אהבה בילתי אפשרית פרק 30:הפרק האחרון

אחרי שתחקראו את הפרק תיקראו את הרציתי להוסיף..
.

~נקודת מבט קורל~
קמתי בבוקר והתארגנתי לחזרות וההופעה היום..איזה יום עמוס הולך להיות!!
ירדתי ללמטה לסלון ואז אני רואה קופסא ענקית…
"יום הולדת שמח!"צרחו אבא ושני,יואוו שחכתי מזה לגמרי
"יואו תודה.."אמרתי וירדה לי דמעה…
"זה בישבילך"שני באה עם הקופסא של המתנה…פתחתי אותה וראיתי עוד קופסא…
ופתחתי עוד אחת ועוד אחת והגיע שלב שכבר ממש התעצבנתי…
"נו מזה אתם עובדים עלי?"שאלתי והם הנהנו לשלילה..
ואז בסופו של דבר אני רואה כרטיס זוגי לישראל….
"ואיי תודה!"אמרתי
"ואת מי תיקחי?"שאלה אותי שני
"ניראה כבר…"אמרתי וניפרדתי מהם ולקחתי מונית לחזרות…
הגעתי וכולם אמרו לי יומולדת שמח ושמחתי…
החזרה הייתה ארוכה וקבענו שנילך לאכול משהוא ליום הולדת שלי אחרי ההופעה.
הבנים לא יכולים כי הם נוסעים היום בערב כניראה…
הגיעה ההופעה,אני כבר רגילה לזה כל הקהל התחרפן ורקד..היה ממש כיף.
בסוף של ההופעה אני,ניקול,עדן ושני יצנו לאכול כי כל השאר צריכים לארוז…זה העציב אותי לדעת שאולי אני לא יראה את זאיין יותר…
אכלנו והזמנו מלאאא אוכל ושטיות ושרו לי יום הולדת וזה,ובסוף חזרנו הביתה…
ניכנסנו הביתה…"הפתעעעעעעה"צעקו כולם וקפצו עלי…הייתי בשוק!
כולם היו שם..הלהקת ריקוד,נייל,ליאם,לואי,הארי וגם זאין וכמובן הבנות רום ונוי וחברים של אבא ואבא ועוד מלא…
~מקודץ מבט זאיין~
אחרי ההופעה הלכנו לארגן את כל הדברים למסיבה ושיקרנו על כך שאנחנו נוסעים ללונדון היום…קורל ניראתה קצת עצובה..
אני הלכתי לקנות לה מתנה,קניתי לה בסוף שרשרת עם האותיות c ו z מחוץ ללב שניפתח ובתוכו היה כתוב:'אני תמיד יואהב אותך,שלך זאיין' וזר פרחים אדומים…
הגעתי לבית של קורל והחבאתי הכל מתחת לעמדה של הדיג'י כדי שאף אחד לא יראה… הכל היה מושלם..האוכל,הקישוט,כולם התלבשו יפה..
"היא באהה"צעק נייל..עדן מעדכנת כל חמש דקות איפה הם את נייל.
היו דפיקות בדלת..רום ניגשה ליפתוח "הפתעה"כולם צעקו וחיבקו אותה..
היא ממש התרגשה,
אני הלכתי לעמדת דיג'י."כאן דיג'י מאליק,החגיגות מתחילות"הכרזתי והפעלתי את מוזיקה..כולם רקדו כולל קורל…
עברו שעתיים..
"זאיין זה הזמן לא?"שאל ליאם,הוא היחיד שידע על המתנה..
"כן"אמרתי כשראיתי אותה יושבת על הספה לבד,כניראה מעייפות…
ליאם החליף אותי,לקחתי במהירות את הקופסא של השרשאת והזר וניגשתי אילייה כשהזר מאחורי גבי..היא הבחינה בי והתיישבתי לידה..
"זאי.."היא ניסתה להגיד אבל שמתי אצבע על שפתיה..
"קורל,עכשיו אני מדבר,את יודעת שאת חשובה לי,את הכל בישבילי…כמה שניסיתי לשכוח,לא הצלחתי…יותר נכון לא רציתי…למה לא רצית?כי את אחרת,שונה,את מצחיקה אותי,מטריפה אותי,משלימה אותי…ולמרות שאנחנו לא ביחד אני רוצה לאחל לך את כל האושר בעולם"אמרתי והוצאתי את הזר מאחורי גבי ואת השרשרת..
~נקודת מבט קורל~
הייתח המומה,דמעות התחילו לצאת לי בלי רצוני…
"תודה זאיין,אני לא יודעת מה להגיד"אמרתי מנגבת את הדמעות…
"אל תגידי כלום..רק קחי את זה"אמר ותפס את ידי והביא לי את הזר,הזזתי את שיערי הארוך והוא שם לי את השרשרת…
היסתכלתי מה היה בתוך השרשרת וזאיין הסמיק..
"אני גם אוהבת אותך"אמרתי כשאני מסתכלת בתוך עיניו וטובעת בהם,התקרבנו אחד לשני עד ששפתיו נגעו בשלי וזזו בתיאום מושלם,עברה בי צמרמורת אדירה…
"יש,ידעתי שהם יחזרו!"פתאום שמעתי את קולה של ניקול..התנתקנו אחד מהשני וראיתי שכולם מסתכלים אילינו ומוחאים כפיים…
"אז חזרנו?"שאל אותי זאיין מסמיק מהמצב
"זה יענה לך על השאלה?"שאלתי ונישקתי אותו שוב..
"לא,לא הבנתי"ציחקק במבט ממזרי ונישק אותי בעדינות..
הסתכלנו אחד על השני בעיניים כהתנתקנו והסמקנו,אני לא מאמינה שאחרי הכל אנחנו ביחד,שוב!
"בואו לירקוד זוג יונים"לואי משך אותנו…
רקדנו,כמו פעם,באופן מושלם…
היה גם סלואו,שבו כל הזוגות רקדו…
אני וזאיין רקדנו צמוד כשידיי סביב צווארו וידיו במותני ובסוף ריסקתי את שפתי על שפתיו..היה לי יומולדת מושלם..
אני אפילו עזרתי לזאיין על עמדת הדיגי,אני וזאיין לא עזבנו אחד את השני לדקה…אני מאוהבת,ושום דבר לא ישנה את זה!
המסיבה ניגמרה וכולם חזרו לבתים שלהם,אבא שלי הציע לזאיין,לבנים והבנות לישון בבית,והם הסכימו..
כדי שהיה יותר כיף לקחנו כל פוך שמצאנו בבית,ויש הרבה ושמנו על הריצפה בסלון וראינו סרט,ליאם בסוף שיכנע אותנו ליראות אימה..והצליח.
אני וזאיין נירדמנו מחובקים באמצע הסרט..
-כעבור חודשיים-
עברו חודשיים מאז היומולדת שלי
אני וזאיין חזרנו מישראל,זוכרים את הכרטיסי טיסה..בסוף לקחתי את זאיין,והיה ממש כיף,הכרנו את הילדים ובעלה של שני..ביקרנו בירושלים ובחרמון ובעוד מלא מקומות..
כל הבנות צעקו כשהם ראו את זאיין,אני נתתי לו לחתום להם ולהיצתלם איתו כי לא בכל יום רואים את החתיך הזה..
חזרנו ללונדון…אני גרה עכשיו חודש בלונדון וחודש בארגנטינה..
לואי וניקול כבר עשו את זה,
הארי מתכנן להציע לנוי אירוסים אחרי הפעם החמש עשרה ניראלי שהם ניפרדו,
רום וליאם עדיין ביחד ונייל ועדן בכל יום רק אוהבים אחד את השני יותר..
ואני וזאין?
אני וזאין מאוהבים יותר מיתמיד,אבל עדיין לא מתכננים חתונה או משהוא כזה,אנחנו עדיין צעירים וצריכים ללמוד ולהיתקדם…
אני בריקוד והוא בשירה.
אנחנו כל יום רבים על מי ראשון במיקלחת ועל המראה,כן!שנינו משוגעים על השיער שלנו..
אני לא מורידה את השרשרת שזאיין נתן לי גם אם אני מתקלחת…
הפאפרצי לא עוזבים אותנו לרגע..אבל טוב לי ככה ולא הייתי מוותרת על זה בחיים,
ובסוף,אם נילחמים,ונאבקים ועזרה קצת מהמזל…אין דבר שהוא בילתי אפשרי:)

הסוף!#@