בדרך אל החופש – פרק 19

-נקודת המבט של אשלי-

השפתיים של ליאם לא היו תפוחות ומזמינות כמו של הארי, אבל הן בהחלט הרגישו טוב על שפתיי. ליאם הופתע, ובצדק. הרגשתי את אחיזתו מתהדקת במותניי, ובתנועה אחת חזקה הוא קרע את שפתיי משלו, גורם לי להביט בו בעיניים בורקות משתייה.
הוא הביט בי, לא אומר מילה, בוחן את הבעת פניי. לא יודעת למה, אבל חייכתי אליו. פשוט הרגשתי שבא לי לחייך, בלי שום סיבה.. השתייה בהחלט משפיעה עלי.
"למה הרחקת אותי?" שאלתי עדיין עם חיוך, מקרבת את פניי אל שלו אך הוא מיהר להרחיק אותי שוב.
"אשלי, את שיכורה. בואי נילך." הוא אמר לי בטון רציני, כמעט אבהי, מה שגרם לי להרים גבה.
"בחורה מנשקת אותך ואתה אומר לה לא? ליאם נו באמת!!" גיכחתי ונצמדתי אליו הכי צמוד שיכולתי, כורכת את זרועותיי סביב צווארו. "בוא פשוט ננצל את הרגע ונדאג מהתוצאות אחרי זה.. מלמלתי לו באוזן. "אני ואתה אותו דבר. שתינו עצורים ורציניים ותמיד חושבים על התוצאות של המעשים שלנו. בוא פשוט נשתחרר ללילה אחד.." נשכתי לו את תנוך האוזן בהתגרות, מחייכת לעצמי כשהרגשתי את הרעד שעבר בגופו. נישקתי לו את העור הרך מתחת לאוזן, אצבעותיו לחצו חזק כנגד מותניי, ננעצות בעורי דרך השמלה שלבשתי, מודיעות לי שהוא אוהב את מה שאני עושה. אז אני עושה את זה שוב. המשכתי לנשק אותו שם, יורדת לאט אל צווארו, מותירה אחרי שביל רטוב של נשיקות.
אני לא בדיוק יודעת מה עובר עלי. בחיים לא לקחתי ככה יוזמה, בחיים לא הייתי כזו ישירה, כזו נועזת.. בחיים לא הייתי זאת שבאה ומתחילה עם בנים. אבל הערב, הרגשתי שונה. ואני גם יודעת למי להודות על כך- לשתייה. האלכוהול שזורם בדמי עכשיו בהחלט גורם לי לעשות את הדברים שבחיים לא עשיתי, האלכוהול בדמי גרם לי לשחרר את המעצורים שבי, גרם לי לפעול בחופשית, בלי לחשוב עשר פעמים על כל צעד שאני עושה.
המשכתי את שביל הנשיקות, עושה את דרכי מעלה בחזרה אל פניו, כששלוש מילים בראשי:

אני לא מקנאה. אני לא מקנאה. אני לא מקנאה.

נישקתי את קו הלסת שלו, וגם מבעד למוזיקה הרועשת מסביבנו יכולתי לשמוע אנחות חלושות של הנאה בוקעות מבין שפתיו. לא חשבתי בכלל על זה שאנחנו באמצע מועדון, ושבטח אלפי עיניים נועצות בנו מבט כרגע. אבל רק זוג עיניים אחד עניין אותי. שלו. הוא צריך לראות את זה, ולהבין שאני לא מקנאה. אני לא מקנאה.
הגעתי לשפתיו, ובדיוק כשהתכוונתי להניח את שפתיי על שלו, הוא הזיז את ראשו, כך ששפתיי נחו על הלחי שלו.
"אשלי.. לא.." הוא פלט, מנסה לייצב את נשימותיו הלא סדירות.
כל הרוח יצאה לי מהמפרסים, כל האומץ שהיה לי נעלם כלא היה, ודמעות עלו בעיניי. דאמ איט, שינויי מצב רוח- אחד התופעות של האלכוהול. עיניו של ליאם נקרעו לרווחה כשראה את עיני הדומעות שהתרחקתי ממנו, מנתקת כל מגע בינינו.
"אני לא מושכת אותך? זה העניין? אתה לא חושב שאני יפה? אני יודעת שאני לא דוגמנית ושאני לא הבחורה הכי יפה פה, אבל.. אני עד כדי כך גרועה שאתה לא רוצה לנשק אותי? מה אני באמת מנשקת גרוע? הארי צדק שהוא אמר לי שאני מנשקת גרוע! אני מנשקת גרוע נכון?? ואני בכלל לא מקנאה לו! הוא יכול ללכת ולהיות עם מי שהוא רוצה זה לא ענייני! ואני.. והוא בכלל.. ו.. ואני בכלל לא רוצה לאפר אותו כי אז אני יראה כמה הפנים שלו מושלמות ואני לא רוצה לחשוב שהפנים שלו מושלמות כי הוא זבל והוא מניאק והוא מנשק טוב אבל אני מנשקת גרוע והוא עשה לי מהפך במראה בשבילי ואחרי זה הוא אומר שהוא רוצה רק לעשות איתי לא יודעת מה ואז הוא אומר שהוא לא מתכוון ואז אני חושבת ברוב טיפשותי אולי לסלוח לו אבל אני לא יכולה כי הוא פגע בי ואני בכלל לא מקנאה לו עכשיו!" תופעת אלכוהול מספר 2- מלמול חסר משמעות של כל מה שחשבתי שאני לא אגיד לעולם, לאף אחד, במיוחד לא לחבר טוב שלו.
ליאם הביט בי, קצת המום משטף המילים שירקתי עליו בלי לנשום אפילו. הבטתי בו, דמעות עדיין בעיניי. אין טעם. למה ציפיתי? מה בדיוק ניסיתי לעשות? לגרום לליאם להיות זה שישכיח ממני מישהו אחר? ממתי אני כזו? לא מגיע לליאם. לא מגיע לו. הרגשתי כל כך רע עם עצמי על איך שנפלתי עליו והעמדתי אותו במצב הזה. השפלתי את מבטי, משחררת נשימה עמוקה שמסתבר שהחזקתי בראותיי הרבה זמן, והסתובבתי, מתכננת ללכת לקבור את עצמי בתא שירותים עד שלא יישארו לי דמעות בעיניים, אבל בדיוק אז, ליאם תפס לי את היד וסובב אותי להביט בו. הוא אחז בפניי עם יד אחת, ואת השנייה הוא כרך סביב מותניי, מקרב אותי אליו, וברגע הבא הוא נישק אותי, מפריד את שפתיי בעזרת שפתיו, מנשק אותי בכוח, באגרסיביות, גורם לליבי להתהפך במקומו. זו הנשיקה האמיתית השנייה שלי, והיא גרמה לי לסחרחורת עזה בדיוק כמו הנשיקה הראשונה.. או שזה פשוט בגלל האלכוהול.. מה שזה לא יהיה, זה הרגיש כל כך טוב.. ידיי במהירות מצאו את מקומן סביב צווארו, גופי נצמד אל שלו בהשתוקקות למשהו שאני בעצמי לא בדיוק הבנתי, כל מה שידעתי, כל מה שהרגשתי זה את הרצון להיות קרובה אליו- קרובה עד כמה שניתן.
מסתבר שלהתנשק זה לא כזה מסובך כמו שחשבתי, כל מה שצריך לעשות זה להתאים את שפתייך לשפתיו של זה שמנשק אותך, ליאם במקרה שלי.
אני חושבת שהתנשקנו דקה שלמה בלי לנשום אויר לראותינו, ואז הרגשתי את לשונו מלקקת את השפה התחתונה שלי.

אני כן מקנאה. אני כן מקנאה. אני כן מקנאה.

המילים הללו צצו במוחי בדיוק ברגע בו הרגשתי שוב את לשונו של ליאם על שפתיי, וניתקתי את הנשיקה, נואשת לאוויר.
"את לא מנשקת גרוע." הוא אמר בין התנשפות אחת לשנייה, גורם לי להביט במבוכה בעיניו. "בואי, הגיע הזמן ללכת." בלי לומר יותר מידי, פשוט הנהנתי, וליאם אחז בידי והוביל אותי לכיוון היציאה. הפניתי את מבטי אחורה, לקרוליין שישבה עדיין על הבר. היא נתנה לי חיוך מבין והפריחה לי נשיקה באוויר. כשהחזרתי את מבטי קדימה, מבטי נפגש במבטו של הארי, שהסתכל עלי במבט מוזר, עינינו נעולות אחד בשני. המופקרת שלו התחננה לתשומת לב ממנו, נוגעת בו במקומות שגרמו לי לפקוח את עיניי בתדהמה. ניתקתי את מבטי ממנו, משפילה את ראשי והולכת אחרי ליאם אל היציאה מהמועדון.
למה לעזאזל אני מרגישה כל כך אשמה עכשיו!?

***

"אשלי.." הרגשתי יד נוגעת לי בכתף, ונשימות חמות על הלחי שלי. פקחתי את עיניי וראיתי את חיוכו של ליאם, ואת עיניו. העיניים שלו הן העיניים עם הכי הרבה רגש ודאגה והבנה שראיתי אי פעם. "הגענו למלון.." הוא אמר והפניתי את מבטי, רואה למולי את הכניסה למלון דרך חלון המונית. נרדמתי? איך? הרי הנחתי את ראשי בדיוק לשנייה על כתפו של ליאם..
עשינו את דרכנו מעלה, וליאם התעקש לראות שאני בסדר בתוך המיטה לפני שהוא המשיך אל החדר שלו.
"איך את מרגישה?" הוא שאל אותי כשפתחתי את הדלת של החדר והחוויתי לו עם ידי להיכנס.
"אני מצטערת.." מלמלתי בזמן שנעלתי את הדלת אחרינו.
"לא, אני מצטער. לא הייתי צריך לנשק אותך בחזרה." הוא אמר בטון רציני בזמן שהוא התיישב על המיטה והביט בי עומדת ליד הדלת.
"לא, אל תצטער. אני דחפתי אותך לזה." אמרתי והתקדמתי לעברו, מתיישבת לידו. לא הבטנו אחד בשני, מבטינו היו מושפלים כל אחד לרגליו, ודממה שררה בחדר למשך כמה שניות.
"אז מתי את והארי התנשקתם?" הוא שאל פתאום, גורם לי להפנות את ראשי לעברו בתנועה חדה-חדה מידי.
"אאוץ'!" פלטתי, מניחה את ידי על העורף שלי. "פאק! נתפס לי הצוואר!" הרגשתי איך שרירי נמתחים, צורמים וצורבים כאילו הולכים להיקרע כל רגע. שמעתי את ליאם מגכח לידי, וברגע הבא הרגשתי את ידיו על מותניי. הוא גרם לי להסתובב כך שגבי היה מופנה אליו, ואצבעותיו נעו בעדינות על המקום בו ניתפס לי הצוואר, עושה לי מסאז'. זה הקל על הכאב.
"איה.." פלטתי בכאב, מנסה להתעלם מתחושת הקריעה שגרמה לכל גופי להתקשח.
"אז.. מתי את והארי התנשקתם?" קיוויתי שהוא ישכח את השאלה הזו. אבל הוא לא. במצב רגיל, סביר להניח שהייתי מוצאת תירוץ לצאת מזה. אבל עכשיו, אני גם שיכורה, וגם.. אני מרגישה שאני יכולה לסמוך על ליאם.
"יום לפני שבאתם אלינו הביתה יצאתי למועדון. יותר נכון, התגנבתי מהבית למועדון. היה שם בחור אחד שהתחיל.. ללחוץ עלי.. ואז משום מקום הארי הופיע ושיחק אותה חבר שלי. הבחור ההוא לא האמין לו, אז הארי נישק אותי כדי להוכיח לו שאנחנו יחד." סיפרתי את סיפור הפגישה שלי ושל הארי לליאם, מה שגרם לי לנדוד במחשבותיי לאותו ערב.. לאותה נשיקה..
"הבנתי." ליאם אמר וגרם לי לצאת ממחשבותיי. "ולמה הוא אמר לך שאת מנשקת גרוע?"
"את זה תצטרך לשאול אותו אתה." מלמלתי בשקט. זה הגיוני להיפגע מחדש מאותן המילים?
"רק שתדעי.. שאת מנשקת ממש טוב." חיוך עלה על פניי. "איך הצוואר?" הוא שאל. האמת, הכאב כבר עבר, אבל ידיו הרגישו כל כך טוב על עורפי.. והוא באמת יודע לעשות מסאז' טוב..
"יותר טוב. תודה." אמרתי והסתובבתי אליו. "שוב, אני ממש מצטערת…"
"אמרתי לך כבר שאין לך על מה." הוא חייך והזיז את הפוני מעיניי. "אש'.. את יפיפייה. את הבחורה הכי מדהימה שיצא לי לפגוש, מבפנים ומבחוץ, ואל תתני לאף אחד להגיד לך אחרת."
"אני לא מדהימה, ליאם." השפלתי את מבטי. "אני בטוחה שאני הבחורה הכי מתוסבכת שאי פעם תפגוש. אני כמו יצור, ליאם. אני תופעת טבע. אני בת 20 שלא חוותה כלום בחייה. ההורים שלי גידלו אותי בבועה, חצי מהחברים שלי נמצאים איתי רק בגלל שאני הבת של הנשיא, אני לא יודעת מה אמת ומה שקר בחיי, כל החיים שלי זה העמדת פנים אחת גדולה…" הרמתי את ראשי ופגשתי בעיניו המבינות והנוגות.. "והינה שוב אני נופלת עליך עם הצרות שלי.." פלטתי גיכוח עצבני.
"את לא נופלת עלי, אש'. אני תמיד פה בשבילך. את יודעת.. אפשר להיות כנה איתך?" הוא שאל והבעתו השתנתה פתאום להבעה מובכת.
"ברור.. תמיד." חייכתי אליו.
"לפני חודשיים נפרדתי מחברה שלי, דניאל. והייתי מרוסק, הייתי שבור. ואז הכרתי אותך ובהתחלה חשבתי שאולי אם אני יתחיל איתך, אני אשכח את דניאל. אני יודע שזה נורא, אבל זה היה לפני שהכרתי אותך. ואז הכרתי אותך, והתחלתי לראות אותך יותר ויותר כמו אחות. ואת יודעת למה?"
"למה?" שאלתי, עדיין מופתעת מהמילים שלו.
"כי ראיתי איך את והארי מסתכלים אחד על השני." הוא אמר את זה בכזאת פשטות, כאילו זה הדבר הכי מובן מאליו וברור שקיים.
"איך אנחנו מסתכלים אחד על השני?" חזרתי על מילותיו בגיכוח, מראה לו עד כמה הוא טועה. "הוא שונא אותי ואני אותו."
"את יודעת שזה לא נכון.."
"זה נכון. אתה שמעת מה הוא אמר עלי. כל מה שהוא עשה, כל הרגעים האלו שהוא היה חמוד בהם, הכל היה בשביל להשיג מטרה אחת." הרגשתי את עיניי מתמלאות בדמעות. אומרים שהאלכוהול עוזר לשכוח דברים, וזה נכון. אבל רק לשעתיים. כי אחרי זה, הכל חוזר אליך בחזרה, ופי מאה יותר חזק.
"אני איש של מעשים, ולא של מילים. אולי הוא אמר את מה שהוא אמר, אבל איך שהוא מסתכל עליך, איך שהוא מגיב כשהוא רואה אותך, זה אומר בדיוק ההפך מהמשמעות של המילים שלו." ליאם הניח את ידו על גבי ברגע שהוא ראה דמעות זולגות מעיניי. "בואי.." הוא אמר בשקט וקם מהמיטה. קמתי אחריו והבטתי בו בזמן שהוא הרים את השמיכה של המיטה, מסמן לי להיכנס לתוכה. עשיתי כדבריו בלי להתנגד, מחליקה אל המיטה לאחר שהורדתי את נעליי. ליאם הקיף את המיטה ונשכב עליה מהצד השני, מסדר את הכרית מאחורי ראשו כך שיהיה לו נוח, והוא פתח את ידיו, מסמן לי לבוא ולהתנחם בין זרועותיו. התקרבתי אליו, מניחה את ראשי על חזהו, ואת ידי מניחה על הבטן שלו. היד שלו נכרכה אוטומטית סביב מותניי בתנועה מנחמת, וידו השנייה ליטפה את שיערי.
"זה עכשיו החלק הרע שבא אחרי ששותים.." הוא אמר בזמן שאני בכיתי, מרטיבה את חולצתו עם דמעותיי. "כל הרגשות והמחשבות חוזרים אליו בעוצמה גבוהה יותר, והכל ניראה יותר גרוע ממה שהוא באמת." אז בגלל זה אני מרגישה ככה עכשיו…
"אני כן מקנאה.." המילים הללו ברחו מפי בלי רשותי אפילו.
"מה?" ליאם שאל מבולבל, עדיין מלטף את ראשי.
"קינאתי בבחורה שהייתה איתו.." ידעתי שאני לא צריכה להגיד את שמו של הארי. ליאם מבין.
"בגלל זה נישקת אותי?"
"אני חושבת.."
"אז זה הצליח לך. כי הוא לא הפסיק להסתכל עלינו." הוא אמר לי פתאום.
"באמת?" אני יודעת שאני אמורה להתלהב עכשיו, אבל פשוט אין לי כוחות. המשחקים האלה הם לא בשבילי, כל הקטע הזה של לגרום אחד לשני לקנא וכאלה.. זו לא אני..
"כן. אני דיי בטוח שאני הולך לחטוף אגרוף ממנו מחר.." הוא אמר, ולמרות שלא ראיתי את פניו, ידעתי שהוא מחייך.
"למה שהוא ייתן לך אגרוף?" שאלתי בחיוך. ליאם בהחלט גרם לי להרגיש יותר טוב..
"כי הוא בטח יחשוב שניצלתי את זה שהיית שיכורה.. ועוד איך שיצאנו לפני כולם.. אני לא צריך להגיד לך מה הוא בטח חושב שאנחנו עושים עכשיו.." הוא גיכח ואני אחריו.
"זה לא עניינו מה אני עושה ועם מי." אמרתי בהחלטיות. זה באמת לא עניינו.
"בתור אחד שזה לא עניינו, הוא תמיד שואל ומתעניין לגבייך."
"מה זאת אומרת?" שאלתי בבלבול.
"הוא תמיד שואל עליך. איפה את, מה את עושה, מה את מתכוונת לעשות, מתי את מתכוונת לעשות את זה.. זה כאילו הוא אובססיבי אליך.."
"אני בטוחה שהוא עושה את זה רק כדי להציק לי או לעצבן אותי. או כדי לחבל לי בתוכניות." המניאק הקטן!
"יכול להיות.." ליאם אמר בשקט. "ויכול להיות שלא…"
"ליאם.."
"אה?"
"אפשר פשוט לישון? אני לא רוצה לדבר עליו יותר." אמרתי ועצמתי את עיניי.
"ברור.." הוא גיכח ונישק את קצה ראשי. "לילה טוב אש'.."
"לילה טוב, ליאם." מלמלתי כבר חצי ישנה. "ותודה על הכל…"