אהבה אסורה ❤️ על וואן די פרק 25(;

״לואי? לאן הלכת? עמדת בדיוק להגיד לי על אלינור!״ הקול של הארי הדהד ברחבי האוטובוס.
צירוף מקרים? לא נראה לי.
״או.. נכון…״ מלמלתי לעצמי, מרגיש טיפש שחשבתי שהארי באמת יעזוב את הנושא הזה סתם. הוא סקרן מדי, וחכם מדי.
״היי לו, אתה פה.. אז מה עמדת להגיד לי?״ איך שהוא חייך עכשיו חיוך גדול עם גומות גרם בי לרעד של אשמה. הוא לא יהיה שמח שאני מעלה את זה שוב. עד שעברנו את זה, את הקטע הזה שהפך להיות החיים שלנו.. אני לא חושב שלא הוא ולא אור או כל שאר החברים מוכנים לזה שוב. האמת שאני מצפה ממנו לרוץ ולספר לאור , או אלי. אבל אני לא יכול להרוס לו את המצב רוח. אני אספר לו מחר!
או מחרתיים…
אולי יום אחר כך.
״אמ..כן.. חשבתי שלא תאהבו אותה… לא יודע למה חשבתי ככה..״ פחדתי שהוא עלה על השקר שלי, הקול שלי מהיר יותר ואני נשמע הרבה יותר מוזר מהרגיל.
״אוו לואי אתה יודע שאני בחיים לא ישנא את חברה שלך! יש לך טעם טוב ואני דיי בטוח ששום דבר רע לא יקרה. הבנים לא יכולים לשנוא אותה, היא נשמעת ממש מגניבה. וזאין כבר פגש אותה. אל תדאג!״ הוא חייך אלי. הוא קנה את זה , ואני מרגיש כפול חמש מאות אשם יותר. אבל זה כדי לחסוך לו ולכל השאר מצב רוח רע או כעס.. אולי אפילו עצב. ׳זה שווה את זה׳ המשכתי להגיד לעצמי מדי פעם כשתהיתי אם המעשה הזה, לשקר להארי, היה הבחירה הנכונה שלי.
״תודה, זה חשוב לי״ חייכתי אליו. זה לא היה שקר. ממש לא, זה באמת חשוב לי שהחברים הכי טובים שלי יאהבו את חברה שלי. אני באמת מחבב אותה ואני חושב שזה לא יגמר בקרוב. אני ממש מקווה לפחות.
״לך תבדוק מה עם אור ואלי״ דיברתי, מוציא אותו מהחדרון שבו הייתי בחצי שעה האחרונה.
חיכיתי כמה דקות ואז החלטתי שזה זמן טוב לצאת מהחדר. פתחתי את הדלת לאט רק כדי לגלות את הפרצוף הכועס של הארי.
״אתה משקר״ הוא הצהיר. אוח… איך הוא יודע בכלל?!? החלטתי להעמיד פני תמים, ככה אולי אני יצא מזה .
״על מה אתה מדבר?״ עכשיו כשאני חושב על זה, זה נקרא להוסיף שקר על שקר. זה לא עוזר להרגשה המציקה הזאת בבטן שלי..!
״אתה משקר. אתה לא באמת מפחד ממה שנחשוב עליה.״ הארי הניד עת ראשו, כאילו מנסה לסדר את המחשבות שלו.
״ולמה שתחשוב ככה?״ אם הוא ידע בסוף השיחה הזאת, לפחות שאני ידע איך הוא עלה על השקר שלי.
״לא פחדת להציג אותה בפני זאין..״ הארי יידע אותי . זה בערך נכון…
״אתה מפחד רק ממה ש-אני- יחשוב. לואי, זה נכון?״ אני עמוק בתוך הבלאגן הזה עכשיו …
״לא! ברור שלא! הארי אני ממש לא-״
״לואי אל תשקר לי! אוח.. אני רק רוצה שתיהיה כנה איתי, כי אם אתה מפחד ממה שאני יחשוב אז רק תגיד לי כי אני ממש לא רוצה שמשהו כזה יקרה, אתה אמור כבר לדעת שאני יתמוך בך לא משנה מה-״ הוא לגמרי מגזים.
״הארי אולי תשתוקקק ?! אני לא מפחד ממה שאתה חושב ולא ממה שהאחרים אני רק רוצה שתאהבו אותה ! אתה מגזים ומאוד אתה יודע שאני לא מאלה שאכפת להם״ הוא נראה מבולבל , אבל גם רגוע יותר ממקודם כשנכנס לחדר.
״א-אתה בטוח? א-אני לא רוצה להרוס שום דבר.. אני מצטער לו׳״ הוא הניד את הראש שלו והסתכל עלי.
״ברור שאני בטוח! אל תצטער רק.. אל תסיק מסקנות ככה סתם. עכשיו לך לבדוק מה עם הבנות! הן חולות לא?״ מיהרתי להוציא אותו מהחדר ונשכבתי במיטה. כבר אי אפשר לשקר בימנו בלי להרגיש אשם.. אוח…

נקודת מבטו של הארי –

אתם פשוט לא מבינים איזה הקלה זה שהוא לא מפחד מהתגובה שלי. הוא החבר הכי טובה לי ואני ממש ממש שמח שהוא מצא מישהי. היא נשמעת נחמדה וגם אם היא לא הייתה, לא הייתי אומר לו כלום. אחרי הכל אם הוא מאושר אז אני גם.
״אלי? אור? איפה אתן?״ קראתי להן אחרי שיצאתי מהחדר של לואי.
״הן בסלון!״ הקול של נייל נשמע. הלכתי לסלון והתיישבתי ביניהן. כל מה שהן עשו היה לראות טלוויזיה? טוב זה לאש יש להן ברירה אחרת אם הן חולות..
״אז מה יש?״ שאלתי מחייך.
״סתם.. חולות״ אלי אמרה את הברור מאליו.
״כן אבל מה הרופא אמר? אתן יכולות לבוא להופעה היום?״ התפללתי שהן יגידו כן, שלא תחשבו ששחכתי את ההפתעה הקינה הזאת שתכננתי.
״הוא אמר שכדאי שנישאר כאן.. זה שפעת וזה דיי מדבק.. אז כדי שאמ.. לא תתקרבו אלינו בזמן הקרוב״ אוראו מרה. בקושי יכולתי להקשיב, היא באמת נראתה חולה. האף שלה היה אדום ומנופח קלות מכל הפעמים שהיא בטח התעטשה. שתיהן נראו כאילו הן קופאות, אז בחרתי לקום ולהביא להן שמחכה גדולה להתחמם איתה.
״תודה, הארי. קפוא כאן או שזה רק אני?״ אלי דיברה. היא נראתה רצינית לגמרי. כנראה שצדקתי כשחשבתי שקר להן. הן התכסו מהר וחייכו אלי כששאלתי אם הן צריכות עוד משהו. אני רוצה שיהיה להן כל מה שהן צריכות בזמן שניהיה בהופעה. כי הרי אנחנו לא ניהיה פה כדי להביא להן את זה בעוד פחות משעה.
״אתן בטוחות שאתן לא צריכות כלום? אנחנו עוד מעט צריכים ללכת להופעה ואני רוצה שתרגישו בנוח״ ווידאתי שהן בסדר וקראתי לבנים. כולנו התלבשנו במהירות והגענו עם האוטובוס לחיה של האולם. המון בנות חיכו שם, אבל אפשר להגיד שאנחנו מתחילים להתרגל לזה. הלכתי אל הבנות ונישקתי את אלי בלחי ואת אור במצח, מחייך ומנופף להן לשלום ביחד עם שאר הבנים.
שתי ההופעות. רק שתי הופעות נשארו עד שהסיבוב הופעות נגמר ועד שאור ואלי יחזרו לבתים שלהן. ברור שאני אבוא לבקר כל הזמן, אבל זה לא כמו להיות איתן כל רגע ביום כמו שאנחנו בסיבוב הופעות.. בואו רק נקווה שהכל ילך כשורה וששום דבר לא ישתבש.