אני והארי- עונה רביעית פרק 1.

-אני מודיעה מראש, פרק ארוך. עכשיו למי שלא זוכרת, הנה דמויות ותיאור מהעונות הקודמות:-
-הילדים של הארי וטיינה:
* טורי- בת 15.
החברה הכי טובה של ג'יין.
מאוהבת בדילן, ובעונה הקודמת הפכו להיות חברים.
תיאור: בלונדינית עם עיניים כחולות, יצאה דומה לטיינה.
בעונה הקודמת נחטפה ע"י שון, אותו הבחור שהטריד את טיינה והארי כשהיו צעירים.
* ג'ייק- בן 12.
החבר הכי טוב של מאט.
תיאור: שיער חום ומתולתל ועיניים ירוקות, יצא ממש דומה להארי.
בעונה הקודמת אחותו נחטפה, אני רק מזכירה שתמיד הם היו רבים. הוא תמיד היה מעצבן את טורי, וטורי עצבנה אותו.

-הילדים של מורן ונייל:
* ליסה- בת 15.
החברה הכי טובה של ג'ייד.
מאוהבת בג'וש ומכחישה, וג'וש מאוהב בה ומכחיש.
תיאור: בלונדינית עם עיניים בתכלת, נראית כמו אירית אמיתית.
* מייסי- בת 3.
שיער בלונדיני ועיניים חומות.
מאוד מחוברת לליסה ולחברותיה.

-הילדים של נוי וליאם:
*אנה- בת 15.
תיאור: שיער שטני, עיניה ירוקות מושלמות כמו של אימה נוי.
היא החברה הכי טובה של כולם. יותר שקטה וביישנית.

-הילדים של מאי וזאיין:
* דילן- בן 15.
תיאור: בלונדיני עם עיניים כחולות
בעונה הקודמת היה מאוהב בטורי, והיא הייתה מאוהבת בו. הם הפכו להיות חברים.
* ליה – בת 14.
תיאור: שיער חום מתולתל ועיניים כחולות.
היא הולכת לדוגמנות וכולם אומרים לה שהיא נראית כמו בובה.

-הילדים של עדן ודין:
*ליאו- בן 16.
תיאור: בלונדיני עם עיניים ירוקות. שיער עד הכתפיים.
בעונה הקודמת יצא לדייט עם ג'ייד, אבל הדייט לא הלך להם טוב.
*ג'וש- בן 15.
החבר הכי טוב של דילן.
תיאור: שיער חום ועיניים כחולות.
בעונה הקודמת היה מאוהב בליסה והכחיש זאת.
*דור- בן 14.
תיאור: שיער חום וקצר, עיניים חומות.
לומד בכיתה עם ליה, וליה מאוהבת בו והוא לא יודע.
*מאט- בן 12,
החבר הכי טוב של ג'ייק
תיאור: שיער חום ועיניים בצבע דבש.

-הילדים של לואי ואופיר:
* ג'יין: בת 15.
החברה הכי טובה של טורי.
תיאור: עיניים חומות-ירוקות ושיער שטני ארוך וחלק.
היא ממש יפה והרבה מאוהבים בה.
בעונה הקודמת הפכה את ג'ייד, אחותה התאומה, לנשית יותר.
* ג'ייד:
החברה הכי טובה של ליסה.
תיאור: שיער שטני ארוך מתולתל ועיניים חומות.
בעונה הקודמת הייתה מאוהבת בליאו, ואפילו הם יצאו לדייט אבל לא הלך להם טוב. ספורטאית מצטיינת שאוהבת כדורגל, אך בסוף העונה ג'יין הפכה אותה לנשית יותר.

ועכשיו, לפרק D: תתכוננו !

אני והארי- עונה 4.

*אחרי חצי שנה, נקודת מבט כללית.*
"כ..כן. זאת טיינה סטיילס." טיינה אמרה בטלפון, רועדת. "ל..לא מצאתם?" היא חזרה על דברי השוטר, עיניה דומעות. חצי שנה. חצי שנה מאז שהילדה שלה, האהובה שלה.. היא פשוט נעלמה, ואף אחד לא יודע לאן. היא מתגעגעת אליה, חצי שנה שהיא לא ראתה את הילדה שלה. הארי התקרב אליה, מנסה לחבק אותה ולהרגיע אותה. הוא ידע שהיא לא תתן לו, אבל היה שווה לנסות. טיינה הרגישה ממש לא טוב עם עצמה, שהיא ככה עזבה אותה לבד בבית בלי לחשוב שאולי דבר כזה יקרה. היא הרגישה שהיא אשמה בכל מה שקרה, שהכל בגלל שהיא לא שמה לב אליה בשבועות שלפני זה. שהיא לא שמה לב שמשהו מטריד אותה.
"א..אוקיי.." היא גמגמה, מנתקת את השיחה. טיינה הסתובבה אל הארי, בוכה על כתפו, גורמת לו להיות מופתע. שטיינה תבוא אליו ותחבק אותו, אחרי מה שקרה כל החצי שנה הזאתי? ואפילו לפניי המקרה?
"אל תדאגי, טיינה.." הארי הרגיע את טיינה, מלטף את שיערה הבלונדיני. הוא ידע שזה לא מה שיגרום לה להפסיק לבכות, הרי היא הילדה שלה. גם הוא מת לבכות, אבל הוא חייב להיות חזק ליד טיינה. ליד ג'ייק. ליד כולם בעצם.. רק כדי להרגיע את כולם.
"הכל יהיה בסדר.. אנחנו נמצא אותה.."
"אני יודעת שנמצא אותה, פשוט.. אני מפחדת." טיינה אמרה, מנתקת את החיבוק, מתקשה להפסיק לבכות. עיניה כבר היו אדומות ונפוחות מהבכי, הרי היא לא הפסיקה לבכות כל החצי שנה הזאתי. היה קשה להפסיק לבכות, היא איבדה את ילדתה הבכורה. אף אחד לא יודע מה טורי עוברת, אם היא סובלת או שמחה.. אם היא בכלל מרגישה משהו, או שהיא.. מתה.
"כבר חצי שנה שאנחנו לא מוצאים אותה. חצי שנה! מי יודע מה עבר עליה כל החצי שנה הזאתי.." היא אמרה לו, קולה נשבר.
"אנחנו נמצא אותה בסוף.." הארי אמר לטיינה, מנסה להרגיע אותה ותוך כדי גם את עצמו. "אל תהיי בלחץ. התינוק.." הארי אמר, מנסה לחייך. חודש תשיעי, ולמרות ההתפרקות הזאתי במשפחה, התינוק היה מה שאיחד אותם בסופו של דבר.

כבר חצי שנה שלא מוצאים את טורי. כל המשפחה והחברים כמעט ולא עושים כלום בחייהם, חוץ מלחפש אותה..
הארי וטיינה כבר מלא זמן שוברים את הראש ומחפשים אותה. טיינה בהריון, חודש תשיעי, והיא רוצה שהתינוק הקטן יפגוש את אחותו הגדולה. היא לא רוצה שהתינוק יגדל בלי להיות מודע לעובדה, שיש לו אחות גדולה שכנראה ונחטפה..

ג'ייק כבר חודש שלם מבריז מבית הספר. הוא לא יכול לישון בלילות, כשהוא יודע שאחותו לא בבית. שאחותו נחטפה, ע"י הבחור שגרם להוריו צער כשהיו צעירים. הוא גם כמעט והפסיק לדבר. הוא לא מדבר עם אימו על דבר מלבד שיעורי הבית, וכך גם עם אביו. עם חבריו ניתק את הקשר והפסיק להתקשר אליהם או לפגוש אותם. והחבר היחיד שלו בתקופה זו, הוא מסך הטלוויזיה שהיה תמיד פתוח על 'ערוץ הילדים'. אולי הם יעזרו לו לחיות. אז מה אם ג'ייק תמיד היה רב עם טורי, והייתה לו הרגשה גם שטורי שונאת אותו. בעצם, איך אפשר שלא, הוא תמיד היה חושב לעצמו. אם הוא היה אח יותר טוב, אולי כל זה לא היה קורה. גם הוא, כמו טיינה, הרגיש רגשות אשמה. הרגיש שהכל בגללו, בגלל שהוא לא בדק אם אחותו בבית. אבל, מאיפה הוא ידע שבזמן שהוא בבית הספר אחותו תקבע פגישות עם האיש שגרם צער להורים שלו? שבעצם תכנן נקמה??

דילן, החבר של טורי, לא יכול לאכול, לא יכול לדבר.. הוא לא יכול לדמיין את חייו בלי טורי. טורי, שהייתה האהבה הכי גדולה של החיים שלו, נחטפה. ומי יודע מה יעלה בגורלה. איך הוא מסוגל לחיות כשהוא יודע שהבחורה שהוא הכי אוהב כנראה עוברת התעללות? מאז לא הייתה לו חברה אחרת. הוא באמת אהב את טורי.. כל כך. והוא תמיד אהב אותה, וימשיך לאהוב אותה. אף אחד לא הבין למה הוא פתאום נחבא אל הכלים. הוא באמת הפך להיות ביישן יותר, וגם עצבני יותר. הוא ממש לא שולט על זה. הוא הפסיק להשתתף בשיעורים, הוא לא עונה לטלפונים ובקושי מדבר עם ההורים שלו. כולם מבינים אותו, הוא עובר בסך הכל תקופה לא קלה. הוא אוהב אותה, היא אוהבת אותו. והוא לא יודע מה היא עוברת שם. גם הוא, חווה משהו לא קל בחייו. וגם הוא, היה מוכן לעשות הכל בשביל למצוא אותה.

ג'יין, ג'ייד, ליסה ואנה.. הן גם בקושי מסוגלות לחיות כשהן יודעות שהחברה הכי טובה שלהן, הבחורה שתמיד נותנת להן עצות ומרגיעה אותן כשהן עצובות, לא ישנה בביתה בלילה. מי יודע אם בכלל ישנה. כל פעם שמשהו מצחיק קורה, הן מתאפקות מלצחוק. איך הן יכולות לצחוק כשמשהו כזה קורה להן? הכיתה החרימה לגמרי את הבנות. כולם יודעים על טורי, על ההיעלמות שלה, אך אף אחד לא מבין איך זה קשור לארבעת הבנות. הן לא מדברות עם אף אחד, לא מתייחסות לאף אחד.. לא נפגשות עם כולם, ולפעמים גם מתעלמות מכל הדיבורים שלהם. כן, נשמע די סנובי להתנהג ככה. אבל הן לא יכולות לחיות בידיעה שהחברה הכי טובה שלהן, אולי ולא חיה. גם אחת עם השניה הן לא מדברות, הן ממש התרחקו.

ומה עם ההורים? המשפחה? גם הם, לא יכולים לחיות. כולם חייבים למצוא אותה, ולא.. מי יודע מה יקרה לכולם. כולם יתפרקו, ישברו..

"את רוצה לשתות משהו?" הארי שאל את טיינה, והיא הנידה ראשה לשלילה, תוך כדי שהיא משפילה מבטה לרצפה. רק לא לראות את העיניים שלו. הארי תמיד היה דואג לטיינה ונותן לה כל מה שהיא צריכה. למרות המשבר הקטן, הם תמיד יאהבו אחד את השני. לא משנה מה יחליטו לעשות בסופו של דבר.
"אני לא רוצה לשתות כלום." טיינה ענתה. "אני רוצה את טורי. אני רוצה את טורי." הדמעות המשיכו לזלוג על לחייה. איפה הבת שלי, היא חשבה לעצמה. איפה טורי?
"בבקשה, טיי. תאכלי משהו. תשתי משהו. את לא רוצה שמשהו יקרה לתינוק בבטן.." הארי אמר, מנסה לחייך טיפה. אך גם לו, החיוך בקושי יוצא.
"תינוקת." טיי תיקנה אותו. היא נזכרת ביום הזה שלקחו אותם לבית החולים, לבדוק מה מין התינוק. היא כמובן רק רצתה לצאת מבית החולים ולחפש את טורי, אבל אז כבר לא היה מה לעשות, אלא רק לסמוך על השוטרים.
נקבה, זה מה שהרופא אמר.
יש לה נקבה בבטן.
נקבה.
טורי תמיד רצתה אחות קטנה, אחות ולא אח. היא רצתה מישהי שתוכל ללמד אותה איך להתנהג ואיך להתמודד, שתעזור לה להתלבש יפה ושתמיד תראה חיוך על פניה. שתייעץ לה ושתמיד תהיה בשבילה.. זאת גם אחת הסיבות שבגללן רוצה טיינה שהתינוקת תראה את אחותה, היא יודעת עד כמה טורי תשמח. היא גם יודעת מה יקרה אם לא יימצאו את טורי, או שיאמרו את החדשות הרעות האלה.. החדשות הרעות שמבשרות את הדבר שטיינה, הארי או ג'ייק הכי לא רוצים לשמוע עכשיו.

"ג'יין, בבקשה תשתי משהו." אופיר התחננה בפני ג'יין. היא ידעה מה יקרה אם ג'יין תמשיך לסרב לאוכל ומים. ג'יין כבר רזתה המון לאחרונה, היא הפכה להיות ממש עור ועצמות ואופיר לא רוצה שזה יפגע בה. היא מבינה אותה לגמרי, היא איבדה את החברה הכי טובה שלה. אבל.. אופיר לא רוצה לאבד אותה. היא לא רוצה שג'יין תפגע.
"אל תכריחי אותי לשתות." ג'יין אמרה, משפילה מבטה. "או לאכול. איך אני יכולה להכניס משהו לפי כשאני יודעת שאולי טורי לא אוכלת כלום?"
ג'ייד הסתכלה על כל זה מהצד, משפילה מבטה. היא גם ידעה מה יקרה בסוף לג'יין אם היא תמשיך לסרב. אבל היא ידעה שלא משנה מה תאמר לג'יין, ג'יין בחיים לא תכניס משהו לפיה עד שטורי לא תימצא. כבר שבועיים שהיא שותה אולי פעמיים ביום, ולא אוכלת בכלל. היא לא מבינה איך ג'יין שורדת בלי אוכל, אבל כנראה שהיא גם אף פעם לא תבין. היא לא רוצה להבין את זה.
לואי ירד מהחדר, נושק לכל אחת מהבנות על מצחן.
"קרה משהו?" הוא שאל, כשראה את פרצופה המודאג של אופיר.
"ג'יין.. היא ממשיכה לא לאכול." אופיר אמרה לו, נאנחת. "היא לא מבינה שזה יכול לפגוע בה."
לואי לקח מהר כוס מים, והגיש אותה לג'יין. "בסוף ימצאו את טורי, ואת תהיי היחידה שלא תראי אותה. את יודעת למה?" לואי שאל אותי, והיא הנידה ראשה. "כי זה יפגע בך. את לא תשרדי הרבה בלי מים ואוכל.. אז אני מציע לך עכשיו, תשתי בבקשה." ג'יין הסתכלה על לואי, בעיניים אדומות ונפוחות מדמעות.

"אתה הולך לבית הספר?" ליה שאלה את דילן, אשר שכב על המיטה, לא עושה כלום.
"לא." הוא אמר בהחלטיות, "אני לא מרגיש טוב.."
"אתה כבר חודשיים לא מרגיש טוב.." ליה אמרה, מתקרבת לדילן. היא דואגת לו. גם זאיין ומאי דואגים לו. "דילן, זה בגלל טורי?"
"כן, זה בגלל טורי." דילן הרים טיפה את הטון. "אני אוהב אותה! אני לא מוכן להמשיך בחיים שלי כשאני יודע שיכול להיות שקרה משהו!"
"דילן, אתה חייב להמשיך לחיות.." ליה אמרה לדילן. "בשבילי.."
"אני מצטער, ליה." דילן אמר, "לכי לבית הספר, תהני.. אני יודע שאני מעדיף להישאר בבית מאשר ללכת לבית הספר ולסבול שם מכל התלמידים." הוא פלט.
"לסבול?" היא שאלה, "הם עושים לך משהו?"
"לא, הם לא עושים לי כלום." דילן אמר, שוב מרים את הטון. "ועכשיו, תלכי כבר לבית הספר ותשאירי אותי לבד!"

גם בבית של עדן ודין לא הכל הולך רגוע.
ג'וש איבד את החבר הכי טוב שלו, ליאו איבד את האהבה של החיים שלו.
ג'וש מודאג מדילן. הוא ממש השתנה כל החצי שנה הזאתי. זה לא אותו הדילן שהיה החבר הכי טוב שלו כל השנים האלה.. וליאו..
ליאו באמת אוהב את ג'ייד. מאוד. אבל באותו הערב, שהיה אמור להיות הערב הטוב בחייו, הוא הרגיש שמשהו חסר.. איפה הג'ייד שהייתה משוכנעת שהיא תנצח אותו בכדורגל? איפה ג'ייד ששנאה שמלות ורק רצתה לבעוט בכדורים? היא מתה. עכשיו יש ג'ייד חדשה, ג'ייד יותר נשית ומטופחת.. שלא תחשבו לא נכון, ליאו מת על זה. אבל היו לו כל כך הרבה חברות כאלה, והוא רצה להתנסות במשהו חדש. הוא רצה את ג'ייד האמיתית.
מאט, האח הקטן והשובב, גם די נחבא אל הכלים. הוא איבד את החבר היחיד שלו, ג'ייק, שעכשיו היו די מרוחקים בגלל המקרה. ג'ייק ניתק את הקשר עם כולם, ומאט נשאר לבד.
ואילו דור, האח בן ה-14, היה די מבסוט מחייו. ספורטאי מצטיין, חתיך שכל הבנות רודפות אחריו. ליה מאליק מאוהבת בו, אבל הוא? לא סופר אותה ממטר. די פוגע, אבל נכון.
"אתה מאורגן?" דור נכנס לחדר של ליאו ושאל אותו, תוך כדי שהוא מכדרר את הכדורסל שלו.
"כן.. אני כבר בא." ליאו אמר, תוך כדי שהוא מחזיק את הטלפון שלו ובוהה שוב בתמונה שנפתחה מולו. תמונה של ג'ייד, כמובן. אבל לא ג'ייד הנשית, עם שמלות המלמלה והחצאיות. ג'ייד הישנה, ג'ייד שהוא התאהב בה ותמיד ימשיך לאהוב אותה.

בבית משפחת הורן, גם לא הכל הלך חלק. מורן משתגעת בחיפושים אחרי טורי, הרי טורי היא כמו האחיינית שלה. גם נייל די שובר את הראש, מוכרח לחפש אותה. כולם רוצים לחפש אותה.
גם מייסי, התינוקת בת ה-3 וחצי, הרגישה שמשהו חסר. שמישהו חסר. שמישהי מאוד קרובה אליה חסרה..
"אל תדאגי, מייסי.." ליסה אמרה לה, שניה לפני שהלכה לבית הספר. "אנחנו נמצא את טורי, והיא תבוא אליך ותחבק אותך ממש כמו פעם."
"אני אואבת אותך, ליסאה" מייסי אמרה בקול התינוקי והחמוד שלה, וליסה חייכה אליה.
"גם אני אוהבת אותך, מייסי.." היא אמרה, לקחה את הילקוט שלה, ויצאה בחוץ.

"אנה, את מאורגנת?" ליאם שאל את ביתו מהחדר הסמוך.
"אני שניה אהיה מוכנה." אנה אמרה, נושמת נשימה עמוקה ולוקחת את התיק.
עוד יום של סבל בלי טורי. היא ידעה שאם טורי הייתה כאן איתה, כל זה לא היה קורה. החרם עליה ועל שאר הבנות, המילים שאומרים עליהם..
כולם חשבו שהן סנוביות, אבל הן ממש ממש לא. הם ידעו מה הן חוות, הם ידעו מה קרה להן ולמה הן יותר שקטות ולא מדברות, אבל לאף אחד לא היה אכפת.

כולם מתפרקים בלי טורי. כולם מפחדים שלא ימצאו אותה, וזה יהיה המצב מעכשיו.

ליסה הגיעה ראשונה לכיתה. היא הניחה את התיק המקומה, בסוף הכיתה, ליד החלון. היא התיישבה על הכיסא, נאנחת. היא סימנה ביומנה עוד יום בלי טורי, והכניסה את כל הדברים לתיקה. עכשיו זה רק היא והדמעות.
מיד אחריה הגיעו ג'ייד וג'יין. ג'ייד הסתכלה על ליסה, והשפילה מבטה. הן ממש התרחקו, הן כבר לא חברות כל כך טובות יותר.
ג'יין התיישב במקומה, בשורה הראשונה. היא הוציאה את הטלפון, הביטה במסך השחור. המסך ריק, כמו החיים שלה. הם ריקים בלי החברה הכי טובה שלה.
ג'ייד התיישבה במקומה, בשורה השניה, בצד המרוחק ביותר מליסה. היא הביטה בה שוב למשך כמה שניות, והסיטה את מבטה, נאנחת. היא מתגעגעת.. מתגעגעת לימים שהיא וליסה היו משחקות כדורגל ביחד, כל יום בבית הספר עם הבנים. הן היו הרבה יותר טובות מהן, מכולם.
הכל נהיה שונה מאז שטורי נעלמה. הבנות התפרקו.
לכיתה נכנסו עוד ועוד תלמידים, מבניהם הבנות ה'מקובלות' שתמיד יורדות על הבנות. הן, כמו תמיד, התחילו לרדת עליהן, והבנות ניסו כמה שיותר להתעלם.
אנה וג'וש נכנסו גם הם, כל אחד בנפרד כמובן. כולם התיישבו במקומותיהם, השיעור מתחיל. כל אחד מחכה שייגמר כבר היום.
טוב, אלו החיים שלהם כבר חצי שנה. חצי שנה של כאב בלי מילים. הם כבר די התרגלו לזה, לכל המילים הכואבות בכיתה.. לכל התחושות הלא נעימות.. החרם.. החיים בלי טורי.
כל אחת ואד מהם, רק רוצה לשרוד את היום, להגיע הביתה ולגלות את טורי יושבת ומחכה להם.
*נקודת מבט ג'ייק.*
עוד יום שהברזתי מבית הספר. אני כבר בחטיבה, כיתה ז'. הגיע הזמן שאני אהיה רציני.. אבל זה פשוט לא אפשרי. כל יום שעובר, אני רואה את זה בתור עוד יום בלי טורי. אז מה אם היינו רבים, אני עדין אוהב אותה.. היא האחות הכי טובה בעולם. אני כלום בלעדיה.
לקחתי את הטלפון שלי מהשידה כששמתי לב לרטט שעבר בו. הקלדתי במהירות את הסיסמה, רואה את כל השיחות שלא נענו וההודעות שהצטברו פה. אלה הרבה… אבל אחת, הודעה אחת משכה את תשומת ליבי.
"אני יודע איפה אחותך, תענה לי אם אתה רוצה לראות אותה. –שון."