ביחד לנצח 2-פרק 23-מוקדש לדני yaelis1D אנונימית גל שירני SHIRAZ DIANA LovE12

shira1 30/06/2014 812 צפיות 5 תגובות

פרק 23
נמ בל
אחרי עוד כמה שעות של בילויים נפרדתי מהבנים.אמרתי לשירן שתתקשר אלי ושאולי ניפגש אפילו לבד באיזה בית קפה או קניון או משהו-נבלה לנו קצת יחד.נייל אמר לי לשמור על קשר ולהתקשר אליו.לא היה לי כל כך מה לנקות כי הכל היה נקי אז עליתי למעלה והתקלחתי,חופפת את שערי ומנסה להירגע מהיום הזה.החלפתי בגדים לפיגמה ונכנסתי למיטה,נותנת לעיני להיעצם.
למרות מה שקרה לי עם הארי,אחרי שנתתי לו צאנס נוסף הוא הוכיח את עצמו לגמרי-הוא היה מקסים ומתור וחמוד ואכפתי והתייחס אלי יפה-כמו גנטלמן.וממש התחברתי אליו-אפילו יותר משציפיתי.זה היה חיבור מהיר מאוד-כמו דבק בלתי נראה שמדביק אותנו,כאילו יש בתוך שנינו מגנטים שנימשכים זה אל זה,אבל אני חושבת שהחיבור לא היה ידידותי לגמרי,אלא גם קצת רומנטי,גם אם לא עשינו עם זה כלום.אני חושבת שהמשיכה ביננו היתה רומנטית,כי אם להודות באמת,עם כמה שקשה לי עם זה-אני מרגישה משיכה אל הארי ואני חושבת שאני מתאהבת בו,מתאהבת יותר מכמה שאני כבר מאוהבת בו.

~~~~סטופפפפפפפ~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בפרק של ההקדמה אם אני לא טועה רשמתי שאמא של בל מתה כשבל הייתה בת-7 ושהיא לא זוכרת אותה.אני משנה את הפרט הזה לזה שהיא מתה כשבל הייתה בת-14 וחצי ושהיא זוכרת אותה טוב מאוד.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

נמ נייל
אני ושירן קבענו להיפגש ביום שלישי.
השבוע,ב-10 לחודש, יש את ההזכרה של ארין, אמא של בל.כמובן שאני עומד להיות שם.בדרך כלל אד ובל לא אוהבים שיש הרבה אנשים ביום הזה סביבם-רק אני ואור (מאורה-אמא של נייל).
בל לא רוצה אפילו להיות עם חברות שלה-רום (=רומים) ואמ(=אמה),וגם לא עם ג'וש(קיצור של השם גושוע אני לא הולכת לכתוב ג'וש עם ' גרש) ופיטר(כולם קוראים לו פט),חלק מהחבורה שלה ושל הבנות.
ממש קשה לה ביום הזה כי היא זוכרת אותה והיא ממש מתגעגעת אליה,וגם אני.הן היו ממש קשורות אחת לשניה וממש כואב לי על זה.
היא הייתה גם ממש חשובה לי,היא הייתה כמו אמא שלי כמו שאור היא כמו אמא של בל.היינו מבלים המון זמן ביחד כשהיינו קטנים-עושים יצירות,משחקים,מדברים,רואים טלוויזיה.לפעמים היא הייתה אוספת אותי מבית הספר או מהגן והייתי הולך אליהם-אוכל אצלהם צהרים ונשאר לבלות עם בל,ולפעמים זה היה הפוך ובל הייתה באה אלינו.
המוות שלה היה קשה מאוד לכולנו,כמובן שגם לאד ואור.אור והיא היו חברות מהתיכון,מהחטיבה,והניתוק הזה-ניתוק מוחלט,היה מאוד קשה לכולנו.הידיעה שהיא לא תחזור,שזהו-היא איננה.
זה שבר את בל והיא לא דיברה עם אף אחד הרבה זמן.היא רבה עם אבא שלה והיא לא הייתה מסכימה לאכול ובסופו של דבר היא עברה לגור איתנו לתקופה עד שהיא התאזנה מחדש.אור ואד החליטו שהכי טוב בשבילה וגם בשבילי-גם אני לקחתי את המוות שלה קשה מאוד-שנהיה ביחד יותר זמן,שככה זה יעזור לנו,לשנינו.
אחרי המוות,לפני שהיא עברה אלינו,לא דיברנו בכלל.לא רציתי לדבר עם אף אחד וגם היא לא.כשהיא עברה אלינו לקח לה זמן אבל בסופו של דבר הכל נהיה בסדר.היא דיברה גם עם אבא שלה-לשניהם היה עדיין מאוד קשה ולקח להם זמן להגיע למערכת היחסים התקינה של אב ובת שבה הם נמצאים היום.
היא גם חתכה פעם אחת-אני לא אשכל את היום הזה-זה היה משהו כמו שבועיים אחרי שאמא שלה מתה.היאה שבר את בל והיא לא דיברה עם אף אחד הרבה זמן.היא רבה עם אבא שלה והיא לא הייתה מסכימה לאכול ובסופו של דבר היא עברה לגור איתנו לתקופה עד שהיא התאזנה מחדש.אור ואד החליטו שהכי טוב בשבילה וגם בשבילי-גם אני לקחתי את המוות שלה קשה מאוד-שנהיה ביחד יותר זמן,שככה זה יעזור לנו,לשנינו.
אחרי המוות,לפני שהיא עברה אלינו,לא דיברנו בכלל.לא רציתי לדבר עם אף אחד וגם היא לא.כשהיא עברה אלינו לקח לה זמן אבל בסופו של דבר הכל נהיה בסדר.היא דיברה גם עם אבא שלה-לשניהם היה עדיין מאוד קשה ולקח להם זמן להגיע למערכת היחסים התקינה של אב ובת שבה הם נמצאים היום.
רצתה להתאבד.זה היה אצלנו בבית.היא נעלה את עצמה באמבטיה ואמא שלי פרצה את הדלת.בל כבר בלעה כמה וכמה כדורים אבל היא לא הספיקה לבלוע את כולם.אמא שלי תפסה אותה ושתיהן פשוט התחילו לבכות.אני לא אשכח את היבבות האלה ואת המשפט שהיא לא חדלה לומר תוך כדי-"אני רוצה למות." ואני פשוט עמדתי שם בצד ובכיתי ביחד איתן.אד כבר הגיעה לבית חולים,שם עשו לבל שטיפת קיבה.
היא הלכה לכמה מפגשים עם פסיכולוג וכך גם אד והם החכו למפגשי גישור כדי לסדר את הקשר שלהם.בל אמרה לי באותה תקופה שחוץ ממני ומאור לא נשאר לה אף אחד.כשאמרתי לה שיש לה את אד,שאוהבה אותה ודואג לה היא אמרה שזה לא נחשב-שהם כל הזמן רבים ולא מסתדרים ואני הבנתי שהם מוציעים את התסכול ואת האבל אחד על השני.
בסופו של דבר,אחרי בערך 8 חודשים היא חזרה לגור עם אד.היא עדיין הייתה מבלה אצלנו המון המון זמן כדי שהמעבר יהיה הדרגתי ולא חד ופתאומי.
אני חושב שממש קשה לה ביום הזה לא רק בגלל המוות והאבל עצמו אלא גם בגלל כל מה שקרה בעקבות זה-דברים שמכבידים לה על העבר.אני חושב שהיום הזה מזכיר לה את העבר-עבר שהיא הייתה מעדיפה לשכוח-מזכיר לה את התקופה הרעה שלה.
אבל אני דאגתי תמיד שהיא תרגיש שיש לה לפחות בן אדם אחד בעולם הזה-אותי.דאגתי לה,הייתי איתה,דיברתי איתה,שיתפתי אותה,הצחקתי אותה ווידיאתי שהיא מרגישה שיש לה על מי לסמוך-עלי,שהיא תדע שהיא יכולה לספר לי כל מה שעובר עליה וכל מה שהיא מרגישה,שאני שם בשבילה.ואני עדיין דואג לזה.
התקופה הזו עברה וכולם,גם בל,חזרו לאיזון נפשי אבל היום הזה מערער את האיזון של כולם כל פעם מחדש ואני תמיד מפחד ביום הזה על בל-שהיא לא תעשה משהו קיצוני.
עכשיו אתם מבינים למה לא סיפרתי לבנים על העבר שלה?
תגיבו ותדרגו!!!!!!!!!!!!!


תגובות (5)

תמשיכייי ממש יפה

30/06/2014 09:36

    תודה!!!!!!!!!!!!!

    30/06/2014 09:42

זה אחד הפרקים הארוכים שלי!!!!!!!!!!
שתהיה לכן חופשה נעימה!!!!!!!!!!!!!

30/06/2014 09:42

תמשיכיי

30/06/2014 10:13

תמשיכי!

30/06/2014 10:55
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך