בדרך אל החופש – פרק 10 – חזרתייי :)

-נקודת המבט של הארי-

ישבתי והבטתי בה בזמן שהיא צחקה לה עם מייק. הוא מספר אותה עכשיו, וכשהוא יסיים הוא יתחיל למרוח את הצבע. יש לה צחוק חמוד.. מצאתי את עצמי מחייך לאוויר כמו דביל, מהופנט מהתנועות שלה, מהקול שלה, מהמראה שלה.. אף פעם אף אחת לא גרמה לליבי להאיץ רק ממבט, מחיוך.. אבל אסור לי. אני לא יכול לחשוב עליה, אני לא יכול.. פשוט לא. לא יכול להיות בינינו כלום, וזה אוכל אותי מבפנים. נאנחתי, משעין את ראשי אחורה על הכיסא. אולי אם אני ישדך בינה לבין ליאם אני אפסיק לחשוב עליה.. רק המחשבה הזו גרמה לי לבחילה, המחשבה של אשלי יחד עם ליאם.. היא שלי! היא אמורה להיות שלי! אבל.. היא לא תהיה.. וכמה שאני אבין את זה ויקבל את זה יותר מהר, ככה יותר טוב, לשתינו. אני מנסה לגרום לה לשנוא אותי, להתעצבן עלי, אבל היא רק מחזירה לי כל הזמן, סותמת לי את הפה פעם אחר פעם, גורמת לי להתאהב בה יותר.. רגע, מה? להתאהב? לא.. אני לא יכול להתאהב בה.. אין סיכוי..
המחשבות שיגעו אותי, לא נותנות לי מנוח. בסופו של דבר קמתי מהכיסא, מתקדם אל מייק ואשלי, אולי אני אסיח קצת את דעתי.

"זה ניראה טוב.." אמרתי לאשלי ונעמדתי מול הכיסא שלה, נשען על המראה, משלב את ידי על החזה שלי. היא חייכה אלי במבוכה, מסמיקה מעט.. זה מקסים.. היא מקסימה..
"זה תכף יראה יותר טוב." מייק אמר והלך, כנראה להביא את הצבע.
"הארי.." אשלי הסתכלה עלי, גורמת לי להתהפנט שוב מהמבט החודר שלה. "תודה.."
"שטויות.." חייכתי אליה. "מגיע לך לקבל קצת חופש."
"מאיפה אתה יודע?" היא שאלה אותי. קפאתי במקומי, מנסה להימנע מלפקוח את עיניי לרווחה. הרגשתי את פי מתייבש, ואת כפות ידיי מזיעות. שיט! שכחתי שאני לא אמור לדעת את זה!
"אתה שמעת אותי צועקת על אבא שלי?" היא המשיכה לשאול כשהיא ראתה שלא עניתי.
"כן.." פלטתי ברוגע, נתפס על התירוץ שהיא הביאה לי בעצמה. פוו, זה היה קרוב.. אני צריך לשים לב למה שאני אומר.. היא הנהנה בראשה והשפילה את מבטה אל נעליה.
"היי.. זה בסדר להרגיש ככה. אני מבין איך את מרגישה, תאמיני לי." אמרתי לה, מרים את סנטרה בעזרת אצבעותיי, גורם לה להביט בי.
"למה אתה כזה נחמד אלי פתאום?" היא אמרה אחרי כמה שניות של שקט.
"את מעדיפה שאני יחזור להיות ציני?" גיכחתי. הורדתי את ידי מפניה והעברתי אותה בשיערי, מסדר מעט את התלתלים שנפלו על פני בזמן שאני מסתכל עליה יושבת.
"אני מעדיפה שתהיה אתה." היא אמרה פתאום, גורמת לזרם לעבור בעורפי. הבטתי בה, מופתע ממה שהיא אמרה. אף פעם אף אחד לא ביקש ממני להיות מי שאני. תמיד זה היה 'הארי סטיילס' הכוכב הפלרטטן שכל בחורה נופלת לרגליו. זה אף פעם לא היה פשוט 'הארי סטיילס' הבן אדם.
"אנשים לא תמיד אוהבים את מי שאתה באמת.." מלמלתי, לא מסוגל להביט בעינייה, זה הרגיש כאילו היא חודרת אל נשמתי רק במבט אחד. הרגשתי כל כך פגיע פתאום.
"אז מה הטעם? מה הטעם לגרום לאנשים לאהוב דמות שיקרית? מה הטעם בלגרום להם לאהוב מישהו שאתה לא?" זאת השאלה שאני שואל את עצמי כבר חמש שנים אשלי..
"זה לא כזה פשוט…" עניתי אחרי דקה של שתיקה. "מי כמוך יודעת.." הבטתי בה, והיא הנהנה אלי במבט מושפל מטה. מסתבר שאנחנו יותר דומים ממה שחשבתי. שתינו כלואים בתוך התדמית שמנסים לייצר לנו, כלואים בדמות שאנחנו צריכים לשחק רוב שעות היום, מול כולם.
"מה זו אווירת תשעה באב הזו!?" מייק חזר עם עגלת צבע.
"תשעה באב?" אשלי שאלה בבלבול. "מה זה?"
"משהו של יהודים.." עניתי לה.
"אתה יהודי??" היא שאלה אותי בפליאה.
"חצי. מייקי יהודי שלם." חייכתי אל מייק וטפחתי על השכם שלו. "אז כמה זמן זה עוד ייקח?" שאלתי אותו.
"שעתיים." אחח נשים.. כמה זמן לוקח להן להיות מוכנות..
"זה בסדר, אתה לא חייב להישאר פה. לך תסתובב." אשלי חייכה אלי, וגרמה לי לנמוס במקומי.
"בטוח?" האמת, תודה לאל שהיא אמרה את זה. אני אשתגע מלשבת פה עוד שעתיים ולשמוע את הריכולים של שתי הזקנות שבפינת הישיבה.
"כן, כן. אני פה.." היא חייכה, חושפת שורת שיניים לבנות כשלג. החזרתי לך חיוך, רכנתי ונשקתי לה ללחי, ועשיתי את דרכי אל היציאה, מחייך לעצמי- הרגשתי את הרעד שעבר בה כששפתיי נגעו בפניה. לפחות יש לי את אותה ההשפעה שיש לה עלי.

-נקודת המבט של אשלי-

אני ניראית.. שונה. כן, זהו זה, אני ניראית שונה. זאת הייתה כל המטרה הרי לא? שאף אחד לא יזהה אותי.. הסתכלתי על עצמי במראה, ונגלתה למולי ההפך הגמור ממני. שיער שחור, קצת אחרי הכתפיים, מדורג, פוני לצד שנופל מעט על עיניי. בהחלט לא השיער הארוך שהיה לי לפני. יכולתי לראות את השתקפותו של מייק מאחורי, מחייך בשביעות רצון על היצירה שלו, על איך שהוא גרם לי להיראות.
"וואו, מייק.. זה.." גמגמתי חסרת מילים, אני עדיין לא מאמינה שאני מסתכלת על עצמי.
"אני יודע, אני יודע. אני מושלם." הוא חייך בגאווה. כן, אין ספק, הוא חבר של הארי בהחלט, יהיר ושחצן כמוהו. חייכתי אליו וקמתי ממקומי.
"אז כמה אני צריכה לשלם לך?" שאלתי בזמן שניערתי מעצמי כמה קצוות שיער שנפלו על בגדיי.
"או לא, אל תדאגי. חבר שלך כבר שילם."
"הוא לא חבר שלי מייק." גלגלתי את עיניי. "והוא גם לא יהיה." הוספתי כשראיתי את מייק פותח את פיו להגיד משהו.
הודיתי לו ויצאתי החוצה, מסתכלת על הרחוב שנפרס מולי. השמש שהייתה כשהגענו לכאן נעלמה ובמקומה עננים אפורים כיסו את השמיים. אני מניחה שכאן בלונדון מזג האוויר משתנה מהר.. מזל שאנחנו לא נשארים פה הרבה. אני אתבאס אם תהיה סופה בחופשה שלי.
הסתכלתי סביב, בוחנת את שלטי החנויות, חושבת לעצמי איפה הארי יכול להיות. לא עברה שנייה ושמעתי צרחות במורד הרחוב, והייתה התקהלות לא קטנה של בנות. אוקיי, אז אני מניחה שמצאתי את הארי יותר מהר ממה שחשבתי.

התקדמתי לכיוון המעריצות שצרחו את שמו של הארי כאילו רוצחים אותן או משו.. נדחפתי בין כמה מעריצות שהחזיקו שלטים של 'הארי תעשה לי ילד'. נו באמת.. הן ניראות בנות 10 והן מבקשות ממנו לעשות להן ילד?? ברצינות?? המשכתי להידחף, וככל שהתקדמתי אל הארי ככה גם נהיה יותר צפוף ויותר קשה להתקדם, שלא נדבר על זה שהרווחתי כמה מבטים רצחניים מהבנות שעקפתי אותן. נשבעת שפחדתי שהן יעשו לי משהו. אני בהחלט לא רגילה לזה, אני רגילה שכולם מפנים לי את הדרך שאני עוברת. הגעתי לטווח הראיה של הארי. ראיתי אותו חותם למישהי ומצטלם איתה, חושף את הגומות המושלמות האלה שלו. הוא ניראה כל כך מושלם בלי להתאמץ אפילו. ניסיתי לתפוס את מבטו, והוא הביט בי לשנייה והמשיך להסתכל על שאר המעריצות ולהצטלם איתן. הוא באמת לא זיהה אותי עכשיו!? ואוו, מייק כנראה עשה עבודה ממש טובה. ניסיתי להידחף יותר, ומשום מקום, מישהי התנגשה בי מאחור וגרמה לי ליפול קדימה, לרגליו של הארי.

"אאוץ'!!" צרחתי. זה כאב. שפשפתי את המרפק על המדרכה ויכולתי להרגיש דם נוזל לי על הזרוע. עדיין לא קלטתי שאני על הרצפה, וכבר הרגשתי זוג ידיים גדולות אוחזות בי במותניי ומרימות אותי מהמדרכה. סובבתי את ראשי וראיתי את הארי, מסתכל עלי.
"אשלי??" הוא פלט בתדהמה, לא מאמין שזאת אני. אה, תודה באמת שזיהית אותי.
"מה סטיילס, עזבת אותי לפני שעתיים וכבר שכחת ממני?" ניסיתי לחייך, אבל המרפק שרף לי. הסתכלתי על היד שלי, והדם כבר נזל והגיע עד לאצבעותיי, מטפטף כמה טיפות על המדרכה. ואוו, מסתבר שדפקתי את המרפק יותר חזק ממה שחשבתי.
"אלוהים אשלי, את מדממת!"
"כן, שמתי לב לזה גאון." גלגלתי את עיניי. לרגע שכחתי מכל המעריצות שמקיפות אותנו, ומסתכלות עלי בקנאה על זה ש'זכיתי' לזה שהארי סטיילס בכבודו ובעצמו נגע בי ועזר לי לקום. ורק עכשיו שמתי לב, שידיו עדיין כרוכות סביבי. הבן אדם פשוט לא יכול לשמור את הידיים לעצמו.
"הארי, זה בסדר, אני לא נכה. אני יכולה לעמוד לבד."
"זה לא ניראה ככה. את לא יכול לעמוד בפני, אה?" הוא חייך. "את פשוט נופלת לרגליי…" הוא קרץ לי. אני נופלת לרגליו?! אני!? טוב, טכנית אני כן אבל זאת לא הייתה אשמתי! דחפו אותי! אוי, אני כבר רואה אותו מציק לי עם המשפט הזה ועם התקרית הזאת בכל הזדמנות שתהיה לו.
"אויש סתום, בסדר?" הרחקתי את עצמי ממנו, מרוויחה כמה קריאות הלם מהמעריצות על כך שהעזתי לדבר ככה אל האליל שלהן. "אני צריכה לנגב את הדם איכשהו.." מלמלתי לעצמי.
"בואי." הוא כרך את ידו סביב כתפיי והכניס אותי אל החנות שממנה יצא כשכולן התקהלו סביבו. המאבטחים של החנות עצרו את המעריצות מלהיכנס אחרינו.

נכנסנו אל החדר של מנהל החנות, ואחת העובדות שם ניקתה לי את היד ושמה לי תחבושת מהערכה של העזרה הראשונה שהייתה להן שם. לא יכולתי שלא לשים לב לעובדה שהארי פלירטט שם עם הקופאית בזמן שטיפלו בי. חצוף. חייב לפלרטט עם כל אחת?? והינה היא נתנה לו את המספר שלה.. נו באמת. הורדתי את מבטי ממנו והסתכלתי על היד החבושה שלי. זה כבר כאב פחות. חייכתי אל העובדת וקמתי ממקומי מתקרבת להארי.
"אנחנו צריכים ללכת." אמרתי בקרירות, לא זורקת אפילו מבט לקופאית.
"זהו בייב? את חיה?" הארי חייך אלי מאוזן לאוזן.
"אל תקרא לי בייב, יש לי שם. וכן, אני חיה. בוא כבר." עברתי אותו והתחלתי להתקדם אל הכניסה לחנות, מסתכלת על המעריצות שהיו בחוץ והסתכלו עלינו כאילו אנחנו עכברי מעבדה.
"אממ בייב.. אנחנו נצא מאחור.. אלא אם כן את רוצה להימחץ.." הארי גיכח והקופאית אחריו. הצחוק שלה עיצבן אותי. הסתובבתי אליו וחייכתי חיוך מזויף.
"אז בוא כבר, בייב." אמרתי בציניות ובזלזול, מדגישה את המילה 'בייב'.
"היא מקנאה שאני מדבר עם בנות אחרות.." הארי מלמל לקופאית, גורם לי לפעור את פי בתדהמה. והינה הוא שוב חזר להיות מעצבן. אוווח! הוא משגע אותי! התקרבתי אליהם בעצבים.
"רק שתדעי, את השלישית שהוא לקח ממנה את המספר היום. רק שתהיי בעניינים.." ירקתי לכיוונה והמשכתי לכיוון היציאה האחורית, שומעת את הארי מגכח והולך אחרי. אני לא אתפלא אם באמת זה המספר השלישי שהוא השיג היום.

סתום. דפוק. מפגר. דביל. חתיך. שחצן. אידיוט. כובש. טיפש. רגיש. שנון. מרגיז. אוף.. אשלי.. תפסיקי לחשוב עליו..