ביחד? ,ממש לא! (גסטין ביבר)פרק 7 פליייייייז תקראו!!!

דור שתק ולא הוציא מילה חוץ מחיוך קטנטן
"נווו תפסיק ליצחוק" אמרתי וצחקתי יחד איתו.
"טוב טוב לכי להחליף מכנס" אמר דור והמשיך לצחוק
רצתי במעלה המדרגות נכנסתי לחדרי והיסתכלתי בארון הוצאתי מכנס סקי טורקיז לבשתי אותו וירדתי בחזרה לשולחן.
"טוב תנו לאכול בשקט לפני.." אמרתי כאשר דור עוצר אותי
"לפני שמה?" שאל דור וחייך שוב
"לפני שתחטוף" עניתי והמשכתי לאכול
סיימתי לאכול ועליתי בחזרה לחדרי.
נישכבתי על המיטה והבטתי בתמונה בה נמצאים כול המשפחה כולל אבא שלי.
כולכך עצוב לי שהוא לא איתנו ושהוא התגבר כי הוא הקים משפחה חדשה שחושבים על זה ממש אני לא חושבת שאכפת לו.
"מיקווווווווווש אבא בטלפון" צעקה לי אימי מהסלון
בחיים הוא לא מתקשר מה הוא רוצה פתאום?
רצתיי במורד המדרגות במהירות רבה ובמתח רב.
לקחתי את הטלפון מאימי ועניתי
"הלו מיקווווש אני ממש מתגעגע" אמר אבי
"מתגעגע?" שאלתי מופתעת
"כן למה את שואלת" השיב אבי
"כי מה אכפת לך מימני נטשתה אותנו אתה לא מתקשר לא מתעניין כלום פשוט" אמרתי בכעס
"אני עסוק מאוד מיקוש יש לי משפחה חדשה" אמר אבי
"יופי לך ולמישפחה המדהימה שלך תהנה לך ותזכור שאנחנו שכחנו ממך מזמן" אמרתי בעצב
"אה כן? ככה" אמר אבי
"כן מה ששמעתה" אמרתי
"את בטוחה?" שאל אותי שוב
"כן בטוחה" עניתי
"בטוח" שאל שוב
"נו מה נהיה איתך בטוחה כן בטוחה את לא מעניין יותר אחרי שנטשתה אותנו ככה בלי לומר שלום בלי להיתקשר בלי לשלוח מכתב משהו אתה לא עד כדי כך עסוק יש לך 5 דקות פנויות בשנה לאא?" שאלתי
"יש אבל" אמר אבי כאשר אני עוצרת אותו
"אבל כלום עניתה לי על השאלה שכחתה מימנו זהו" אמרתי
"אני ממש לא" השיב אבי בכעס
"אתה כן" אמרתי
"אולי קצת אבל זה ביגלל ש יש לי משפחה ילדים שמאוד רוצים להכיר אותך" השיב אבי בעצב
"טוב מעכשיו אתה לא אבא שלי" אמרתי וניתקתי את הטלפון
הייתי כולכך עצבנית עליו מה קרה אחרי כולכך הרבה שנים הוא נזכר להיתקשר הוא פשוט שכח אותי את הילדה שלו למה זה אמיתי? עליתי במורד המדרגות ורצתי לחדרי בוכה.
ניכנסתי והיתישבתי על המיטה היתבוננתי שוב בתמונה ש כול המשפחה והוצאתי את התמונה מהמסגרת לקחתי מספריים וגזרתי את אבא שלי לקחתי את התמונה ושמתי בפח.
היה לי כולכך קשה לעשות את זה אבל כן הייתי זקוקה לזה ככה ירדה לי אבן מהלב.
נשכבתי על המיטה ולא הפסקתי לבכות פשוט כול היום הזה נהרס לי.
"מיקה אפשר להיכנס אני צריכה לדבר איתך"אמרה אימי
"כן" עניתי וניגבתי את הדמעות במהרה.