אני והארי, עונה 3 פרק 2

את הסיפור הזה, אני מעלה לא כל יום, אלא לפי מספר התגובות.
תיהנו!:)

פרק 2
"שלום, אני ליאת, ואני המורה החדשה שלכם. אז את השיעור הראשון, אנחנו נעשה משחקים כאלה כדיי שתוכלו להכיר אחד את השני. איזה העדפות יש?" המורה החייכנית והצעירה שאלה, וכולם אמרו 'אמת או חובה'.
"אז תשחקו אמת או חובה, אני לבנתיים אעסיק את עצמי. תיהנו!" המורה החייכנית אמרה, וכולנו התאספנו במעגל במהירות, ולקחנו בקבוק ריק למשחק.
אחריי כמה תורות, פתאום הבקבוק הגיע אליי.
"איך קוראים לך, ואמת או חובה?" שאל אחד הבנים, ואמרתי את שמי.
"אני טורי, ואני בוחרת ב.. אמת." אמרתי, אחריי מחשבה קצרה, וישר שני בנים לחשו לו מה לומר.
"האם את מחבבת מישהו מהמעגל הזה?" הוא שאל אותי. הוא היה עם שיער חום, ועיניים חומות. הסתבר ששמו זה רון.
"כן." אמרתי בחיוך, וכולם ישר אמרו 'אווווו'..
גלגלתי את עיניי, והמשיכו לשחק, ככה שלכולם היה הזדמנות לשחק.
כשהגיע התור של דילן, והוא היה צריך לומר אם הוא מחבב מישהי מהמעגל הזה, הלב שלי צנח למטה. אם הוא אומר לא, כנראה שהוא לא מחבב אותי. ואם הוא אומר כן..
יכול להיות שזאת אני, ויכול להיות שלא.
"אממ.." הוא אמר, חושב קצת. "כן." הוא המשיך את משפטו.
כן.. כן.. אבל במי?
הצלצול נשמע, והמורה הקימה את כולנו מהמשחק.
"תלכו לארוחת הצהריים!" המורה אמרה בחיוך, וכולנו יצאנו לכיוון הקפיטריה.
לקחתי לעצמי טוסט, ולשתייה קולה, והתיישבתי בשולחן שבו ישבו ג'יין ליסה וג'ייד. לידי הייתה ג'יין.
"שמעת? דילן אמר כן! ואת מי עוד הוא יכול לאהוב? אותך!" ג'ייד אמרה לי, והשלושה התלהבו.
"לכו תדעו, אולי הוא נדלק על מישהי אחרת?" שאלתי אותן, ופניי נפולות.
"אל תדאגי, על בטוח דילן אוהב אותך! אני רואה את המבטים שלו אליך.." ליסה אמרה, ובדיוק נזכרתי שהיא המומחית בענייני אהבה. הריי, היא וג'וש! הם מאוהבים!
ראינו 4 בנות מתקרבות אלינו אלינו, עם מגשיי האוכל שלהן.
"שלום, אפשר להצטרף אליכן?" שאלה אחת מהבנות, שהייתה עם שיער חום וחלק, ולמטה גלי, בקצוות מחומצן וכמה פסים צבעוניים. היו לה עיניים חומות, והיא הייתה נראית שזופה, רזה וגבוהה.
הנהנו לחיוב, והן התיישבו לידנו, כשאותה אחת שדיברה ישבה לידי.
"שלום, אני זוהר!" היא אמרה בחיוך.
"ואני נועם.." אמרה זו שישבה לידה. היא הייתה עם שיער שטני חלק עד השכמות בערך, ובקצוות תכלת, עיניים חומות כהות. היא הייתה רזה וגובהה ממוצע. היא הייתה נראית קצת ביישנית.
"אני אופיר." אמרה זו שישבה ליד ג'ייד.
"גם לאמא שלי קוראים אופיר!" ג'ייד אמרה בחיוך, וג'יין חייכה גם.
אופיר הייתה שטנית עם שיער ארוך וגלי, עם קצוות בלונדיניות ועיניים אפורות-ירוקות. היא הייתה לא רזה ולא שמנה, וגבוהה. היו לה שפתיים מלאות.
"ואני שיר.." אמרה האחרונה, שישבה ליד אופיר. היה לה שיער חום בהיר ומתולתל, ועיניים חומות.
"אני טורי סטיילס."
"אני ג'ייד טומלינסון"
"אני ג'יין טומלינסון."
"אני ליסה הורן." הצגנו את עצמנו, בחיוך.
אכלנו ביחד, ולמדנו להכיר אחת את השניה יותר לעומק.
כשסיימנו את האוכל, קמנו ביחד והלכנו לכיוון הכיתה, להיות שם עד שתסתיים ההפסקה.
"אתן מכירות פה עוד תלמידים?" אופיר שאלה אותנו, והנהנו.
"כל ההורים שלנו חברים כבר 15 שנה, וגם ההורים של ג'וש ודילן.." אמרתי להן, והתחלתי לחשוב על דילן.
יש לנו סיכוי בכלל? להיות ביחד?
בדיוק, ג'וש ודילן נכנסו לכיתה, וישבו בכיסאות מאחורינו.
"עוד כמה דקות יש צלצול?" שאלתי את הבנות, וישר הן שלפו טלפונים. אבל דילן הספיק לענות לפניהן.
"עוד חמש דקות." הוא אמר במהירות, ובחיוך הכובש שלו. חייכתי אליו בחזרה, והמשכתי לדבר עם הבנות.
הצלצול נשמע, המורה נכנסה, והתחלנו בשיעור.