ביחד לנצח 2-פרק 31-מוקדש לyaelis דני לאלי אופק אלין 1D גל שירני SBW

היי בנות,
אני רוצה להגיד קודם כל שכל כך עצוב על הקצין הדר גולדין ז"ל.אני מעריכה מאוד את כל מי שקראה תהילים ומקווה שלא יהיו עוד חטופים,פצועים והרוגים!
דבר שני,אני מצטערת שאני לא כל כך מעלה פרקים בימים אלו.בזמן הקרוב-עד סוף החופש עומדת להיות לי תקופה עמוסה ואני אעלה פחות פרקים.אני אשתדל להעלות כמה שיותר אבל אני לא אעלה הרבה.אני רוצה להגיד לכם שגם אם אני לא אעלה חודש כי אני לא אוכל-לא פרשתי!!! אני לא מתכוונת לפרוש אז אני מצטערת מראש! בכל מצב לא פרשתי! רק אם אני אפרוש אני אעלה הודעה שאני פורשת אם לא העלתי הודעה שאני פורשת סימן שיש לי יותר מדי עומס ואני לא יכולה להעלות בכלל כי אין לי זמן ושאני אמשיך להעלות בשלב מאוחר יותר!!!
מצטערת על החפירה~~מקווה שתהנו מהפרק

סוף הפרק הקודם-פרק 30
נמ זאין
"רגע…היית ב…סטארבק?"
נייל,שנעץ מבט בשקיות הסטארבק שבידי,שאל,כאילו הוא מתחיל להבין משהו.
"כן…"
עניתי,חצי שואל חצי אומר בהרמת גבה.
"אבל…זה לא הגיוני…לואי אמר לה שהתבטל…"
נייל חצי לחש
"די לשקר! אל תערב את לואי! היא חיכתה לך בשם!-שעה!-בגשם!"
צעקתי עליו,מעיף מבט לעבר לואי שנראה לי מוזר-ספק חושש ספק אשם.
"לואי?!"
נייל העצבני הסתכל גם הוא על לואי בשאלה.
"שיט…"
לואי מלמל
"מה קורה פה?! אתם מוכנים להסביר את המצב?!"
הארי שאל
"אני באמת מצטער-"
נייל קטע את בקשת סליחתו של לואי כשפנה אל הארי ואמר בעצבים ובכעס
"לואי היה צריך להגיד לשירן שהפגישה התבטלה!"
"והוא לא אמר?!"
שאלתי המום-כמה חוסר אחריות יכול להיות באדם אחד?!
(ממש לא כמו לואי שלנו!!!)
"לא!"
נייל צרח עצבני בטירוף.
"סליחה! אמרתי כבר שאני מצטער! מה אני אעשה ששכחתי?!"
לואי שאל
"תהיה אחראי!פעם אחת-פעם אחת-אני מבקש ממך משהו וגם אותו אתה לא יכול לעשות?!אם זה היה משפיע עלי-בסדר!אבל על שירן-זה כבר עובר כל גבול!אתה זבל של חבר!"
נייל צעק,קולו עולה בכמה אוקטבות,כולו נהיה אדום-בחיים שלי לא ראיתי אותו כל כך עצבני.הוא גם אף פעם לא קילל אותנו וקרא לנו 'זבל'.
כולנו הסתכלנו עליו המומים-בהלם ממה שהוא אמר הרגע.
לואי הסתובב-נפגע מדבריו של נייל.נייל תפס את ידו של לואי,מסובב אותו חזרה ואמר,"אני מצטער…לא התכוונתי-"היה נראה כאילו נייל עוד לא קלט בעצמו מה קרה כאן הרגע.
לואי קטע אותו וצרח,"תעזוב אותי! אל תנסה אפילו,אין לך בשביל מה." את סוף המשפט הוא אמר בעצב ולא בכעס.
לואי הסתובב חזרה,עולה במדרגות ונכנס לחדרו,נועל את הדלת מאחוריו.

פרק 31
נמ נייל
אני לא מאמין שעשיתי את זה!-פשוט לא מאמין! נכון שמה שלואי עשה היה לגמרי לא בסדר אבל זה לא אומר שהייתי צריך להגיב ככה.
היום הזה לא יכול להידרדר עוד יותר.גם האזכרה,גם שירן בטח עכשיו כועסת עלי ולא רוצה לדבר איתי,גם זאין צעק עלי וגם מה שאמרתי ללואי.אני כבר לא יודע מה לעשות!
כעסתי על לואי אבל לא עד כדי כך.פרקתי עליו חלק מהרגשות שלי-חלק מהכעס על המצב,מהמתח,מהעצב.פשוט הוצאתי את זה עליו ואפילו לא התכוונתי.המילים פשוט נפלטו לי מהפה בלי כוונה,בלי משים,ורק אחרי שפלטתי אותן כמו אידיוט מוחלט קלטתי בכלל מה אמרתי.
"נייל…"
בל שליטפה את כתפי,עולה ויורדת במעלה ומורד זרועי,נאנחה.
העברתי את ידי בשערי בעצבנות,מושך אותו כל כך חזק עד שהרגשתי כאילו אני עוקר אותו ממקומו עוד שנייה ותולש אותו מראשי.גל של כעס על עצמי הציף אותי,כעס ורגשי אשמה.בשבריר שנייה,בפתאומיות מוחלטת,הכעס התחלף לחוסר אונים ועצב-כשאני עומד שם ופשוט לא יודע מה לעשות עם עצמי,איך לתקן את המצב.קברתי את פני בכפות ידי כשבל חובקת אותי ומנחמת אותי.
"אני לא התכוונתי אפילו…"
לחשתי לתוך אוזנה
"אני יודעת וזה בסדר,זה בסדר גמור,"היא תמיד יודעת להגיד את הדבר הנכון שיעודד אותי,שיגרום לי להרגיש טוב יותר,"הכל בסדר גמור.זאת לא אשמתך,בכלל לא.אני מבינה אותך לגמרי-אתה מוצף רגשות,איבדת קצת את עצמך וזה בסדר.אני מכירה את זה."
היא פשוט קראה אותי-הבינה אותי כמו תמיד.היא תמיד יודעת לקרוא אותי כאילו היא קוראת בדפיו של ספר פתוח.
וכמו שהיא אמרה,באמת הייתי מוצף רגשות-סערה התחוללה בתוכי.פתאום הפכתי מובך עד עמקי נשמתי מהמילים שלי,המילים שאמרתי ללואי-זה כל כך לא מתאים לי,כאילו משהו השתלט עלי,כאילו דיבוק נכנס לתוכי וגרם לי לעשות את כל זה ללא שליטתי,לא במודע בכלל.
היא ניתקה את החיבוק,פוסעת צעד אחד לאחור כדי שתוכל לראות את פני.
"תקשיב,תשתה קצת מים ותירגע.תגמור להכין את כל מה שאתה צריך,את כל מה שרצית לקחת ואני אעלה למעלה לדבר עם לואי-"
"את לא צריכה לדבר איתו בשבילי זה בסדר-"
קטעתי אותה וגם היא קטעה אותי באמצע.
"אני אעלה לדבר עם לואי ואתה תתקשר לשירן ותסדר איתה את העניינים."
"אבל-"
הוא אמר
"בלי אבל! תתקשר לשירן ואל תדאג לגבי לואי אני אנסה לסדר את זה."
היא אמרה
"טוב."
היא גרמה לחיוך לבצבץ על שפתיי.היא תמיד עוזרת לי ומבינה אותי ומכילה אותי-אני באמת לא יודע מה הייתי עושה בלעדיה.
היא נשקה לי ללחי וחיבקה אותי,עולה במדרגות בריצה.
הבנים נעצו בי מבטים ואני הסתכלתי עליהם בחזרה.
"טוב מה אתה עומד פה ככה? יש לך שיחה לעשות."
ליאם אמר מחייך
"כן לך"
"תלך"
הארי וזאין אמרו ביחד.
"מה,אתם מגרשים אותי ככה?"
שאלתי בציניות והם הסתכלו עלי בהרמת גבה מזויפת.
"הלכתי,הלכתי."
השבתי כשחיוך פרוס על פניי.למרות כל מה שקרה כאן הרגע,למרות מה שאמרתי ללואי,למרות איך שרבתי עם זאין-הם עדיין תמכו בי-בלי לשאול שאלות,בלי להעיר הערות.
התקדמתי לעבר המדרגות,עולה לחדר שלי ולוקח משם את האייפון שלי,מחייג בצורה אוטומטית כל כך את המספר המוכר-מספר הטלפון של שירן.
תגיבו ותדרגו!!!