אני והארי – פרק 3

-מצטערת שלקח לי זמן להעלות, קרה לי היום משהו נורא כואב ופוגע והייתי עסוקה קצת.. אבל הנה הפרק בשבילכן..-
פרק 3.. :)
*נקודת המבט של טיינה*
"וואי, איזה כיף כאן!" אמרתי לעדן, בזמן שרקדנו ביחד. הזמנתי לכאן את ג'יימס שיבוא, והוא בא עם עוד חבר.
החבר שלו לא הוריד את עיניו מעדן. זה היה כזה חמוד ! בדיוק כמו שאני והארי הסתכלנו אחד על השניה לפני חצי שנה.
לפניי יומיים, הגעתי שוב לחדר של ג'יימס, הפעם מרצוני, ושאלתי אותו אם ירצה לבלות מידי פעם. הוא נתן לי את הטלפון שלו,ואני נתתי לו את שלי.
רציתי לתת לו הזדמנות. אני לא יכולה לדחות את כל הבנים שמתחילים איתי בגלל הבחור הזה שבגד בי לפניי חצי שנה.
אפרופו הארי, ראיתי אותו מתקרב אלינו.
"היי!" אמרתי לו, ורקדתי גם איתו, וגם עם השאר. הארי היה נראה די מתלהב שרקדתי גם איתנו, למרות שלפניי זה לא יכולתי לרקוד איתו לבד.
"אפשר לדבר איתך?" הארי לחש לי, והנדתי ראשי לשלילה.
"לא." אמרתי לו, בחיוך. "אני רוקדת." הוא היה נראה די נעלב, אבל לא היה לי כזה אכפת. הוא המשיך לרקוד איתנו, ואחר כך כשהמוזיקה נשמעה יותר רגועה, התיישבתי ליד הבר.
"אולי רק תתני לי להסביר מה קרה לפניי חצי שנה??" שאלתי את טיינה, והתיישבתי לידה.
"בשביל מה?" טיינה שאלה, ולגמה מהשתייה שהייתה לה ביד. "אני כבר סיימתי עם זה."
"ואני לא, אני חייב להסביר לך מה שקרה שם.." אמרתי לה, והייתי חייב שהיא תקשיב לי.
"יש לך דקה." היא אמרה, וחייכה אליי.
"האחות, היא התחילה איתי, ואמרתי לה שיש לי חברה שאני אוהב.. והיא פשוט נישקה אותי, בדיוק כשנכנסת, ותאמיני לי שאני אוהב רק אותך.. תאמיני לי"
"אבל תבין שאני לא יכולה להאמין לך." היא אמרה לי, נשמעת הכי רגועה. כאילו היא בכלל לא האישה שנפרדה ממני לפניי חצי שנה.
"תקשיב, אותי לא מעניין העבר. אותי מעניין ההווה, וההווה שלי לבנתיים ממש מדהים. מה עם שלך?" היא אמרה לי, עדיין נשמעת רגועה וחייכנית.
"ההווה שלי לא שווה שניה אחת בלעדיך.." אמרתי לה, מקווה שהיא תסלח לי.
"אתה תתגבר על זה מתישהו.." טיינה אמרה לי, קמה מהכיסא. "תכיר בנות, תמצא לך חברה, אתה תראה שאני לא אעניין אותך יותר.." היא אמרה, הפנתה את גבה אליי, והלכה לכיוון הבנות.
*נקודת המבט של טיינה*
"מה קורה טיי?? על מה דיברת עם הארי??" אופיר שאלה אותי, מחוייכת. "אתם חוזרים??"
"לא.." אמרתי להן, מחוייכת. "אני חושבת לתת הזדמנות לג'יימס…" הסברתי להן, והסתכלתי על ג'יימס, שדיבר עם החבר שלו, אורי.
"אוו… ג'יימס…" מאי אמרה לי, וחייכתי אל הבנות.
"אבל את והארי הייתם כל כך מושלמים ביחד.." נוי אמרה לי, והסתכלה על ליאם. "כמוני וכמו ליאם.. ממש טוב לנו ביחד!"
"היינו מושלמים, אבל לא ממש הסתדרנו.. אני לא רוצה לדבר על זה.." אמרתי להן, אולי בפעם השבעים, וניסיתי להעביר נושא. "אז מורן, איך היה בדייט שלך עם נייל?" שאלתי, והיא חייכה אלינו.
"כמו תמיד, הוא מושלם, הוא כל כך רומנטי ותמיד חושב על אוכל.." היא אמרה, וצחקקנו.
"אתם נשמות תאומות!!" אמרתי להן, והבנות הסכימו איתי.
"אבל תשבעי שתאמרי לנו על כל דבר שקורה בינך לבין ג'יימס.." עדן אמרה לי, והסתכלתי עליה בחיוך.
"ומה איתך ועם אורי?" שאלתי אותה. "לא יכולתם להוריד את העיניים אחד מהשניה.."
"הוא באמת חמוד.." עדן אמרה, וצחקקה. "הוא באמת הסתכל עליי כל כך הרבה?"
"כןן!!" אמרנו כולנו לעדן, והיא השפילה מבטה בחיוך.
ראיתי את ג'יימס ואורי מתקרבים אלינו. "אז טיי, תתקשרי אליי?" ג'יימס שאל אותי, והנהנתי בחיוך. ראיתי את מורן מסתכלת עליו מהצד בעצבנות.
"נדבר.." אורי אמר לעדן, והיא הסמיקה.
"ביי.." אמרנו להם שתינו, ועדן הסתכלה לאחורה.
"הארי מסתכל עלינו.." עדן אמרה, והעפתי מבט לאחורה.
"דיברתי איתו מקודם, אמרתי לו שהתגברתי כבר על הפרידה שלנו.." אמרתי לבנות, וקמנו מהכיסאות שלנו. היינו היחידים במועדון, ויצאנו מהמועדון.
"הבנים דיברו קצת עם עדן ומורן, והם באו לכיווננו. מורן באה לכיווני, ומשכה אותי לאחורה.
"את יכולה לנסוע עם מישהו אחר? אני רוצה להיות עם נייל לבד.." מורן ביקשה ממני, מתחננת.
"את לא צריכה להתחנן, אני אסע עם אופיר או מישהי אחרת.." אמרתי לה, והיא חיבקה אותי.
היא ונייל נסעו מהר מהמועדון, ונופפו לנו מהחלון.
"בנות!" לואי תפס פיקוד, וכולנו הסתכלנו עליו. "אופיר, את מסיעה את מורן מאי נוי ועדן, אני אסיע את ליאם וזאיין ו…" הוא אמר, והפסיק לרגע. "הארי, אתה מסיע את טיינה? במילא הבנות גרות ברחוב שלך.." הוא אמר, והארי הנהן בלי חשק. כולם התפזרו, כל אחד בקבוצה שלו. חיבוקים, נשיקות, שלום שלום ולהתראות.
נשארנו רק אני והארי, והמכונית הכסופה שלו. כזה לא פייר! למה דווקא אותי משאירים אותו?
אני יודעת שהם תכננו את זה, שאני והארי נישאר לבד. אבל..
כבר חצי שנה הסברתי להם שאני לא רוצה לראות אותו יותר. ואני בטוחה שגם הוא אמר את זה לבנים..
אוף איתו. פשוט, אוף.
"אז.." אמרתי, משפילה את מבטי. "זזים?"