ביום שבו הכל התחיל להשתנות- פרק 2

"ואו" נפלט מפי, "המקום הזה תמיד היה כאן?" שאלתי, הבטתי בגן שעשועים ענקי. "אני גם חדש באזור, ואני מכיר את המקום הזה דיי הרבה זמן.." הארי אמר לי. "גם? אני לא חדשה." אמרתי לו, "את נראית חדשה, בהתחשבות בזה שבכל מקום שהיית בו נראית מבולבלת." התחלנו להתקדם לכיון הגן שעשועים הענקי. הארי אכל את הגלידה במהירות." קיפאון מוח." הוא אמר בגיחוך. הלכתי לכיון נדנדה כזאת ענקית, שיושבים עלייה אפילו חצי שוכבים, ואפשר ששתי אנשים יהיו שם. אך לפני שהספקתי להגיע, הארי כבר התיישב שם. הוא זז מעט לצד מסמן לי לבוא לידו, התיישבתי לידו. "מה בכלל עשית שם?" הארי שאל אותי. "מה אני?, מה אתה!" אמרתי לו, "אני שאלתי קודם." אמר בהתגרות. לא היה לו מקום לידו אז הוא שם אותה מאחורי צווארי. "אבא שלי הוא המנהל של המקום הזה." אמרתי, "מנהל?." שאל מופתע. "כן, מנהל. למה זה כל כך מפתיע?" שאלתי. " בהתחשב שהבת שלו מאוד מפוזרת, הוא אחד מהטובים ביותר בתחום." אמר, "איך אתה יודע את זה?" שאלתי, "שאלה: הXפקטור, נשמע לך מוכר?" אמר, לא הבנתי מה פשר השאלה, אך הרגשתי ששכחתי משהו שעומד על קצה לשוני. "ידעתי שאתה מוכר לי מאיפה שהוא! אני ראיתי רק כמה פרקים של Xפקטור. אני לא אוהבת לראות תכניות מוזיקה, היה לי משעמם אז.. " אמרתי לו, "רגע לא נבחרתם ללהקה או משהו?" שאלתי. "כן. אבל מי יודע מה יקרה אחריי הגמר בעוד כמה ימים." אמר, "אבא שלך אולי ייצג אותנו." הוסיף. "אוקיי, יותר מידי צירופי מקרים." אמרתי לו, "את יודעת מה אומרים על צירופי מקרים.?" אמר, "שהם מקריים?" שאלתי בגיחוך, "לא, אם קוראים באותו יום לאותם אנשים שלושה מקרים לא רגילים הם יתאהבו ויחיו ויהיה להם שני ילדים וכלב." אמר, בשלב הזה כבר הצלחתי לצחוק, "אתה לא אמור להיות שם?" שאלתי, "הגעתי לפני הזמן, בגלל שהייתי קרוב. כמו שאמרתי אני לא מהאזור, באתי למשפחה שלי שגר קרוב לכאן, אבל הם נאלצו ללכת לאירוע אז יצאתי לטייל, להיזכר במקום." הארי אמר "להיזכר?" שאלתי, "אני נולדת כאן, ועברתי בגיל מאוד קטן, שמונה, המקום מאוד השתנה אבל כאן?, לא וטוב שכך!" הוא אמר, מפה לשם אני והארי דיברנו על כל מיני נושאים, צחקנו בעיקר. "בת כמה את?" שאל, "16,אתה?" שאלתי, "16 וחצי." אמר "עכשיו שקצת נרגעת, את מוכנה לספר לי מה קרה?" שאל. ובכן, יהיה קשה לי לספר לו, אבל מצד שני טוב להוציא את זה לבן אדם זר. הוא לא יכול לשפוט אותי כי הוא לא מכיר אותי. "חזרתי מהבית ספר, שעה ארבע וחצי, הדלת של החדר של אימא שלי היית סגורה, אך לא עד הסוף, שמעתי רעשים מוזרים של נשימות כבדות, ועשיתי את טעות חיי, פתחתי את הדלת. וראיתי את אימא שלי בוגדת באבא שלי, בבית שלו. כמובן שרצתי לספר לאבא שלי. ולהודיע לו מבלי לשאול שאני עוברת לגור אצלו. אבל.. כן, תמיד יש אבל. אבל כלום לא בטוח. יהיה משפט, אני לא מאמינה שאני הולכת להתחלק כאלו שאני חפץ כלשהו, אני לא רוצה לגור איתה.. היא לא אימא שלי. היא אף פעם לא הייתה. בלי שום קשר למה שקרה. אף פעם לא הייתה לי מישהי שהרגשתי שהיא אימא שלי.." אמרתי, בוכה שוב. הוא רק חיבק אותי חזק. "אבא שלי, הביא את המאהבת שלו, מולי, מול אחותי, ומול אימי, ואמר לנו." זאת המאהבת שלי. אני עוזב את אימא שלכם לטובתה. יהיה משפט כדי לראות איפה תגורו." כמעט רצחתי את המאהבת שלו והיא רק אמרה" דס מותק, אני אחכה לך במכונית." אני לא אשכח את היום הזה לעוד הרבה זמן." אמר לי, "נדפקו עם הורים פשוט מושלמים." אמרתי לו. "אתה צריך ללכת. כבר 17:28" הוספתי. "לא אכפת לי מה השעה. אני לא הולך מכאן." אמר, "אל תפספס את ההזדמנות שלך בגללי.." אמרתי לו, הבטתי בפניו וראיתי שגם לו ירדו דמעות. לא מגיע לנו הורים כאלה. "ג'סיקה.." אמר. הבטתי בו במבט של סימן שאלה. "את היחידה שיודעת מזה.." אמר לי, "אני צריך להודות לך." אמר, "להודות? לי? אם כבר אני לך, ואגב, גם אתה הראשון שאני מספרת לו את זה.." אמרתי. "אני צריך להודות לך על זה שאת לא שופטת אותי, אם אני אספר למישהו מהחברה הם יגיבו בצורה שונה ולא אכפתית. נמאס לי להחזיק את זה." הוא אמר, "אתה לא צריך חברים שאי אפשר לספר להם סודות או סתם דברים. אתה לא צריך חברים ששופטים אותך, על ההווה שלך או על העבר. אתה לא צריך ח.." אמרתי לו אך הוא קטע אותי. "אני לא כל כך מכיר אותך, אבל זה רק אני או שאת אומרת את העצות האלה גם לעצמך?" שאל, הנהנתי לו, לפתע רעש של הודעה נשמע, הארי הוציא מכיסו את הפלאפון שלו "עורכי הדין קוראים לי." הארי אמר, "בוא נחזור." אמרתי לו, " אבל כיף לי להישאר כאן, איתך." הוא אמר, אני לא אאמין למילים האלו, לא שוב. קמתי מהנדנדה, והתחלתי לחזור, מוחה דמעות אחרונות. הוא התקדם אליי, "ומה תעשי?, עכשיו תחזרי לבית?" שאל, " נראה לך?, אבא שלי מסיים לעבוד היום בחצות, יש לו הכנה לטקס מאוד חשוב, אני אחכה לו בחוץ. אני אחזור איתו, ואז אני אגיד לאימא שלי שאני עוזבת. ולא רוצה לשמוע ממנה יותר." אמרתי לו, "תישארי בחוץ 6 וחצי שעות?" שאל, "אין לי ברירה." אמרתי, "האמת שכן יש לך ברירה." אמר, הבטתי בו וחיוך הופיע על שפתיו. "כל העניין הזה לא ייקח הרבה זמן, אחר כך נוכל לצאת לאנשהו." הוא אמר, " אתה מזמין אותי לדייט?" שאלתי בצחוק, "אם זה מה שהגברת רוצה." הוא אמר "גברת?" שאלתי שוב, צוחקת. הגענו דיי מהר למשרדים, "מעלית. אני עצלנית. הפעם." אמרתי לו כשנכנסנו לבניין. התקדמנו לכיון המעלית. הפעם ה"נסיעה." הייתה מאוד מהירה, יצאנו מהמעלית. התקדמנו למשרד, ראינו כמה בנים יושבים ליד המשרד. "איפה היית?" הבלונדיני ששמו פרח מראשי אמר,"כן הארי לא מתאים לך לאחר." אחר אמר, רגע, אני זוכרת את שמו, לואי. "מי היפיפייה?" ליאם שאל. "זאת ג'סיקה." הארי אמר להם, " משאירים אותך לבד ואתה חוזר עם מישהי אחרת?" מישהו שגם את שמו שחכתי אמר, אני זוכרת משהו עם ל ועם א אממ, אל,איל ליאם!. הארי נתן לו מכה בכתפו. לפתע קיבלתי טלפון. "ג'סי ?, את בסדר?" אבא אמר כשהוא נשמע מאוד מבוהל. לפתע שלושת האנשים חזרו. "כן." עניתי בקול יבש." איפה את?" שאל. ניתקתי את השיחה, ונכנסתי למשרדו, "אני שמח שחזרת." אבא אמר, מתקדם לחבק אותי. "כן בטח." אמרתי לו. "ג'סיקה עם כל זה שהמצב קשה. אני עדין אביך ועלייך לזכור זאת!." אמר בטון מעט סמכותי. "מה שתגיד." אמרתי לו יוצאת מהמשרד. "למה נכנסת?" נייל שאל, לפתע אחד האנשים מתוך השלוש התקרב אל הבנים. "יש לי ישיבה עוד מעט, בואו נעשה את זה מהיר." הוא אמר, נייל הביט בי, והבנים קמו מהמקומות שלהם, נכנסים אל תוך משרדו של אבי. הלכתי לכיון אליס. "את בסדר היום?" היא שאלה, "כן, הייתי עצבנית מיקודם. אבל אני בסדר." אמרתי מנסה להישמע רגילה. "את בטוחה?" היא שאלה, הנהנתי לשלילה בראשי.