח לי על כך שלמשך זמן קצר מאוד הייתי חלק מאותם חופרי "מה קורה" היענו מתעניינים, לי יהיה קשה מאוד לסלוח לעצמי, אבל אני מתנחמת בעובדה שבמילא תיכף כולנו נמות, אם לא עם התאונות דרכים, הקרינה שבטלפון, או רעידות האדמה אז מטילים, פסיכופתים או אפילו נפילה במקלחת.
ואז זוטות כאלה לא ידגדגו לי את הלבלב.