בדרך אל החופש – פרק 18

-לאחר שבועיים-
-נקודת המבט של הארי-

השבועיים האלו עברו מהר מאוד. הספקנו לבקר ולהופיע כבר בשלוש ערים שונות. הכל אותו דבר בכל מקום; מעריצות שמשתגעות, שלושה ימים רצופים של ראיונות, צילומים וחזרות, שלושה לילות רצופים של הופעות בערב ומועדונים אחרי זה, ממש שיגרה.
מה שלא היה בשבילי שיגרה, זה היחס של אשלי אלי. מאז אותו לילה שישנו ביחד, היחס שלה כלפי השתנה. לא הפכנו להיות פתאום חברים או משהו כזה, אבל היא בהחלט כבר לא מתעלמת ממני, ואני אומר תודה על זה. במקום להתעלם, היא עכשיו לא מפסיקה לרדת עלי ולעצבן אותי בכל הזדמנות שיש לה. אם לפני זה אני הייתי זה שבא ומציק לה, עכשיו זה ההפך. אני מוצא את עצמי מתחמק ממנה, כי אני יודע שהיא תבוא לי באיזו הערה או יציאה שתייבש אותי, שתגרום לגופי להשתתק ולמוחי להפסיק לפעול- כי אני פשוט לא מצליח לחשוב על משהו שנון לענות לה. היא קוטלת אותי במילים בלי רחמים. במיוחד על הקטע של הבנות שאני מביא כל לילה.
בשבועיים האלה מאז אותו לילה, לא הפסקתי לחשוב עליה. בימים זה היה קל להדחיק את המחשבות עליה, הייתי עסוק בחזרות ובראיונות כך ששמה בכלל לא עלה במוחי. בלילה, לעומת זאת, זה היה סיפור אחר לגמרי. ברגע שהייתי לבד במיטה, המחשבות שלי החלו לנדוד אליה, ושנאתי את זה שלא יכולתי להרחיק אותה מהראש שלי, או מהלב שלי. אז מצאתי פתרון. החלטתי שאני לא מעביר יותר את הלילות לבד. התחלתי לאסוף בכל עיר בת אחת, שבילתה איתי את הלילות בהם היינו באותה עיר. ככה הצלחתי לברוח מהמחשבות על אשלי במשך השבועיים האלו, וככה אני ימשיך לעשות עד שהחודשיים שנשארו יעברו.
נכנסתי אל חדר האיפור, עדיין שקוע עמוק במחשבות שלי. לואי ישב על הכיסא ליד המראה, ממתין כנראה שאשלי תיכנס ותאפר אותו להופעה שתתחיל עוד שעה בערך.
"היי לו'.." אמרתי והתיישבתי על הכיסא לידו, מתרווח בנוחיות.
"היי האז.. ניראלי התבלבלת בחדר.." לואי הודיע לי בבלבול.
"למה?"
"כי זה החדר בו אשלי עובדת.. ואתה והיא.. טוב, אתה יודע.. לא הכי מסתדרים.." לואי ניסה להגדיר את המצב בינינו במילים עדינות. 'לא הכי מסתדרים'- פ'חח.. חתול ועכבר תהיה הגדרה מתאימה יותר למצב שלנו.
"כן אני יודע. קרוליין מסרבת לאפר אותי כי היא אומרת שהגיע הזמן שנפסיק להתנהג כמו תינוקות. אז אין לי ברירה אלא לבוא לאשלי.." הסברתי בקצרה.
"ואם אשלי גם לא תאפר אותך?" לואי שאל בזמן ששתה מבקבוק המים שהונח מולו.
"זו העבודה שלה. אין לה כל כך ברירה.." לואי הנהן, לא שואל יותר כלום. כמה שניות של שקט חלפו להן לפני שלואי התחיל לדבר שוב.
"אז היום בחורה חדשה?" הוא שאל פתאום.
"מה??"
"אנחנו מופיעים היום פעם ראשונה במדריד. זה אומר שאתה מוצא לעצמך היום בחורה חדשה לשלושה ימים האלה שנהיה פה, נכון?" לואי הסביר את עצמו.
"אה.. אממ.. אני מניח.." שכחתי מיזה לגמרי. כנראה התעסקתי יותר מידי בזה שאשלי הולכת לאפר אותי בפעם הראשונה מאז שהתחלנו את סיבוב ההופעות שלנו לפני חודש.
"תזכיר לי שוב למה אתה עושה את זה?" לואי הוציא אותי ממחשבותיי, גורם לי להסתכל עליו בתמיהה.
"מה זאת אומרת? אני צעיר מבוקש ואני נהנה…" חייכתי אליו את החיוך הכי טוב שלי. לו' מכיר אותי כמו את כף היד שלו, וכל תנועה לא נכונה שלי והוא יעלה על זה שאני משקר.
"ברור.. וזה רק במקרה שכל הבנות שאתה אוסף במועדונים דומות לאשלי.."
"מה?? לא, הן לא!" הן לא! ניראלי..
"תעשה לי טובה, האז. הן כולן עם שיער שחור, פוני הצידה, ובמקרה הן כולן בגובה של אשלי ובעלות גוף דומה." הרצתי במוחי את הדמויות של כל הבנות שאיתן הייתי במשך השבועיים האחרונים. הייתה את ג'סי.. כן, היא הייתה עם שיער שחור. והייתה את נטלי.. שגם הייתה עם שיער שחור ופוני הצידה, הייתה את אבריל, ומייגן, וסטייסי… אוי פאק. איך לא ראיתי את זה לפני!? יכול להיות שאני עד כדי כך נעול על אשלי שאפילו הסטוצים שאני מביא דומות לה?
"האז.. אתה אוהב את אשלי?" לואי שוב הוציא אותי ממחשבותיי. הבטתי בו בהבעה מבולבלת.
"מה? לא.. ברור שלא." שיקרתי.
"האז, אתה בוחר אותן שאתה שיכור.. מה שאומר שבתת מודע שלך אתה כן מרגיש משהו לאשלי. אולי לא אוהב, אבל משהו אתה בהחלט מרגיש." הוא צודק. אבל אני בחיים לא יודה בזה.
"בולשיט לו'… ממתי נהיית לי אופרה?" לגלגתי עליו. ההגנה הכי טובה היא התקפה, לא ככה?
"מאז שאחי נהיה נמושה שלא מסוגל להודות במה שהוא מרגיש. מה אתה חושב אני לא שם לב למבטים שאתה דופק לה? ואיך שאתה מסתכל עליה בכל שניה פנויה שיש בלי שהיא שמה לב?"
"אתה מדמיין." סיכמתי בשתי מילים. אבל הוא לא. הוא צודק.. אני לא מצליח להוציא אותה מהראש.
"תודה בזה! אתה אוהב את אשלי!" לו' הרים עלי את הקול, גורם לי לקפוץ מעט במקומי בבהלה.
"אני- לא- אוהב- את-" הדלת שנפתחה קטעה את המשפט שלי.
"אתה לא אוהב את מי?" אשלי נסגרה אחריה את הדלת. היא לבשה מכנסי ג'ינס קצרים וחולצת בטן נופלת הצידה, חושפת את הכתף שלה. מסביב למותניה הייתה חגורת האיפור, מלאה במברשות. מצאתי את עצמי בוהה בה לרגע, עד שהתאפסתי על עצמי.
"לא אוהב את זה שמציקים לי בשאלות." נתתי מבט חטוף ללואי, מזהיר אותו לא להגיד שום מילה נוספת בנושא, לא עכשיו ולא אף פעם.
"רגע, מה אתה בכלל עושה פה סטיילס? עוף לחדר של קרול." אשלי אמרה והלכה ישר אל הכיסא של לואי, מוציאה מהחגורה שעל מותניה כמה מברשות ומניחה אותן על השולחן.
"חברה שלך החליטה שהיא לא מאפרת אותי היום. אז תצטרכי לסבול אותי." שילבתי את ידיי מאחורי ראשי, הבעה מרוצה על פניי. היא לא אוהבת את זה שאני פה, מה שאומר שזה מעצבן אותה, מה שאומר שפה זה בדיוק איפה שאני צריך להיות.
"אתה בטוח שאתה רוצה להמשיך לשבת פה עם החיוך המרוצה הזה? בכל זאת, הפנים שלך יהיו בידיים שלי.." היא אמרה בקול מרושע כזה, לא מסתכלת עלי אפילו. החיוך נמחק לי בשנייה. פאק. הפנים שלי בידיים שלה. הסתכלתי עליה, היא מאפרת את לואי, ושניהם עם חיוך מאוזן לאוזן.
"ממש מצחיק.. את לא יכולה לעשות כלום אש'.. זו העבודה שלך." היא הפנתה את מבטה אלי, גבותיה זקופות מעלה בפליאה. היא הניחה יד אחת על המותן שלה, ובשניה היא החזיקה מכשיר מפחיד שנראה כמו צבתות. למה זה משמש למען השם!?
"תהיה גבר ותקרא לי אש' עוד פעם אחת…" היא הניפה מולי את המכשיר הזה, גורמת לי לזוז הצידה עם הכיסא ולהתרחק ממנה. פאק, היא יכולה להיות מפחידה שהיא רוצה.
לואי התפרץ פתאום מצחוק, גורם לי ולאשלי לנתק את קשר העין בינינו ולהביט בו.
"אחי.. היית.. היית צריך לראות את הפנים שלך..!" הוא פלט בקושי מתוך הצחוק שלו, בזמן שהחזיק את הבטן שלו, שכנראה כאבה מרוב צחוק. שנייה אחרי זה, אשלי הצטרפה אליו. אני לא רואה מה מצחיק פה.
"שיהיה. פשוט תאפרי אותי וזהו." פלטתי במירמור ושילבתי את ידיי על החזה, פניי זועפות.
"אוו.. הארי קטני שלנו נעלב? אל תדאג תינוקי, אני יאפר אותך יפה.. עם אודם והכל.." אשלי דיברה בקול שבו הורים מדברים לתינוקות שלהם, מה שרק גרם לי להתעצבן עוד יותר.
עכשיו אתם מבינים למה התכוונתי שאמרתי שהיא פשוט קוטלת אותי כל פעם מחדש!?

-נקודת המבט של אשלי-

"קרול.. אני צריכה את הנעליים האדומות שלך!" צעקתי לה בזמן שהיא התאפרה באמבטיה.
"הן בארון השני, מגירה שנייה משמאל." היא צעקה לי בחזרה. הלכתי והוצאתי אותן. היום פעם ראשונה מאז הסיבוב הופעות אני יוצאת איתם למועדון.
הייתה לי שיחה עם ליאם שלשום, והוא האיר את עיניי. הוא צדק במה שהוא אמר. אני אמורה להיות פה בחופשה, אני אמורה לצאת ולבלות ולראות את כל המקומות היפים בכל עיר שאנחנו מגיעים אליה, אבל במקום זה, בזבזתי את החודש האחרון בלהיות בבאסה בגלל המתולתל המפגר הזה. הייתי נתקעת במלון או באולם ההופעות רק כדי לראות אותו כמה שפחות, ובלילות לא הייתי יוצאת איתם רק כי ידעתי שהוא יהיה שם. אבל לא עוד. זהו זה. אני לא מתכוונת לבזבז את החודשיים שנותרו לי ככה. אני הולכת להנות. אני לא יקבל הזדמנות כזו יותר. עד שאבא שלי שיחרר אותי סוף סוף, בלי מאבטחים, רק אני לבד.. אני הולכת לנצל את זה.
הבטחתי לעצמי, שמהיום, אני הולכת לצאת איתם לכל מקום. לא איכפת לי שהוא שם. אני הולכת להנות מהחופשה שלי, ויהי מה.
"נשבעת לך, אם הייתי יודעת לשרוק, הייתי שורקת לך עכשיו!" קרול הוציאה אותי ממחשבותיי. היא יצאה מאמבטיה, מוכנה ליציאה. סיימתי לנעול את הנעליים וקמתי.
"איך?" שאלתי בזמן שפרסתי את ידי הצידה ועשיתי מולה סיבוב, מראה לה את כל גופי. לבשתי שמלה אדומה צמודה, עם מחשוף מכובד (אבל לא זנותי), הגב היה פתוח ועשיתי בייביליס בשיער, מה שגרם לאורך של השיער שלי להתכווץ ולהגיע לי בדיוק לכתפיים.
"אחח אם הייתי גבר…" היא אמרה בלחש, מנסה להישמע מפתה. לא הלך לה. התחלנו לצחוק ובדיוק אז נשמעו דפיקות בדלת. קרול סימנה לי עם הראש שאני אלך לפתוח, וככה עשיתי. פתחתי את הדלת וראיתי מולי את ליאם.
"היי ליאם. בוא כנס." אמרתי לו בחיוך, אבל הבן אדם לא זז. הוא פשוט עמד ובהה בי. "ליאם?" הנפתי את ידי מול עיניו, גורמת לו לצאת מהטראנס שהוא נכנס אליו.
"אה.. אממ.. היי.. ואו אש'.. את ניראת מדהים!" הוא חייך אלי במבוכה, והחזרתי לו חיוך מבויש.
"תודה.." אמרתי והשפלתי את מבטי אל נעליי, לא בטוחה למה.
"אממ.. אנחנו יוצאים כבר.. מוכנות?" הוא שאל
"כן!" קרול ענתה לו והתקדמה אלינו. יצאנו מהחדר שלושתנו ועשינו את דרכנו למטה, ללובי.

**

"עוד אחד!!!" צעקתי לברמן ברגע שכוס הצ'ייסר שלי הייתה ריקה.
"את לא חושבת ששתית מספיק?" הברמן חייך אלי, חושף שורת שיניים לבנות.
"אתה לא חושב שזה לא עניינך?" עניתי לו בארס. "עוד אחד!" החלקתי לעברו את כוס הצ'ייסר וצפיתי בו בזמן שהוא הניד בראשו ומזג את המשקה האלכוהולי פנימה.

-רבע שעה לפני כן-

"את מוכנה להפסיק להסתכל עליו? מה יש לך?" קרול ישבה לידי על הבר, מנסה לתפוס את תשומת ליבי. אבל בקושי שמעתי אותה. המוזיקה הייתה רועשת ממש, והדבר היחידי שתפס את תשומת ליבי היה הארי, שרקד ממש מולי, באמצע הרחבה, עם איזו בחורה אחת עם שיער שחור. הם היו מאוד צמודים, כאילו עוד שניה הם הולכים לעשות ילד שם באמצע הרחבה.
"אשלי!" הרגשתי את קרוב מנערת אותי, ולבסוף קרעתי את מבטי מהארי ומהמופקרת שלו והסתכלתי על קרול, שנראתה מיואשת כבר.
"מה? לכי תרקדי מה את רוצה ממני?" צעקתי לה באוזן.
"את לא באת לפה כדי להסתכל עליו מתחרמן עם בנות אחרות! קומי לרקוד!" היא צעקה לי בחזרה.
"אני לא מסתכלת עליו!" אמרתי לה וקמתי מהכיסא, עושה את דרכי אל ליאם ולואי, שרקדו ליד הארי והמופקרת. הגעתי אליהם והתחלתי לרקוד איתם, מציצה מידי פעם להארי רק כדי לראות אותו מסתכל עלי גם. הפניתי את גבי החשוף אליו, ורקדתי עם ליאם. שיר סלסה התנגן ברקע, ואם יש משהו שאני אוהבת, זה סלסה. התלהבתי מהשיר, ומצאתי את עצמי תופסת את ידו של ליאם ומושכת אותו אלי לריקוד סלסה- הוא סובב אותי, הרים אותי, השכיב אותי על ידו- מסתבר שהוא רקדן סלסה לא קטן. הרבה זמן לא נהניתי ככה. אפילו הצלחתי לשכוח מהארי שעמד וצפה בי עם פה פעור. השיר התחלף, ומצאתי את עצמי כורכת את ידי סביב צווארו של ליאם, מחבקת אותו צמוד אלי. הוא החזיר לי חיבוק, מניח את כפות ידיו על גבי החשוף, מה שגרם לצמרמורת קטנה לעבור בי.
המשכנו לרקוד, ובאיזשהו שלב הרגשתי יד תופסת את שלי, וברגע הבא הייתי צמודה אל גופו של הארי, שכרך את ידו סביב מותניי.
"מה אתה עושה!? שחרר!" צעקתי לו וניסיתי להשתחרר מאחיזתו, וזה היה בלתי אפשרי.
"אז מה, אש'.." הוא לחש לי באוזן, מאריך יותר מידי את ה-ש'.. "מנסה לגרות אותי אה?"
מי לעזאזל הוא חושב שהוא?
"אל תחמיא לעצמך, סטיילס. ותעיף את הידיים המטונפות שלך ממני! לך תיגע במופקרת שלך!" צעקתי לו באוזן, ומשום מה זה הצחיק אותו מה שאמרתי.
"את מקנאה?" הוא שאל וגרם לי לקפוא במקומי. אני לא מקנאה. ממש לא. לא, פשוט לא.
"היית מת." הרמתי את הברך שלי ובעטתי בו במפשעה, גורמת לו להתקפל מכאב ולהוריד את הידיים שלו ממני. "תהנה היום עם המופקרת. תגיד לה שתשים לך על זה קרח." צעקתי לו ועשיתי את דרכי אל הבר.
"אל תגידי אפילו מילה!" אמרתי לקרוליין כשראיתי שהיא פותחת את הפה להגיד משהו.
"תן לי את הצ'ייסר הכי חזק שיש לך פה!" צעקתי לברמן והוא עשה את מה שביקשתי.
והינה מצאתי את עצמי, יושבת ושותה צ'ייסר אחרי צ'ייסר, ושלוש מילים עוברות במוחי כל הזמן הזה 'אני לא מקנאה'.
"עוד אחד!!!" צעקתי לברמן ברגע שכוס הצ'ייסר שלי הייתה ריקה.
"את לא חושבת ששתית מספיק?" הברמן חייך אלי, חושף שורת שיניים לבנות.
"אתה לא חושב שזה לא עניינך?" עניתי לו בארס. "עוד אחד!" החלקתי לעברו את כוס הצ'ייסר וצפיתי בו בזמן שהוא הניד בראשו ומזג את המשקה האלכוהולי פנימה.
לקחתי את הכוס ושפכתי את הנוזל החריף אל תוך הגרון, השריפה שהרגשתי בכוס הראשונה כבר מזמן נעלמה. ראשי כבר היה מסוחרר, אבל כל עוד אני ממשיכה לשמוע את המילים 'אני לא מקנאה' בתוך ראשי אני לא מפסיקה לשתות.
החלקתי את הכוס אל הברמן, שמילא אותה שוב, ורגע לפני שלקחתי את הכוס הרגשתי יד אוחזת בידי, מונעת ממני לקחת את הכוס.
"היי… זאת הכוס שלי!" קראתי והסתכלתי על מי שעצר אותי.
"אש'.. הגיע הזמן להפסיק." הוא אמר לי, והחליק את הכוס בחזרה אל הברמן.
"ליאם!!" קראתי בהתרגשות וקפצתי עליו, גורמת לנו להתרחק כמה צעדים אחורה מהבר. הוא היה מופתע מהתגובה שלי, וכרך את ידיו סביב מותניי כדי לאזן אותי, כי לא בדיוק הייתי במצב של לעמוד על הרגליים מסתבר.
"אלוהים, אשלי. כמה שתית??" הוא נשמע מודאג.
"לא מספיק." אמרתי, והסתכלתי על פניו המודאגות, ואז על שפתיו.
ובלי לחשוב יותר מידי, או יותר נכון בלי לחשוב בכלל, ריסקתי את שפתיי על שפתיו של ליאם.