אני והארי- פרק אחרון :( פרק 13

פרק 13.

*נקודת המבט של טיינה.*

"היי, ג'יין. טורי יכולה לדבר?" שאלתי את ג'יין בטלפון, מהלכת במעגלים. הארי התיישב על כיסא הבר שהיה במטבח, ולגם לאט לאט מהמשקה שהיה לידו.
"מה זאת אומרת?" היא שאלה אותי בטלפון, גורמת לי למעט בהלה.
"טורי.. היא אמורה להיות אצלך, לא?" שאלתי אותה, והיא ענתה לשלילה.
"היא לא אצלי.. היא אמרה לך שהיא תבוא אליי?" היא שאלה אותי, והמשפט הזה גרם לי להכנס לפאניקה.
"ה..היא.. היא רשמה לי בפתק.. ש..שהיא נמצאת אצלך!" אמרתי לה, מעט מגמגמת מרוב פחד. הארי קם ממקומו, נראה מפוחד גם הוא.
"היא לא אצלה?" הארי שאל, מסתכל עליי במבט רציני. במבט שלא ראיתי בעבר אצלו..
"אולי היא אצל דילן?" ג'יין ניסתה להרגיע אותי, בלא הצלחה.
"א..אני אבדוק.." גמגמתי, שנית. קיוויתי שבאמת זה היה בסך הכל שקר, והיא הלכה לדילן, ולא שיקרה כי היא הלכה לזרים. רק מהמחשבה על זה, עבר בי רעד.
ניתקנו את השיחה, ומיהרתי להתקשר לדילן, רועדת. בבקשה, בבקשה שהיא אצלו עכשיו.
"הלו?" אחות של דילן, ליה, ענתה לטלפון.
"היי ליה, טורי במקרה אצלכם?" שאלתי אותה, מנסה להסתיר את הפחד בקול שלי.
"לא.. אני לא חושבת.." היא אמרה, נשמעת לא בטוחה. "דילן פה עם ג'וש. טורי לא כאן."
"אוקיי.. תודה.." אמרתי, מנתקת את הטלפון.
"היא שם?" הארי שאל אותי, ואני הנדתי ראשי לשלילה.
"ה..הארי.. אתה חושב שקרה לה משהו?" שאלתי את הארי, עיניי מתמלאות בדמעות.
"אל תחשבי על זה.. אולי היא אצל ליסה? אנה?" הארי ניסה לעודד אותי, ואני הרמתי את הטלפון, מתקשרת למורן.
"מורן, טורי אצלכם?" שאלתי את מורן, כשהיא ענתה לטלפון.
"לא, אנחנו לא בבית.." מורן אמרה לי. "קרה משהו?"
"טורי רשמה לנו בפתק שהיא אצל ג'יין, ומסתבר שהיא לא.. רציתי לבדוק אם היא אצלכם, כי אני ממש מפחדת.." אמרתי לה, מתחילה לבכות.
"אל תבכי.. תתקשרי למשטרה או משהו!" מורן ניסתה להרגיע אותי, אך בעצמה נשמעה נורא לחוצה. טורי היא כמו הבת שלה, ואני יודעת שאם משהו יקרה לטורי היא כל כך תבכה.
"אם את או ליסה תשמעו ממנה משהו, אתן תגידו לי?" שאלתי את מורן, והיא הסכימה.
"אני אבקש מליסה להתקשר לתלמידים בכיתה, אולי היא באה לאחד מהם." מורן אמרה לי, וניתקתי את השיחה.
"הטלפון שלה בבית.." הארי אמר לי, מחזיק את הטלפון שלה בידו.
"אולי שלחו לה הודעות?" שאלתי את הארי, והוא ישר פתח את הטלפון, מסתכל עליו, מבטו מבוהל.
"היא..היא.." הארי ניסה לומר משפט. "היא דיברה עם שון."

"שלום לך, טורי." שמעתי קול אומר מאחוריי. הסתובבתי, וראיתי גבר. גבר בערך בגיל של הוריי, אולי יותר קטן.. היה לו חיוך מלא בערס על פניו, ואני בלעתי את רוקי, לאט.
"א..אתה ש..שון?" גמגמתי, ודי הופתעתי למעשה שהצלחתי לומר מילה.
"בואי איתי, טורי.." שון אמר, ומתחיל ללכת. חיכיתי מעט, והלכתי אחריו, לכיוון חוץ.
"ל..לאן אנחנו ה..ה..הולכים?" המשכתי לגמגם, וראיתי את שון פותח את דלת המכונית.
"לבית שלי, טורי." הוא אמר לי, ונכנס למכונית. "אל תשכחי מה יקרה אם את תתנגדי.."
נכנסתי למכונית, בלית ברירה. ידעתי בדיוק מה הוא הולך לעשות לי.. נכנסתי למכונית, במושב שלידו, רועדת מפחד.
ופתאום, נחבטתי בראש, ואיבדתי את ההכרה.