אני מי שאני אפילוג

~נקודת מבט אמבר~
"אתה הכרת אותי לפני התאונה?” שאלתי את טום לאחר כל כך הרבה זמן שפחדתי.
"לא" הוא אמר והביט בעיני.
"אז למה לקחת אותי לבית שלך? למה להתנהג אלי כל כך יפה אם לא הכרת אותי?” שאלתי אותו ושיניתי תנוחה על הדשא הירוק שצמח לגבהים מדהימים.
"הייתה לי תחושה טובה לגביך" הוא אמר לי והתיישבתי.
"מה זה אומר?” שאלתי אותו והתקרבתי אליו.
"שזה היה אהבה ממבט ראשון" הוא אמר לי והתקרב אלי גם הוא.
"נוני" הוא אמר לי והתרחק טיפה. “אנחנו נמצא את המשפחה שלך, תסמכי עלי" הוא הוסיף והרכנתי את ראשי כשדמעה יורדת על לחיי.
"היי, נוני, תסתכלי עלי" הוא אמר ומרים את סנטרי בעדינות עם קצות אצבעותיו "אני מבטיח לך שנמצא אותם, את לא סומכת עלי?” הוא שאל אותי והנהנתי.
"טום, אני רוצה לחזור הביתה" אמרתי לו.
"כן. בטח, אני מבין. בואי נלך" הוא אמר לי ותמך בי בזמן שקמתי.
"תודה שאתה ככה" אמרתי לו.
"איך ככה?”
"מבין אותי, תומך בי, תודה שאתה אתה" אמרתי לו והתנפלתי עליו בחיבוק.