גורל לא צפוי – עונה 2 פרק 10 ! D: ❤

היוש ! (:
נשתדל לעלות פרקים בקצב מהיר יותר ! הנה עוד פרק תוך 3 ימים ! מקוות שתאהבו את פרק D:
בפרקים הבאים זה יהפוך להיות יותר מעניין, ויהיה יותר נקודות מבט של רוב הדמויות…
פרק הבא פרק מיוחד :P
תהנווו ! ❤❤❤❤❤❤❤

מהפרק הקודם –

(מנקודת המבט של נייל)
״קרה משהו ?״ שאלתי אותה בבילבול והיא סימנה לי להיות בשקט
״אתה לא חייב להיות פה… אם אתה רוצה תיקח את המזוודה שלך ותעוף מפה !״ שמענו צעקה מאחורי אחת הדלתות של החדרים. היא תפסה בידי ומשכה אותי לדלת של חדרנו, פתחתי אותה עם המפתח והתיישבתי בספה שבחדר. היא התיישבה עליי והתחילה לנשק ברכות את שפתיי.
״למה נראלך שהם רבו ?״ שאלה בבילבול.
״אני לא יודע, אבל אני בטוח שהם יפתרו את זה..״ אמרתי גם אני, מבולבל. ניערתי את ראשי כאילו זה ישכיח ממני את מה ששמעתי הרגע והצמדתי את שפתיי אל שפתיה הרכות והעבות.

פרק 10:

נקודת מבט אופיר:

״היי בייבי שלי״ אמרתי כשדמעות חמות צורבות את עיניי הירוקות אפורות.
״חיימשלי, אני מתגעגע אליך כל כ…״ אמר אך צלצול הודעה באייפון שלו קטע אותו. הוא השפיל מבט וקרא את ההודעה. חיוך קטנטן ביצבץ בזווית פיו. הוא הרים את האייפון שלו והצמיד למצלמה שבמחשב נייד.
׳מתוק שלי, מה שלום אופיר ? תדבר איתה, אולי תוציא אותה יום אחד מהתוכנית ותבואו אליי הבית ? אני מתגעגעת אליה ! יאלה עצלן קום כבר ! היא בהיריון ואתה צריך לעזור לה !!׳ נשלח מ – אמא ❤.
צחוק מתגלגל ברח ופי וגרם לג׳ייסון לפרוץ בצחוק גם. שיערו השטני היה הפרוע על פניו, מה שגרם לו להיראות יותר גברי. עינייו הירוקות היו מלאות דמעות מהצחוק שחנק אותו. זיפיו השטנים היו קטנים אך גרמו לו להיראות יותר גברי. אני מתגעגעת אליו…
״בייבי לא לבכות״ הפסיק את צחוקו ברגע שראה אותי על סף דמעות. הנחתי את ידיי על פניי ופרצתי בבכי מר. ״מאמי.. תבקשי מסיימון או מריצ׳ארד שיתנו לך יום חופש… אני מתגעגע אליך כל כך״ אמר וגרם לבכי שלי להתגבר.
״א… אני מת..געג…עת״ אמרתי בקול חנוק וניגבתי את דמעותיי.
״חיימשלי שתי דקות אני חוזר אלייך, טוב ?״ שאל ואני הנהנתי בלית ברירה. השיחה מהסקייפ התנתקה וסגרתי את המחשב. הנחתי אותו כל המיטה הזוגית ונשכבתי באנחה על המיטה. עצמתי את עיניי כשדמעות זולגות על פניי. אני לא יכולה. אני מתגעגעת אליו ! קשה לי !
קשה לי בלי החיבוקים המנחמים שלו.
קשה לי בלי הנשיקות החמות והמענגות שלו.
קשה לי בלי העקיצות הקטנות שלו.
קשה לי בלי הדיבור שתמיד נותן לי ביטחון. הדיבור הרך, החמים והאוהב.
קשה לי בלעדיו… ההריון הזה גורם לי להיות רגשנית..
צלצול הפאלפון שלי קטע את מחשבותיי. ניגבתי את דמעותי אם כף ידי ומשכתי באפי. נשמתי עמוק, מנסה להרגיע את קולי הרועד ועניתי לשיחה, בלי לבדוק מי זה בכלל.
״מאמי !״ נשמע קולו הגברי וגרם לחיוך קטן לעלות על פני. ״תארזי מזוודה ליומיים ! עוד חצי שעה אני בא לאסוף אותך״ אמר וגרם לי לפעור את פי בהלם.
״ב…אמ..ת ?!״ שאלתי בקולו רועד.
״כן ! אני לא אפריע לך, תארזי חיימשלי, חצי שעה אני שם, אוהב אותך״ אמר וניתק. הצמדתי את הגלאקסי שלי לחזי באושר. קמתי במהירות מהמיטה והוצאתי מזוודה שחורה שתספיק לי ליומיים שלמים והתחלתי להעמיס לתוכה את חפציי. יומיים (שישי, שבת) עם בעלי לעתיד ועם כל המשפחה, בידיוק מה שאני צריכה. ויום ראשון חוזרים לשגרה של חודשיים שלמים ומייגעים…

נקודת מבט זאיין:

״זאיין, לך תוציא את טום מהגן, הוא לא מרגיש טוב…״ אמרה ג׳ניפר ברגע שנכנסתי בחדר. נאנחתי ולקחתי מהשידה את המפתחות של המכונית. נשקתי לראשה ויצאתי שוב מהחדר.

צלצלתי בפעמון של הגן, קול נשמע מהכריזה הקטנה שליד השער.
״מי זה ?״ נשמע קול נשי.
״זאיין, אבא של טום״ אמר בקול סמכותי ורעש זמזום השער נשמע. דחפתי את השער ונכנסתי לבפנים. ראיתי את כל הילדים משחקים במשחקים שבגן ורק טום יושב בכיסא, בוכה, ולידו הגננת והעוזרת שבודקות לו חום. כשהוא ראה אותי הוא דם במהירות מהכיסא וחיבק את רגלי השמאלית. חייכתי חיוך קטן והרמתי אותו על ידי. הוא הניח את ראשו על כתפי וידיו הקטנות התעטפו סביב צווארי. הוא לא הפסיק לבכות.
״ששש… הנה טום אנחנו עכשיו הולכים לאמא״ לחשתי לו באוזן וחייכתי לגננת ולעוזרת כאות תודה. הן הנהנהו ולקחתי את התיק שלו ויצאתי מהגן. הוצאתי את הכיסא שלו מאחורה והעברתי לקדימה.
״קדימה טומוש, תשב בכיסא״ אמרתי ואנחת יאוש הבליחה מפי. הוא לא שחרר אותי. ״נו טומי, שתי דקות אנחנו אצל אמא״ אמרתי ביאוש.
בסוף שהוא הסכים לשבת בכיסא, בתנאי שאני לא עוזב לא את היד. נאלצתי לנהוג ביד אחת. כשהגענו לבית מלון תליתי את תיקו על כתפי והרמתי אותו על ידיי כשהוא קודח מחום. עליתי במהירות במדרגות, אין לי זמן לחכות למעלית הזאת. פתחתי את הדלת במהירות, קולט את ג׳ניםר הולכת מצד לצד עם הפלאפון שלה ביד.
״בובי !״ צעקה ורצה במהירות לכיווני. היא הרימה את טום הקודח מחום והצמידה את שפתיה למצחו. ״הוא קודח…״ מלמלה וחייגה מספר באייפון שלה.
״הלו ? כן… אני תריכה להזמין תור לבן שלי…. 23846..״ ומשם כבר לא שמעתי כי יצאתי למרפסת. התיישבתי על הכיסא הלבן ונאנחתי אנחת יאוש. יום מעייף, ללא ספק. הוצאתי את קופסת הסיגריות מכיסי והוצאתי סיגריה לבנה וארוכה. נטלתי את המצית החומה מהשולחן והדלקתי את הסיגריה. הצמדתי את הסיגריה לפי, שואף את העשן הסמיך והלבן לריאותיי. מרגיש איך תחושת רוגע ממלאת את גופי.
״זאיין, בוא תעזור לי לקלח את ט… שוב פעם אתה מעשן ?!״ שאלה ג׳ניפר בעצבים. הפנתי את מבטי שמאלה, אין לי כח לעצבים שלה.
״זאיין !״ אמרה שוב ועצבים נשמעו בקולה. התעלמתי ממנה ושאפתי לקרביי את העשן הסמיך. אין לי כח לנזיפות ולעצבים שלה. שתשמור אותם לעצמה.
״כשאני צדברת איתה תענה לי !!״ צעקה ונעמדה מולי. הרמתי את מבטי לפניה והטץי באפה הקטן והשזוף. ״תסתכל לי בעיניים״ ביקשה בשקט אך התעלמתי ממנה ושאפתי שוב את העשן.
״זאיין״ אמרה ועצבים נשמעו בקולה.
״מה את רוצה ?! לא באלי להפסיק לעשן !! לא טוב לך ?! שלא יהיה טוב ! תפסיקי להכריח אותי !״ צעקתי עליה וזרקתי את הסיגריה על הריצפה בעצבים.
״אתה לא חייב להיות פה… אם אתה רוצה תיקח את המזוודה שלך ותעוף מפה !״ צרחה עליי ונכנסה לחדר. התיישבתי במקומי ונאנחתי. ללא ספק פוגע.

נקודת מבט ג׳ניפר:
נשמתי עמוק וסגרתי את החלון של המרפסת. מנסה להרגיע את העצבים שמילאו אותי כל כך. הרמתי את טום ששכב על המיטה, הוא היה אדום וקודח מחום.
״בייב בוא להתקלח…״ אמרתי בעצבות. התור לרופאה בעוד שעה. רבתי עם זאיין. וטום חולה. היום הכי גרוע בעולם… הרמתי אותו על ידיי והשענתי את ראשו על כתפי. נכנסתי לחדר מקלחת שיש לנו בחדר והושבתי את טום על דופן האבטיה. מין כיסא כזה שמחובר לאמבטיה. (הערת הכותבות – באמבטיה בצד יש מקום כזה לשבת, שם).
הפשטתי את גופו מבגדיו הקטנים והעמדתי אותו בעדינות כשהוא נתמך בדפנות האמבטיה. אני לא יודעת להתמודד עם ילד חולה, זה מפחיד אותי !
הדלקתי את המים על פושרים – קרים וכיוונתי לבטנו של טום, לפי הוראות הרופאה שדיברה איתי בפלאפון. העברץי את שרם המים החלשים על כל גופו וסיבנתי אותו בעדינות. שטפתי את ראשו עם המים וגם את פניו. עיניו עצומות ולחיו אדומות. הצמדתי את שפתיי למצחו, פחות חם. חפפתי את ראשו בזהירות, מפחדת להכאיב לו או משהו. כיביתי את זרם המים ועטפתי את גופו במגבת לבנה. יצאתי מחדר המקלחת והשכבתי אותו על המיטה. הוצאתי מהארון חולצה ומכנס פיג׳מה קצרים ותחתוני בוקסר קטנטנים. חזרתי למיטה וראיתי שהוא נרדם. אנחת יאוש יצאה מפי. הלבשתי אותו במהירות והוא פקח את עיניו.
״טום תמדוד חום…״ מלמלתי והכנסתי לפיו את מודד החום, 39.7…
השכבתי אותו במיטה ונשכבתי לידו. מלטפת אץ ביטנו בעיגולים ומידי פעם נושקת לראשו הקודח. הוא עצם את עינייו הירוקות ושקע בשינה.

*****

נכנסתי חמכונית שלי ושל זאיין שחנתה בחנייה. כבר שלחתי תסיימון הודעה שטום לא מרגיש טוב ואני אאלץ לצאת. הושבתי את טום המנומנם בכיסא שלו מקדימה וחגרתי אותו. התנעתי את המכונית ונסעתי לכיוון המרפאה שהרופאה אמרה לי.

*****

״שלום״ מלמלתי וחייכתי חיוך מאולץ והתיישבתי בכיסא כחול, מול הרופאה.
״שלום… גב׳ מאליק, מה קרה חמוד ?״ שאלה והפנתה שאלתה לטום.
״אמא… כואב לי הר…אש״ מלמל עם רעד בקולו והתחיל לבכות שוב. הרמתי את מבטי אליה, מיואשת והגשתי לה את כל הפרטים שהיא צריכה עליו.
״בואי, תושיבי אותו כאן״ אמרה והפנתה בידה למיטת הטיפול שבחדרה. חדר בינוני, לא גדול ולא קטן. מלא בצעצועים, משחקים ותמונות תלויות על הקיר. הושבתי את טום על המיטה הלבנה והחזקתי את ידו. היא נעצדה מולו והחילה לבדוק אותו. אוזניים, אף, עיניים, גרון ופעימות לב.
״תפתח פה״ אמרה והוא פתח את פיו. היא הכניסה לו מקל חום וארוך לפיו והוא התחיל להשתעל. היא הנהנה בהמה ובהתה כמה שניות בגרונו. דחפתי את ראשי לראות במה היא בוהה. כל הפה שלו ובמיוחד הגרון היה אדום ומעט נפוח. הרחקתי את ראשי בבהלה והרגשתי איך עוד אבן מתקשה ומוחצת את ליבי. היא הפנתה בידה שוב לכיסא הכחול והתיישבה במקומה. הלבשתי לו את החולצה והתיישבתי בכיסא כשטום מעליי.
״אוקיי, יש לו דלקת גרון חיידקית… אני מביאה לך מרשם לאנטיביוטיקה, שלושה פעמים ביום במשך שבוע. אם לא חל שיפור, תחזרי לכאן בעוד שבוע, רפואה שלמה״ אמרה בחיוך והביאה לטום מדבקה של אריה שמחזיק מזרק עם תרופה.
״תודה״ מלמל וחייכתי חיוך קטן. היא הגישה לי דף לבן עם כתוביות שחורות.
״תודה רבה לך״ אמרתי והרמתי את טום על ידיי ויצאתי במהירות מהרפאה. לפני שחזרתי לבית מלון קניתי את האנטיביוטיקה שהוא זקוק לה ועליתי לחדר. ראיתי את זאיין יושב על המיטה, באייפון שלו. התעלמתי ממסטיו השואלים ויצאתי למרפסת שבחוץ. הושבתי את טום על רגליי, רגל מכל צד וראשו על חזי. ליטפתי את שיערו ונאנחתי.
״אתה רעב ?״ שאלתי אותו והוא הנהן. הרמתי אותו שוב על ידיי ונכנסתי בחזרה לחדר.
״לאן ?״ שאל זאיין כפתחתי את דלת החדר.
״לאכול…״ מלמלתי ונעלמתי מבעד לדלת. ירדנו במעלית ונכנסתי לחדר אוכל, רב הטבחים היו עסוקים בארוחת ערב להיום.
״שלום״ מלמלתי לשף האחראי שם.
״שלום שלום, הארוחה עוד מעט..״ אמר בחיוך וחזר לבשל את הסטייק שעל המחבת.
״אני יודעת… הבן שלי לא מרגיש כל כך טוב, אני יכולה להכין לו מרק ?״ שאלתי בצפייה והוא הנהן.
״ברור ! את רוצה אני אכין לו ?״ שאל והביט בעיניי.
״לא, זה בסדר, אני אסתדר, תודה רבנ״ אמרתי והושבתי את טום על כיסא חום שבמטבח שבחדר אוכל. הוצאתי כמה ירקות מהמזווה הגדול וקיתי את חלקם. חתכתי אותם לקוביות גדולות והרתחתי מים בסיר. הכנתי את הירקות ועוד כצה תבלינים וחיכיתי שהם התרככו. לאחר 20 דקות כיביתי את הגז וריסקתי את הירקות. מזגתי מעט לקערת מרק לבנה ולקחתי כפית. הנחתי את הקערה על השולחן שבחדר אוכל והושבתי את טום על הכיסא והאכלתי אותו. לאחר שהוא סיים לצי קערה הבאתי לו את האנטיביוטיקה והושבתי אותו על ברכיי.
״אמא.. אני רוצה לאבא״ אמר ושמתי לב שהוא לא אמר רוסה, סוף סוף הוא מדבר כמו ילד גדול. חיוך רחב התפרש על פניי ונשקתי לראשו הקטן. הרמתי אותו על ידי והחזקתי את שקית האנטיביוטיקה בידי השניה. יצאתי מחדר האוכל ועליתי במעלית. נכנסתי לחדר וראיתי את זאיין הולך מצד לצד ומדבר בפאלפון.
״אני יודע… אמא.. לא התכוונתי לצעוק עליה.. אני יודע שז… אני… אני יודע שזה מדאגה אבל א… אני יודע שזה מזיק… כן.. כן… טוב.. ביי.. כן, כן. הם ירדו לחדר אוכל. טוב.. טוב ! ביי אמא״ אמר ביאוש וניתק את הטלפון. גיחוך דטן הבליח מפי וגרם לזאיין לקפוץ במקומו. מסרתי לידייו את טום ונכנסתי במהירות לחדר המקלחת, בלי להוציא מילה. שטפתי מגופי את היום הקשה הזה ועטפתי אותו במגבת לבנה, כמו סטרפלס. יצאתי מחדר המקלחת והוצאתי מהארון פיג׳מה קצרה, תחתונים וגוזיה. אומרים שזה לא טוב לישון עם חזיה.. אז לפחות גוזיה. נכנסתי למקלחת והתלבשתי במהירות. סירקתי את שיערי החום, שהפך להיות חום אדמוני ואספתי אותו לגולגול על ראשי. יצאתי מהמקלחת והרגשתי איך תוך שניה גופי נצמד לקיר.
״זאיין״ מלמלתי ונאנחתי. ״הבהלת אותי״ הוספתי לאחר רגע ועיניי פגשו בעיניו.
״אני מצטער״ לחש ונשמע צער וחרטה בקולו. ״אני נשבע שמעכשיו אני מפסיק לעשן !״ אמר וחייך חיוך קטן.
״בטח…״ מלמלתי בצחקוק וניסיתי להתשחרר מבין ידיו השריריות.
״על מה מתערבים ?״ לחש בחיוך מנצח.
״על הבריאות שלך ? יאלה לך תזרוק תקופסה שיש לך בכיס״ לחשתי והתנתקתי בין ידיו.
״את מכירה אותי יותר מידי טוב…״ מלמל והוציא מכיסו את קופסת הסיגריות. הוא זרק אותם לפח שחדר ונאנח. הרמתי גבה והוא הוציא עוד קופסה מכיסו וזרק פח. חייכתי חיוך ניצחון והוא נאנח, שוב. רצתי עליו במהירות ונבלעתי בתוך חיבוקו החמים.
״אני מצטערת״ לחשתי בשקט. הוא נשק לראשי והניח את סנטרו על ראשי.
״אני אוהב אותך״ לחש בשקט.
״גם אני אוהבת אותך״ לחשתי ונשקתי לחזהו החשוף. הסתובבתי בתוך חיבוקו והבטתי בטום הישן כמו מלאך על המיטה שלי ושל זאיין. ידיו עטופות סביב כתפיי וראשו הונח על כתפי.
סוף כל סוף, אני מאושרת.