אהבה ללא גבולות…פרק 12!!!

אבי אהב את אימי אהבת אמת
ובגללי האהבה שלהם נעצרה, "סיפרתי להארי ופרצתי בבכי,
הארי הביט בי וניגב את הדמעות הקטנות שרצדו את עינייו הירוקות,
הוא חיבק אותי חזק,
"את לא צריכה לחשוב שזה בגללך,כך היה צריך לקרות זה הגורל שקבע את זה,ולגבי אשלי הזונה הזו אני עוד יתנקם בה,"הארי אמר אליי ונשק לראשי,
"הארי, אתה לא תעשה כלום, תבטיח לי,"אמרתי אליו לא רציתי לחשוב על אשלי הזאת,
"אבל..טוב בסדר אני מבטיח,"הוא אמר,
"ועוד דבר הארי, אני לא סיפרתי לאף אחד על אימי אז בבקשה שזה ישאר בנינו,"אמרתי אל הארי,
"ברור,"הארי אמר וחיבק אותי קמנו מהחול וחזרנו לאוטו הארי הוריד אותי בביתי ונסע נכנסתי להתקלח וכשיצאתי עליתי למיטה לנוח מכל היום המטריד הזה!
למחרת בשעת ההפסקה הלכתי ללוקר שלי להחזיר את הספרים שלמדתי איתם עכשיו ולהביא את הספרים שאני זקוקה להם לשיעור הבא עמדתי ליד הלוקר מניחה את הספרים ואז קול בקע מהכריזה הראשית של בית ספר,
חשבתי שכנראה המנהל רוצה להודיע לנו משהו,
אך לא זו הייתה אשלי!
"תלמידים יקרים, אני רוצה להתנצל ליד כולכם על מה שקרה אתמול עם אמה,"אשלי התחילה לומר וכול העיניים הופנו אליי,
תוך כמה שניות לפני שאשלי המשיכה לדבר הארי נעמד לידי מחזיק בידי ומנסה להרגיע אותי,
"בקיצור אמה אני נורא מצטערת על שקראתי לך פרוצה ושהלבנתי אותך ליד כולם במיוחד על מה שאמרתי על אימך לא ידעתי שאמא שלך מתה בגללך, בגלל שתרמה לך כליה, אני ממש מצטערת ומבקשת סליחה ממך ומאימך,"אשלי דיברה ודיברה ידעתי שזה לא סליחה אמיתית אבל מה שיותר הציק לי זה שכול בית ספר יודע על אימי,
הייתי עצבנית אך הדמעות גברו עליי רצתי מתוך בית ספר כשדמעות ממלאות את עיניי הארי התחיל לרוץ אחריי הוא עקף אותי ותפס בידי וחיבק אותי כל הבית ספר נעמד מסביבנו והמשכתי לבכות לתוך זרעותייו של הארי ואז ההכרה הכתה בי והבנתי משהו ליבי החסיר פעימה וחשתי פגועה,
התנתקתי מהחיבוק של הארי והבטתי בעיניו,
"א.תה..אתה סיפרת לאשלי, אתה היחיד שידעת מזה..איך לא שמתי לב," אמרתי בבכי אל הארי ותפסתי מרחק ממנו מעט,
"לא אמה אני לא סיפר.."הארי התחיל לומר אך קטעתי אותו בסטירת לחי,
הארי הביט בי והחזיק בלחי האדומה שלו,
"שתוק הארי, אתה שיחקת בי לא הייתי צריכה לסלוח לך ולהתקרב אלייך, אתה בגדת באמון שלי, אתה רצית לפגוע בי, אתה השתמשת בי ועשית את עצמך נחמד אליי ובעצם הכל היה שקר,
אתה..אל תתקרב אליי בחיים שלך חתיכת..ילד מפונק שלא אכפת לו משום דבר,אני שונאת אותך הארי, אני שונאת אותך.."צעקתי עליו הארי הביט בי חסר אונים, והתחלתי לרוץ לבית שלי רצתי בוכה הגעתי לביתי שהיה ריק עליתי לחדר נעלתי את החדר, ולא יצאתי ממנו, אחרי איזה עשר דקות זאק דפק על דלת חדרי אך סירבתי לפתוח לבסוף הוא התייאש ועזב אותי לנפשי לבכות לבדי,
אחרי שזאק ניסה הארי הגיע וניסה לדבר איתי אך פשוט התעלמתי ובאיזה שהוא שלב נרדמתי קמתי בבוקר כשהאייפון שלי מפוצץ הודעות ושיחות שלא נענו מהארי,מזאק,ומליאו
כבר עבר שבוע מאז המקרה לא הסכמתי לחזור לבית ספר ואבא נאלץ להסכים הוא הבין לליבי אך אמר ששבוע הבא אני יצטרך לחזור לבית הספר,
כל כך הייתי פגועה מהארי, אני אהבתי אותו בעצם דיין אוהבת על מי אני משקרת?! אני פשוט אוהבת אותו, אבל אני פגועה ממנו ולא יכולה לשמוע עליו שום דבר,

לקראת הערב ישבתי בסלון רואה טלוויזיה עם זאק שלא העז לשאול אותי או לדבר איתי על הנושא הכאוב הזה,
לפתע שמענו דפיקות בדלת וכמובן שזאק לא יקום בחיים אז קמתי אני,
פתחתי את הדלת וליאו נעמד מולי חייכתי אליו,
"היי אמה,"הוא אמר אליי והעביר את ידו בשיערו,