אני והארי :):):) פרק 1..

פרק 1.. :)
*חצי שנה אחרי המקרה, נקודת המבט של טיינה.*
חצי שנה עברה. בחצי השנה הזאתי, הבנתי שאסור לי להתאהב באמת.
מאז המקרה, עברתי הרבה דברים טובים.
אני עדן ומורן סיימנו את הלימודים, והתחלנו לעבוד כצוות בידור ושירות חדרים בבית המלון. אהבנו את העבודה הזאתי, ותמיד היינו מחוייכות ועליזות.
הכרנו שם הרבה אנשים, הרבה בנים. חלק התחילו איתי, והיו כאלה שאפילו זרמתי איתם, אבל לא יותר מידי. אני לא אחזור על הטעות שהייתה עם הארי הזה.
אני עדן ומורן היינו בעבודה, בתוך החדר הגדול ששם חיכינו לטלפונים שמחכים לשירות החדרים. תמיד, בכל מצב, היינו באות לשם שלושתינו.
"אני צריך מגבות.." שמעתי קול די גברי אבל צעיר, אומר דרך הטלפון.
"מיד אני אבוא אליך.." אמרתי בטלפון, והוא ניתק.
ראיתי מאיזה חדר נקלטה השיחה. חדר 207.
הפלתי את מורן ועדן מהכיסא, ושלושתינו רצנו עם מגבות, לכיוון חדר 207.
תקתקנו בדלת. "שירות חדרים!" אמרתי בחיוך ככשמעתי אותו שואל 'מי זה?'
הוא פתח את הדלת. ראיתי בחור עם שיער בלונדיני חלק, די ארוך יחסית לבן, שהיה נראה ממש שרירי.
"הנה המגבות שביקשת.." הגשתי לו את המגבות בחיוך.
"תודה.." הוא אמר לי, וחייך חיוך כובש. "אני ג'יימס, דרך אגב…"
ג'יימס. איזה שם יפה זה ג'יימס.
"להתראות, ג'יימס.." אמרתי לו בחיוך, והוא סגר את הדלת.
"היה קליק?" מורן קרצה לי, וחייכתי חיוך שובבי.
"תפסיקי כבר!" אמרתי בצחקוק, ודפתי אותה קלות.
"אז, יש חדשות מנייל?" אני ועדן שאלנו את מורן, והיא חייכה מאוזן אחת לשניה. "קבענו דייט בסוף השבוע הזה.." היא אמרה. הם יוצאים לדייט כל שבוע פעם אחת. פעם אחת הוא אפילו הגיע למלון כדי לעזור לנו..
אני אמרתי להם כמה פעמים, שזה שהיא יוצאת עם נייל, זה לא אומר שהם יכולים לדבר איתי על הארי או משהו כזה. כי ממש לא רציתי לדבר על זה..
אף אחד בעצם לא ידע על כל מה שקרה. על למה נפרדנו, למה אני כל כך בוכה כשאני שומעת את השם הארי..
"סתם.." הייתי אומרת בכל פעם ששאלו אותי. "לא הסתדר כל כך.."
אני זוכרת את החודש הזה, שהוא היה מתקשר אליי, מסמס לי, בא אליי הביתה בניגוד לרצוני ומנסה לדבר איתי..
"מה לא מובן במה שאני אומר לך, הארי ?! אני לא רוצה שום קשר איתך. אתה מת מבחינתי, ואם אתה באמת רוצה שאני אהיה מאושרת כמו שאתה טוען תמיד, תפסיק לדבר איתי!" אמרתי לו, ומאז הוא הפסיק להגיע.
הפסיק לסמס, הפסיק להתקשר..
בהתחלה היה לי קצת קשה להפסיק את הקשר הזה, אבל הצלחתי. ואני חושבת שהתחלתי ממש לשכוח ממנו.
חזרנו שלושתינו לחדר של שירות החדרים, בדרך מצחקקות ומדברות על כל מיני דברים קורעים מצחוק.
היינו שעה בשירות החדרים, מחכות לשיחת טלפון ממישהו שזקוק למגבת, ממישהו שזקוק למרכך או שמפו..
"בנות! אתן עובדות כבר שעתיים.." הבוס, אמיר, אמר לנו בצחקוק. "תלכו לבריכה, תהינו קצת, יש לכן חופש עכשיו.." הוא אמר, ויצא מהחדר, השאיר אותנו המומות.
הבוס תמיד אהב אותנו. אולי בגלל שהיינו תמיד חייכניות, אולי בגלל שתמיד אמרו לו איזה 'בנות נחמדות יש בשירות חדרים'..
החלפנו את בגדי העבודה שלנו, לבגדי ים. מורן שמה ביקיני אדום, עדן שמה ביקיני סגול,
ואני שמתי ביקיני שחור, עם נקודות כחולות.
היינו בבריכה, רגלינו בתוך המים, והסתכלנו על כל אורחי המלון, שהיו כבר מוכרים לנו משירותינו.
"היי, את הבחורה מהשירות חדרים, לא?" הרגשתי מישהו נוגע לי בכתף, והסתובבתי לראות מי זה.
"היי ג'יימס!" קראתי אליו, ונעמדתי מולו. "מה שלומך?"
"הכל בסדר! ואיתך.."
"טיינה.." אמרתי לו את שמי, ולחצתי את ידו. "והכל מעולה!"
"שמח לדעת.." הוא אמר, ושוב חייך את חיוכו הכובש.
מאז המקרה שקרה לי עם הארי, היה לי הרבה ביטחון עם גברים. לא פחדתי לדבר והעזתי תמיד לדבר איתם על כל מה שמתחשק לי. אני שווה בדיוק מה שאני חושבת שאני, ושום גבר כמו הארי או גברים כמוהו, לא יוכיחו לי שאפשר להחליף אותי ככה.
"טוב, אז.. נתראה?" הוא אמר לי, וקרץ לי. חייכתי למראה זה.
"בטח שנתראה!" אמרתי לו בביטחון, וחייכתי אליו חיוך כובש בחזרה. הוא הלך משם, ואני התיישבתי בין עדן למורן.
"מאוהבת?" עדן שאלה אותי וצחקקה.
"בחיים לא." עניתי לה, ושתיהן חשבו שאמרתי בצחוק. הן לא יודעת שהלב שלי איכשהו הפך לאבן מאז מה שקרה עם הארי.
"אתן רוצות ללכת איתי ועם נייל למועדון ביום שישי?" מורן שאלה אותנו, מסתכלת ישר ולא עלינו.
"אתם לא תהיו שם בדייט?" שאלתי אותה, והיא הרהרה קצת מה לענות.
"כן.." מורן אמרה לנו, מסתכלת עלינו הפעם. "תלכו לשם, תהנו.."
"ברור שנלך איתך.." עדן אמרה, ואני חשבתי קצת.
"רק אנחנו אבל?" שאלתי אותה, והיא הנהנה.
"כמו אז.." היא אמרה, וחייכנו.
"בטח שאני אבוא.." אמרתי, ויצאנו מהבריכה. הלכתי לכיוון הכיסאות, כדי לקחת מגבת בשביל שלושתינו, ולא תיארתי לעצמי מה יקרה במועדון, ביום שישי.