אני ואתה פרק 6

אני ואתה פרק 6:
נקודת המבט של הארי:
"היי נייל," אמרתי לנייל יום למחר בבית הספר.
"היי הארי," הוא אמר. "אתה כועס עליי?"
"לא," השבתי לו.
"באמת?" הוא שאל.
"באמת," אמרתי. אני לא כועס עליו. אמנם אתמול הייתי עצבני שהוא קרא לי כדי שאני אדבר עם לואי אבל הוא יודע שנייל לא רצה לעשות לי רע.
"יופי, פשוט דאגתי שאתה כועס עליי. לואי הכריח אותי להתקשר אלייך ולקרוא לך לשם." הוא אמר. למה אני לא מופתע בגלל שלואי איים עליו? "למה בכלל הוא רצה שאני אקרא לך לשם?" נייל שאל.
"הוא רצה עזרה בהיסטוריה." אמרתי.
"ואתה תעזור לו?" שאל נייל והנהנתי לחיוב.
"אבל אתה לא שונא אותו?" שאל אותי נייל ונאנחתי. "נייל אני לא שונא אותו." התחלתי להסביר לו. "ושנה שעברה הוא נכשל בהיסטוריה. ההורים שלו אמרו לו שאם השנה הוא לא משתפר הוא לא ילך לנשף סוף שנה וזה הדבר הכי חשוב ללואי השנה ואני יודע את זה. כשהיינו זו הוא הבטיח לי שנלך ביחד, מה שלא יקרה. אני יודע שזה חשוב לו אז אני מוכן לעזור לו."
"אה הבנתי." הוא אמר והלך. לואי בא אליי ודחף אותי. נפלתי על הרצפה ואיתי כל הספרים. "היום אצלי בחמש." הוא אמר.
"בסדר." אמרתי, "היית חייב לדחוף אותי?"
"אסור שיראו אותנו סתם מדברים וכיף לדחוף אותך, אז כן." הוא אמר והלך. נאנחתי ואספתי את הציוד שלי. קמתי מהרצפה וליאם בדיוק הפיל לי את הציוד מהידיים נתן לי אגרוף בעין. "למה אתה מתעלל בי?" שאלתי למרות שבהחלט ידעתי את התשובה לשאלה שלי.
"נקמה," הוא אמר.
"אז למה אתה לא נוקם בלואי וזאיין? גם הם התעללו בך." שאלתי אותו למרות שגם את התשובה לשאלה הזאת ידעתי. הוא אמר לי את התשובה שכבר ידעתי, "בעיקר אתה התעללת בי והם מלכי הכיתה, אם אני אנסה לנקום בהם הם יתעללו בי, שוב. אני לא רוצה לחוות את מה שחיוויתי בכיתה ט'. עכשיו בי"ב אתה תחווה את זה." הוא אמר ובעט לי בחזה. נפלתי וכל הציוד שלי נפל על החזה שלי, הבטן שלי והפרצוף שלי. קמתי, אספתי את הציוד ורצתי לכיתה. התיישבתי במקומי ופרי התיישבה לידי. "מה נשמע הארי?" היא שאלה אותי.
"לא טוב במיוחד. כבר עכשיו על הבוקר לואי דחף אותי, ליאם הפיל לי את הציוד, הכניס לי אגרוף לעין ודחף אותי." השבתי לה ממורמר.
"למה הליאם הזה כל כך שונא אותך?" היא שאלה אותי.
"תקראי לנייל, הגיע הזמן לשעת סיפור." אמרתי. היא גיחכה וקראה לנייל. הלכנו שלושתנו למחבוא הסודי שלנו. "אוקיי אז הכל התחיל כשאני ולואי היינו זוג." התחלתי לספר.
"תגיע לפואנטה!" שמעתי את הקול של לואי. אני מדמיין?!
"אני היחיד שרואה אותו?" שאלתי אותם.
"לא," אמרה פרי.
"לא," אמר נייל.
"לואי לך מפה." אמרתי לו בתקווה שהוא יקשיב לי ובאת ילך.
"לא רוצה. הסיפור נשמע לי מעניין." הוא אמר לי.
"אתה יודע מה קרה." אמרתי לו.
"אבל אני רוצה לשמוע אותך מספר." הוא אמר ונאנחתי.
"לואי בבקשה לך מפה." אמרתי לו.
"אבל אני לא רוצה." הוא אמר ואז איים, "אם לא תתנו לי לשמוע את הסיפור אני אספר לכולם איפה המחבוא שלכם. ושיהיה ברור הם מחפשים."
"אז אתה היחידי שיודע?" שאל נייל.
"לא. גם זאיין יודע." אמר לואי.
"טוב אני אספר ואתה יכול לשמוע." אמרתי.
"אז זה היה כשאני ולואי היינו זוג-" התחלתי לספר ולואי קטע אותי "תגיע לפואנטה." אני נשבע שלפעמים אני פשוט רוצה לרצוח את הבן אדם המעצבן הזה.
"לואי אם אתה כל כך רוצה להגיע לפואנטה למה שלא תספר להם אתה?!" שאלתי אותו מעוצבן.
"בסדר," הוא אמר בשלווה. "זה היה בכיתה ט'. אני והארי היינו זוג בסתר. היחיד שידע על זה היה זאיין. הארי התעלל בליאם ובסוף השנה ליאם עזב את הבית ספר. זה למה ליאם שונא אותו." אמר לואי ונייל ופרי נראו מופתעים. טוב, אני לא מאשים אותם, הם לא הכירו אותי אז, את הארי הטיפש והמגעיל. הם מכירים את הארי הקורבן, החכם והנחמד.
"שכחת להגיד להם שאתה הכרחת אותי." אמרתי לו מעוצבן.
"לא הכרחתי אותך רק הצעתי לך." הוא אמר.
"לואי לך מפה!" צעקתי עליו.
"בסדר בסדר. לא צריך לצעוק." הוא אמר והלך. סוף סוף הוא הלך!
"אני מופתע ממה שלואי סיפר לנו עכשיו." אמר נייל.
"כן, גם אני. זה מפתיע מאוד." אמרה פרי. "מי ידע שהארי הקורבן, הרגיש, החכם והנחמד היה פעם בריון." היא אמרה. ונייל צחק.
"טוב תבטיחו לי שלא תספרו על זה לאף אחד!" אמרתי להם ברצינות.
"בסדר." הם אמרו.
המשך יבוא…