ביום שבו הכל התחיל להתשנות- פרק 3

" מה קרה?" אליס שאלה אותי, "זה רק ש." אמרתי, היא קמה ממקומה וחיבקה אותי חזק. הדמעות שוב יצאו בחוזקה. "היא בוגדת באבא." לחשתי לה. "אימא שלך?" שאלה מבולבלת. "היא לא אימא שלי!." עניתי "אבל כן." הוספתי לאחר מכן. "אני מבטיחה לך שיהיה בסדר.." היא אמרה. "לא יהיה, אל תנסי לשקר לי אני יודעת שלא יהיה." אמרתי. "זה קשה עכשיו, ג'סיקה, תראי לכולם שאת חזקה, תוכיחי את זה לעצמך. לא מגיע לך לסבול בגלל בעיות של אחרים, גם אם הם ההורים שלך. זה פשוט לא מגיע לך." אמרה, התנתקתי רק עכשיו מהחיבוק, מוחה את דמעותיי האחרונות. "אבא אמר שאולי אני לא אגור איתו.." "למה?" שאלה, היא יודעת טוב מאוד כמה אני שנאתי את זאת שקוראים לה" אימא", ושעכשיו יש לי הוחכה לכל השנאה הזאת, "אבא כל היום בחברה.. הוא לא יוכל לדאוג לי ולג'ואי.. וסבתא, עכשיו שהיא רק החלימה מהמחלה אני לא רוצה להיות לה לנטל.." אמרתי כמעט ללא קול. "אני יודעת שזה קשה, תאמיני לי שאני יודעת את זה.. אמנם אצלי זה קרה בנסיבות אחרות, אבל ההורים שלי גם היו פרודים לשנתיים, ובסוף הם חזרו לחיות ביחד, והכל? לא חזר לקדמותו, אבל בהחלט הייתה שם אהבה. והיא עדיין קיימת." "אבל אני לא רוצה שהם יחזרו!, אני שמחה שהם הולכים להיפרד, אבל אני לא שמחה שרוב הסיכויים שאני אגור איתה, ושיהיה מישהו ש"יחליף." את אבא שלי, אין לדעת איך הוא יתייחס אלי ולג'ואי. ואני לא שמחה שאנחנו נהייה כמו חפצים!." אמרתי, "אגב ג'ואוי הוא חזר?" אליס שאלה. "לא.. הוא חוזר היום בערב.. המחנה שלו הוא חודש וחצי מתוך השלושה חודשים של החופש. אגב זה לא חופש עם הלימודי קיץ שלי, אני מחכה כבר שיעברו שבועיים וכל הקורסים יסתיימו, ואז יהיה לי חודש שלם בלי שיעורים ודאגות. סתם לא, על מי אני עובדת?, תמיד יהיו לי דאגות." אמרתי לה, "כי את דואגת יותר מידי. תנסי לחשוב על עצמך.." היא אמרה, לפתע הבנים יצאו מהמשרד של אבא, עברו לידי, ולאחר מכן האנשים שהיו איתם עברו גם הם לידנו, הארי לחש לבנים משהו וחזר אליי. "היי." הוא אמר לי. "היי" עניתי לו, " שיהיה לך ברור שאת השיחה הזאת אנחנו עוד לא סיימנו." אליס אמרה לי, קמה מהכיסא שישבה בו, ועברה לכיסא של הפקידות. נאנחתי, וקמתי מהכיסא גם אני, לכיון הארי. "נו?, סגרתם עיסקה?" שאלתי כאשר התקדמנו, "בואי נגיד שיש על מה לדבר." הארי אמר וחשף חיוך, "איך את.?, השיחה שעשית עם הפקידה עזרה לך?" שאל. "אליס היא לא סתם פקידה, וכן." עניתי לו. "אני שמח שלפחות נרגעת קצת.." אמר לי, ירדנו במדרגות, שלפתע הארי קיבל הודעה. "אם כבר אנחנו בעניניי גירושים, קיבלתי עכשיו הודעה מאימא שלי, לחזור עכשיו.. " הארי אמר." אני משער שזה עוד שיחה על הגירושים כמו כל השיחות בשבועות האחרונים.."כמו שכבר דיברנו על זה, יש לנו אחלה של הורים." אמרתי לו, "כן.." הוא ענה. "התקדמנו לפינה שנפלתי בה בפעם השניייה ושם נעצרנו. "ניפגש מתיישהו." אמרתי לו. "רגע, קבענו שאני אשאר איתך לא?" שאל, "כן, אבל יש לך סידורים." אמרתי." תבואי איתי, במקרה הכי גרוע תחכי בחדר שלי." אמר, משום מה אני מרגישה אליו כבר מעכשיו קרבה, לא יודעת למה אני בוטחת בו, אבל אני מרגישה איתו טוב, הוא עזר לי. הוא היה כנה איתי, כנראה שזה בגלל הניצוץ הזה שבעיינים שלו שהוא שמע על הסיפור שלי. הנהנתי. "אתה גר קרוב?" שאל, "לא, אבל באתי עם האוטו שלי, השארתי אותו אצל דודים שלי שגרים באזור, לא הייתי כאן הרבה זמן שהעדפתי לטייל מאשר לנסוע.." אמר לי "טבע זה דבר מיוחד." אמרתי לו, הוא הנהנן "בוא נרוץ, לפחות עד סוף השביל." אמרתי לו השביל היה בערך שביל של ק"מ אחד בלבד."כולך חבולה." הוא אמר,"אל תתרץ לי תירוצים, אתה פוחד להפסיד." אמרתי בהתגרות. "ככה?" שאל והתחיל לרוץ. רצתי בהתחלה לאט, ואז בשניות עקפתי אותו, מה שהוא לא ידע אליי שאני בנבחרת אטלתיקה. כשהגענו, וכמובן שאני לפניו, הארי החל להתנשם בכבדות. "לא ידעתי שאת מהירה." הוא אמר בין נשימה לנשימה. "תנשום לאט, ויש כאן בירזיה." אמרתי לו. "אה, והרבה אנשים לא יודעים שאני מהירה, כי אני לא הכי רזה, או הכי גבוהה. אז אנשים ישר פוסלים את זה." אמרתי. בזמן הזה הארי שתה, ונראה שהוא גמר את כל הברזייה. "לא התכוונתי לפגוע או משהו, ואת לא שמנה או נמוכה, את בסדר כמו שאת." הוא אמר. "שמעתי מחמאה מהארי?" שאלתי בציניות ולאחר מכן גם אני שתיתי מעט מים מהבירזיה. "משהו כזה." הוא אמר, הלכנו עוד כמה צעדים, "הנה הבית של דודים שלי. האוטו בצד השני." אמר לי מצביע על בית צנוע. מאוד נחמד, הלכנו עוד כמה צעדים מעטים. וראיתי בימבה. "רציני?" שאלתי אותו תוך כדי צחוק. "מה לא אהבת?" שאל בציניות. "רצנו עד לכאן, בשביל אוטו צעצוע?" שאלתי עדיין צוחקת. "כן." הוא ענה בהתגרות. "למה יש לך אוטו צעצוע בכלל?" שאלתי, זה האוטו של אחותי ג'מה היא בת 4. דודים שלנו קנו לה אותו שהיא תשחק איתו כאן." אמר לי. "אז איך נגיע?" שאלתי. "את רואה את התחנה שם אחריי הכביש, יש שם אוטובוס ישיר עד הבית שלי." אמר . "חבל שאין תחנה קרובה יותר, הריצה הזאת עלתה לי בכילייה." אמר." תיכנס לכושר." אמרתי לו. "זה לא פשוט כל כך את יודעת." אמר." האמת שכן, אני בנבחרת אטלתיקה כבר ארבע שנים, אני לא רוצה להתרברב, סתם אני כן, אבל אני מקום ראשון בתחרות האזורית. ועוד כמה אימונים אולי גם בארצית." אמרתי לו. "יפה לך, אני יותר מידי עצלן."אמר לי "שמתי לב." אמרתי לו בגיחוף, בזמן הזה כבר הספקנו להגיע לתחנה. "מזל שלקחתי את הארנק שלי, הייתה לי הרגשה מוזרה שאני צריכה לקחת אותו."אמרתי לו. "גם אם לא היית לוקחת היית קונה לך כרטיס." אמר, "ג'נטלמן." אמרתי בגיחוך, "זה האוטובוס לא?" שאלתי את הארי לאחר כמה שניות, הצבעתי על אוטובוס שעצר ברמזור. "כן." ענה, הוא הוציא את הכסף "כמה עולה כרטיס?" שאלתי." עשר." הוא ענה, הוצאתי מהארנק עשרה שקלים, ולאחר עוד כמה שניות האוטובוס כבר היה בתחנה, עליתי אחריי הארי, שילמתי לנהג והתיישבתי לידו. " הארי, אני עייפה מהלימודים, אכפת לך שאני אעצום עין?" שאלתי. " רגע לא אמרת לי למה יש לך לימודים בקיץ?" שאל. "אני בכיתת מצוינות, יש לחלק מהילדים קורסים של העשרה נוסך לשעות.. אז חודשיים ראשונים של החופש אני לומדת חמישה ימים." אמרתי לו.. " לילה טוב." הוא אמר לי, חייכתי אליו, ועצמתי את עייני, אני לא מאמינה להכל, אני לא מאמינה כבר לכלום.. פשוט לכלום זה סרט, אני אשן עכשיו, וכשאני אקום הכל יחזור לקדמותו, כמו שקורה לדמות בסרט ואז היא מעריכה את החיים שלה ואת הכל והכל אושר.
הרגשתי שכוח הכבידה מפיל אותי למטה, ונידנודי הנסיעה גרמו לנסיעה להרגיש כמו נצח,
אחריי זמן ממושן, נירדמתי..
"ג'סיקה, את כאן?" שמעתי במעומם קול חלש. "מה?" אמרתי בכוחות חלושים. " תכף מגיעים." אמר הקול, פתחתי את עייני, ראיתי שראשי מונח בצורה מושלמת על כתף, על הכתף של הארי. "סליחה." אמרתי לו, מתיישבת תוך כדי שפשוף פנים, מזל שאני לא מאופרת. " סליחה על מה?" הוא אמר, "על זה שנשענתי עלייך." אמרתי, "דווקא זה לא משהו רע." הוא אמר מתמתח, ולאחר מכן מזיז את שערי מפניי, לקחתי את כל שערי לאחר, גלגלתי אותו לקוקו נמוך ועזבתי, כדי שיסתדר מעצמו. לפתע שמתי לב, שאני והארי יושבנים במושב האחרון של האוטובוס, ושאנחנו והנהג היחידים שבאוטובוס. "איזה מזל שאני תחנה אחרונה מה?" הארי אמר בציניות, לפתע הוא קיבל עוד הודעה. "עוד הודעה מאימא שלי, היא מלחיצה אותי משום מה." הארי אמר, "אל תדאג.." אמרתי, הנהג עצר את האוטובוס. וירדנו מהדלת האחורית, החלונות הכהים שבאוטובוס לא אפשרו לי לראות שכבר אין אור יום אך עדיין לא חושך מוחלט. "כמה זמן ישנתי?" שאלתי תוך כדי התמתחות. "ארבעים וחמש דקות.. זאת נסיעה של שעה בערך." אמר. "אני שונאת נסיעות." אמרתי לו. " מעניין מה אימא שלי רוצה, כמו שכבר אמרתי לך כל עניין הגירושים האלה הוא הנושא המרכזי בבית בשבועות האחרונים ובמיוחד בימים האחרונים, "מה שיהיה יהיה." אמרתי להארי כשאנחנו פוסעים אל שביל אבנים לבנות, נצערנו מול שתי דלתות, דלת שכתוב עלייה -A- ודלת שכתוב עלייה -A1- הארי דפק על הדלת שכתוב עלייה A "שוב שחכתי מפתח." אמר שובר את השתיקה. הוא דפק בדלת ולאחר כמה שניות אישה בערך בשנות הארבעים לחייה, פתחה לנו את הדלת. "היי אימא." הארי אמר לה כשהוא כמעט ונכנס. "שלום ,קוראים לי ג'סיקה." אמרתי לאישה "אן." היא אמרה, לוחצת את ידי ולאחר מכן מחבקת אותי. "הארי לא סיפר לי כלום על חברה חדשה." היא אמרה. "זה מפני שאנחנו מכירים לא ממזמן, ואנחנו רק ידידים." אמרתי, "ככה זה מתחיל." הייתי בטוחה ששמעתי אותה ממלמת את זה! "אני לא אפריע אני אחכה בחדר." אמרתי להארי הוא הנהן " החדר השני מימין." אמר לי, שמעתי מכיון המבטח גבר ואישה מדברים, ועליתי למעלה. רגע איזה מהחדרים הארי אמר?, יופי ג'סיקה אחלה זיכרון יש לך, נכנסתי לאחד מהחדרים וראיתי ילדה קטנה, אני משערת זאת ג'מה בעלת הבימבה. היא צבעה בחוברת, וכשנכנסתי היא הפנתה אליי את מבטה. "שלום." אמרתי לה. "שלום, מי את?" היא אמרה בקול החמוד שלה. אני מתה על ילדים קטנים!, "אני ג'סיקה ידידה של אח שלך, ואת בטח ג'מה.." אמרתי לה מתיישבת ליידה על המיטה "ידידה זו מילה חדשה לחברה?" היא שאלה, צחקתי. "לא, ידידה זו מישהי שאפשר לדבר איתה, ולצחוק איתה, ולספר לה דברים אבל אי אפשר לתת לה נשיקות בלחי." אמרתי לה, מנסה להסביר לה בצורה שילדה בגילה תבין . "את מתכוונת לנשיקה בפה?" שאלה. "אני מבינה שאח שלך לימד אותך כמה דברים." אמרתי לה. היא עמדה על המיטה והתקרבה עליי והתיישבה על ברכי. "את חמודה את יודעת את זה?" שאלתי אותה. "אני יודעת, תודה." ירשה את הצניעות מאחיה. "את יפה." היא אמרה לי. " הם סיימו את השיחה למטה?" שאלה. "אני לא רציתי להתערב להם בשיחה. אני לא יודעת אם הם סיימו, אני לא חושבת.." אמרתי לה. "השיחה על זה שאבא הולך לאישה אחרת. ומשאיר את אימא לבד." היא אמרה. ואו, היא ממש חכמה, ומבינה לגילה, ובכלל. "זה שאבא לא אוהב את אימא לא אומר שאבא של אוהב אותך את יודעת את זה נכון?" "אם זה נכון, אז למה אבא חייב לפגוע באימא בצורה כזאת לא יפה?." היא אמרה, באלי לחבק אותה ולא לעזוב אותה. "אבא ואימא הם גם בני אדם, ומה שהם מרגישים אחד לשנייה לא קשור לא אלייך ולא להארי, אבל הם מאוד אוהבים אתכם, וגם אם הם יחיו בנפרד עם אנשים אחרים, זה לא קשור אלייך בכלל. הבנת?, אל תרגישי שזה בגללך או שמשהו שעשית גרם לזה." אמרתי "תודה שאת מעודדת אותי. הארי זכה בידידה כמוך." יכולתי להישבע שהיא אמרה את המילה 'ידידה' בציניות. חייכתי אלייה, אך לפתע נשמעו צעקות מהקומה למטה. לא רציתי לרדת לשם ולהתערב, בכל זאת העניין שלהם, לכל אחד יש את החבילת צרות שלו.. "תבדקי בבקשה בשבילי מה קורה שם." ג'מה אמרה. "אני אבדוק. תחזרי לצבוע בחוברת שלך." אמרתי לה והיא הנהנה, ירדתי במדרגות. " מצטערת שאני ירדתי זה רק ש.." התחלתי להגיד, עד שראיתי את האיש שתפסתי אותו בוגד עם אימא שלי. "תכירי, זה האבא הבוגד שלי." הארי אמר, רגע, פאק, מה?, אני מבולבלת כבר. ולאחר כמה שניות של שתיקה כואבת ונעיצת מבטים ביני לבין אבא של הארי אותה, היא יצאה מהמבטח. "תכירי גם את אישתו לעתיד, היא עובדת בלפרק משפחות." הוא אמר. הייתי בהלם. "ג'ס.." היא אמרה, הארי, ואן נעצו בי מבט מוזר." אל תקראי לי ג'ס." אמרתי לה בצעקות ופשוט יצאתי משם בריצה. לא יודעת איפה אני, ולא יודעת לאן ללכת.