אפילוג(:-פאנפיק על הארי סטיילס-

אני רוז,רוזלינה קאוול.
אני בת 18 מלונדון,שיערי הוא בלונדיני-שטני ועיניים כחולות וגדולות.אני יחסית קטנה לגובהי,חלק אומרים שזה חמוד אבל חלק יאמרו שזה מוגזם.קאוול.קאוול זאת אני,הבת של סיימון קאוול,ציד הכישרונות הגדול בעולם.חברותיי הטובות ביותר הן אלינור,פרי,ברברה,וסופיה.אנחנו חבורה מאין כמוה!
אנחנו חברות הילדות הקרובות ביותר,מפרגנות אוהבות ותומכות.פרי היא אחת מחברות להקת 'ליטל מיקס',ברברה היא דוגמנית מצליחה ויפה ביותר של ויקטוריה סיקרט,סופיה ואלינור בדרכם לעולם הריקוד המצליח.ואני?הו,אין לי אומץ.אני אוהבת לשיר.אני שרה בכול הזדמנות ניתנת,אבל לא חושפת את זה.
אפילו אבא שלי,סיימון,אינו יודע את זה.אני לא רוצה שידע על זה.אם אני אנסה ואצליח,לא יבחינו בכישרוני.כולם בטח יגידו שאני 'רוכבת על ההצלחה של אבא שלי' אבל לא,אני ממש לאמנסה וגם לא ינסה.
"סיס את באה אליי היום נכון?"התקשרה אליי אלינור."בטח אלי,אבל מי יהיה ומה נעשה?"שאלתי מתעסקת בכוס התפוזים שלי."לואי נייל זאיין ליאם והארי יבואו"כמובן,מי אלה לא אשר מחמשת בני זוגם,חוץ מאחד כמובן.וואן דיירקשן.לואי עם אלינור,נייל עם ברברה,סופיה עם ליאם,וזאיין עם פרי.והארי…ובכן,להארי אין חברה.הוא מעולם לא הבחין בי,למרות שאני דיירקשנית במשרה מלאה.לא אובססיבית,אבל דיירקשנית.אולי קצת גדולה לגילי אבל היי,מי לא ידלק על חמשת הבנים הללו?"לא יודעת,אלי,כולכן עם בני הזוג שלכן ואני…ובכן,לא"אמרתי שותה מהמיץ."מי אמר שתיהי לבד?"היא אמר הונימת שובבות בקולה."אם את מתכוונת לכך אני יפלרטט עם הארי או וואטאבר,אז לא,ממש לא"אמרתי מניחה בכעס את הכוס."למה רוז?!די לפחד כבר אוף!אז מה אם יהיה לך חבר,ידיד,יזיז או משהו,פאקינג בחור!"היא אמרה.היא צודקת.כל כך צודקת.בחיי לא היה לי חבר,מתסכל,נשמע עצוב או לא יודעת מה,אני פוחדת."אני יבוא,אבל תשכחי מזה שאני יצא עם חבר!"אמרתי וניתקתי.התקשרתי לפרי ברברה וסופיה והן באו."איפה אלינור?"שאלה פרי."היא עם לואי,מארגנת היום את הערב שלכם"אמרתי.
"את לא באה?!"צעקה ברברה."אני באה,אבל מרגישה די מובכת בלי חבר"אמרתי והתיישבתי על מיטתי.
"מה עם הארולד?"סופיה חייכה בשובבות."עוד פעם זה?זה שהוא רווק לא אומר שהוא רוצה אותי,ולא אומר אני רוצה אותו!"קמתי לישיבה."בטח,כי כל אחת מאיתנו פה לא יודעת שאת דלוקה לו על התחת"אמרה פרי וצחקקה.
"בסך הכול עוד מעריצה בלי סיכוי,ביג דיל"אמרתי ונשכבתי שוב."ביג דיל,ביג דיל,ביג דיל…זה כל מה שאת אומרת כל היום!רוצה לגור עם חתולים כשתיהי זקנה?!"צעקה עליי ברברה."אני אלרגים לחתו–"אמרתי והיא עצרה אותי."זאת לא הנקודה שלי!"היא זרקה עליי כרית."היום את הולכת להשיג את הארי!בין אם תרצי,או לא"היא אמרה והמשכנו לדבר.

נקודת מבט של הארי:

ישבתי עם הקערת פופקורן הענקית שלי,שלפתע ארבעת הבנים באו והתיישבו מולי."זוזו אתם מסתירים"אמרתי ודחפתי את לואי."אתה בא איתנו לערב בנים בנות אצל אלינור,"הוא אמר."נראה לך?בלי חברה?תגיד לי אני נראה לך אחד שאין לו מה לעשות בחיים?"שאלתי וקיווצתי גבותיי."תהיה שם רווקה,"זאין אמר בלי להסס."אתה יודע את מה זה מעניין לי"אמרתי בעצבים."זאת הבת של סיימון,הם לא דומים בכלל!"אמר ליאם."לסיימון יש בת?"אמרתי,הסתקרנתי,הוא מעולם לא דיבר איתנו עליה."אחי,היא שווה!"נייל אמר וצחק."שתוק אחי יש לך חברה"אמר לואי."ברברה היא אהבת חיי,ממש אכפת לי ממישהי אחרת"הוא אמר.
"אתה בא,וזהו!"אמר זאיין והם קמו.פאק,לא.

הגיע הערב,לבשתי טי-שרטלבנה ומכנס ג'ינס כחול.הברשתי את שיערי עם ידי וירדתי למטה,נכנסנו למכונית ונסענו לכיוון ביתה של אלינור חברתו של לואי.לואי דפק על הדלת ואלינור פתחה לו.עמדה שם חבורת הבנות;פרי,ברברה,סופיה ו…וואו.נייל לא צחק,היא באמת שווה!היא לבשה ג'ינס גיזרה גבוהה,נעלי עקב שחורות שאיתם היא לא מגיעה לגובה שלי אפילו,חולצת סטפלס-בטן שחורה,ובלייזר שחור.שיערה הבלונדיני שטני ישב על כתף אחת,ועיניה הכחולות היו מרוחות באיפור שהחמיא לפניה.היא באמת פצצה.

נקודת מבט רוז:

אחרי שעות של חפירות,הבנות התפצלו לביתיהם ואני נשארי בביתי.התלבשתי,ג'ינס גזרה גבוהה,נעלי עקב שחורות,חולצת בטן-סטרפלס שחורה ובלייזר שחור.מרחתי מסקרה על הריסים שלי ואת שיערי הבלונדיני הברשתי בעזרת ידי על כתפי הימנית.לקחתי את האיפון ואת התיק שלי."אבא אני הולכת לאלינור,אני יחזור מאוחר"אמרתי ונישקתי אותו בלחי."טוב רוזלינה,תהני"אני שונאת שהוא קורא לי רוזלינה,זה נשמע רישמי ומכוער,אבל זה השם שלי וככה אני צריכה להתמודד,לפחות קיצרתי אותו לרוז.

יצאתי מהבית ונסעתי לבית של אלינור,ישבנו שם כל הבנות ולאחר מכן דפיקה בדלת.עמד שם לואי,ומאחוריו ארבעת הבנים.מצאתי את עצמי עומדת ובוחנת את הארי כאשר הוא נכנס,כשהוא הסתכל המשכתי לצחוק עם פרי סופיה וברברה.הם נכנסו והתיישבנו בספה.במשך כל הערב צחקתי רק עם ארבעת הבנים,מהארי די התביישתי,לא רציתי לפתוח בשיחה ראשונה."בואו אמת או חובה!"צעק נייל."אמת או חובה נייל?באמת?אתה לא ילד גדול מידי?"נישקה אותו ברברה בלחי."מה את פוחדת?"הוא אמר."פוחדת?תביאו בקבוק!אני יראה לך מה זה פוחדת!"היא אמר וצחקנו כולנו.
אלינור הביאה בקבוק קולה ריק והתחלנו."אלינור שואלת את פרי!"צעקה ברברה."אמת או חובה?"שאלה אלינור את פרי."אמת,"ענתה פרי."אמממממ…מתי הייתה הפעם האחרונה שגנחת את שמו של זאיין?"שאלה וכולם חיממו."אתמול,"היא ענתה בלי בושה וזאיין חיבק אותה.סובבו שוב את הבקבוק.פאק,לא."הארי שואל את רוז!"צעקה פרי,ובפעם הראשונה הערב,הבטתי להארי בעיניים."אמת או חובה?"הוא אמר בקול צרוד וסקסי."חובה,"עניתי בלי חשש."חובה עלייך ללכת לבן הכי חתיך פה,ולתת לו פיקה,זה בלי רגשות"הוא אמר בגאווה.שיט,לזאיין אני לא ילך,לא ללואי לא לנייל וגם לא לליאם.פאק פאק פאק.המילה הדהדה בראשי.
קמתי מהספה והלכתי לכיוונו של הארי."רק כי אין לי ברירה,"אמרתי ונשקתי לו פיקה קטנה בפה.הנגיעה בשפתיו גרמה לי לתחושה מעקצצת אך טובה,התנערתי ממחשבותיי והתיישבתי בחזרה.
הלחיים שלי בערו כאשר כולם נעצו בי במבטים.סובבתי את הבקבוק ויצא הארי ואלינור.אלינור שואלת את הארי.מעניין מה הממזרת הקטנה הזאת תחליט."אמת או חובה?"היא שאלה אותו."חובה,"הוא אמר."חובה עלייך לקחת את רוז לעלות לחדר שלי בשביל 7 דקות בגן עדן"זה לא קרה עכשיו.הוא קם לעברי והושיט את ידו."את לא חייבת אם את לא רצה"הוא אמר."חובה זאת חובה"אמרתי וחייכתי חיוך קטן בזווית הפה שלי.
סימנתי לאלינור מבט מוות ועליו לחדר.סגרתי את הדלת.הארי נעמד מולי,"בוא פשוט נעבור את ה-7 דקות האלה?"אמרתי."את באמת הבת של סיימון?אתם הכי לא דומים"הוא אמר והתקרב יותר."למה?"שאלתי.
"את הרבה,הרבה יותר יפה"הוא אמר וריסק את שפתיו על שפתיי.עברו כמה שניות עד שהגבתי לנשיקה וכרכתי את ידיי מסביב לצווארו.לשונו בצבצה החוצה וחמקה לפי.הלשונות שלנו נלחמו על השליטה במשך כמה דקות טובות,עד שהבנתי איפה אני ומה אני עושה,ושעברו ה7 דקות התנתקתי מהארי."עברו השבע דקות,הארי"אמרתי והוא כחכח בגרונו."כן,כמובן"חייכתי אליו,סידרתי את שיערי וירדנו למטה.
"נהניתם שם,חברים?"שאל זאין."בוגר מאוד,זאין"הארי אמר וזרק עליו כרית.האם הייתה לו הבעה נבוכה על הפנים?ישבנו ודיברנו,והחלתנו לצאת קצת לגינה.הלכתי עם המיץ שלי למרפסת הגדולה ששם וחשבתי לעצמי.
עמדתי במרפסת,וראיתי זוג מבעד לחלון,מתנשקים.עומדים באמצע הרחוב,מתחת לפנס ומתנשקים.

-פלאשבק-

"היה מדהים!"אמרתי לקמרון כאשר סיימנו את הדייט הדי-מוצלח שלנו."מצטער שהוא שפך את הספגטי"הוא גירד בעורפו."זה לגמרי בסדר,זה מה שגרם לנו לצחוק,"אמרתי וצחקתי עוד יותר.היינו לבד ברחוב,השעה הייתה די מאוחרת,עמדנו מתחת לפנס יחיד ויש מלא בנינים מבסביבנו.קמרון רכן,הוא רכן,הוא עעומד לנשק אותי.מה לעשות?לנשק אותו בחזרה?להפנות לו את הלחי?להגיד לו משהו?לרכון חזרה?זאת הייתה הנשיקה הראשונה שלי ולא ידעתי מה לעשות.רכנתי חזרה כנראה,כי השפתיים שלו נגעו בשלי."אנחנו זוג?"אמרתי כשהתנתקנו."מצטער,רוז,התערבתי עם חברים שלי אני יוכל לנשק אותך בתוך שבוע.אין לי עיניין בך,אני באמת מצטער"היו אלו המילים שלו,המילים ששברו אותי.

-חזרה להווה-

הרגשתי על שפתיי טעם מלוח,ופנים לחות.מתי הספקתי לבכות?!"היי,את בסדר?"שמעתי קול מאחוריי והסתובבתי.זה הארי."כן,בסדר גמור"אמרתי וניגבתי שוב את הדמעות היבשות."בכית?"הוא התקרב אליי.
עמדנו קרובים."לא זה…נכנס לי משהו.באמת אני בסדר"אמרתי וחייכתי חיוך,הכי מאולץ שיכלתי לגייס.
"רוזלינה אל תעב–"עצרתי אותו."זה רוז"תיקנתי אותו."רוז,אל תעבדי עליי,אני יודע מה ההבדל בין בכי לבין נכנס משהו לעין.אם את לא מרגישה בנוח לספר לי,רק שתדעי שאני יכול להיות הכי קרוב לידיד שלך,באמת"הוא אמר והפעם חייכתי חיוך אמיתי."סתם חשבתי על ה..בקושי חבר שהיה לי,"הדגשתי את המילה."עמדנו בדיוק שם,"אמרתי והצבעתי על המקום."הוא לקח אותי לדייט ומיד אחרי זה נישק אותי שם,ואחרי הנשיקה הוא אמר שהוא התערב עם חברים שלו שהוא יוכל לנשק אותי תוך שבוע"אמרתי וחייכתי חיוך עצוב ואירוני."מאז לא היה לי חבר,לא רציתי ואני בנתיים לא רוצה,אני פוחדת שהם יפגעו בי,יזרקו אותי לאלפי עזאזל ואני ישקע שוב בדיכאון רק בגלל שאני מרגישה מכוערת ונחותה.אני יודעת שזה לא נכון,ואני יודעת מה ערכי וגם מה אני שווה…זה פשוט,פחד להתחייב"
לפתע הרגשתי ידיים עוטפות את גופי.בחיי,הוא ענק.הארי חיבק אותי והייתי בתוכו,הוא חיסה את כל דרכי הנשימה שלי."אני מבטיח לך שבסופו של דבר תמצאי מישהו שבאמת יאהב אותך ולא ינצל אותך"הוא אמר ויכלתי להישבע שהוא דיבר על עצמו.
"תודה,הארי"אמרתי נשקתי לו ללחי ויצאתי.החלטתי להפוך את המצב לפחות מביך ממה שהוא."דרך אגב,אתה נשקן מעולה"קרצתי לו ויצאתי.

-נקודת מבט של הארי-
אחרי שרוז יצאה הייתי שקוע במחשבות.הייתי פזיז מידי?אנחנו נצליח להיות ידידים?ומה שהיא סיפרה לי,גבר על הכול.איך אפשר היה לעבור את זה?או איך אפשר בכלל להתערב על בחורה?אני מת לתפוס את הבחור הזה ופשוט לחנוק אותו,או לקחת את חברה שלו ולהגיד לה לעשות את מה שהוא עשה לרוז.אחרי שהתשקנו,הבנתי שאני באמת רוצה אותה יותר מידידה.לא באופן פזיז מידי,אבל היא כל כך יפה,והאישיות שלה(לפי מה שהספקתי להכיר)גברת על הכול.לידי היא כל כך קטנה,פשוט יש לי רצון לחבק אותה ולא לעזוב לעולם.אחרי ששקעתי במחשבות האלה יצאתי לגינה,שם כולם ישבו.
הבטתי בה,כל כך קטנה ופגיעה,יושבת וצוחקת עם חברות שלה.בהיתי בכול תנועה ותנועה שלה;איך שהיא מזיזה את שיערה הבלונדיני לצד השני כשהיא מסדרת אותו,איך שהיא צוחקת וגוררת את חיוכן של כולן,איך שהיא מדברת עם הידיים,מצאתי את עצמי בוהה כמו משוגע.
"אחי,אתה בסדר?"שאל אותי לואי."מה…מה קרה?"הסתכלתי עליו במבט שואל."בהית,הארי"הוא אמר.כנראה שבאמת הייתי שקוע בטראנס הזה."זה כלום,סתם חשבתי"שיקרתי לו."כן,בסדר.אני ואתה שיחה אחר כך,אנחנו עוד נדבר על זה"אני ולואי החברים הכי טובים,אני לא חושב שאני צריך להמשיך לשקר לו.הוא מכיר אותי מספיק טוב בשביל לדעת מתי אני משקר ומתי אני לא,מתי אני עצוב,מתי אני רוצה להיות לבד או מתי אני יותר מידי היפראקטיבי ואני צריך להירגע.והכי חשוב-הוא יודע מתי אני באמת באמת נדלק על בחורה.היא קמה לעברי והתיישבה."אז מה קורה?"שאלתי אותה."סתם חשבתי על השיחה שלנו,ואני באמת רוצה שנהיה ידידים"היא חייכה אליי יוך שובה לב ונתנה לי פתק.היא הלכה ופתחתי אותו.היה רשום שם את מספק הטלפון שלה והערה מצחיקה.הסתכלתי עלייה וחייכתי חיוך פלרטטני קטן וקרצתי לה.היא חייכה בחזרה והפנתה את פניה אל חברותיה.
***
להתקשר או לא?להתקשר או לא?להתקשר או לא?זה מה שעובר בראשי כרגע.אני כל כך רוצה להתקשר לרוז ולקבוע איתה פגישה,להפוך לידיד הכי טוב שלה שהיא תרגיש איתו בנוח!
ולסבוף עשיתי את זה,אצבעותיי הארוכות חייגו את המספרים שכתובים על הפתק,רעש הטקטוקים בטלפון נפסק.
"הלו?"