גורל לא צפוי – עונה 2 פרק 16 ❤️

הפרק הזה מוקדש לקוראת המדהימההה שלנו, a dream adi !
את לא מבינה כמה שימחת אותי כשדיברנו בסטיפס, תודה רבה נסיכהההה :*
פרק קצר, אבל יש עוד 2 פרקים מוכנים ! D:
תהנווו.. ❤️

מהפרק הקודם –

(נקודת מבט ריצ׳ארד)
״שכחת ? מחר ההופעה, יש לי פגישה עם העיתונאים, הצלמים והכתבים…״ היא ענתה עדיין טיפה סמוקה והמשיכה ללכת כמה צעדים. תוך שניות ידי משכה את ידה והצמידה אותה אליי שגבה צמוד לחזי.
״אולי כדי שגם אני אבוא ?״ אמרתי בדאגה ושילבתי את ידי בידה הימנית המונחת על ביטנה השטוחה. בטוח יתחילו איתם שם, מי לא ירצה אותה ?!
״Not even your wildest dreams (גם לא בחלומות הפרועים שלך)״ לחשה בקול סקסי שגרם לצמרמורת עזה לעבור בגופי והתנתקה ממגעי. רעש תיקתוק עקביה נשמע במסדרון, היא הולכת כמו דוגמנית.
פאק, היא עוד תיהיה שלי.

פרק 16:

נקודת מבט כללית – יום שלישי:

״שלום לכם צופים יקרים, כאן ריצ׳ארד, מנחה את התוכנית ׳חיים בלונדון׳ עם סיימון קאוול, אך הוא חלה בשפעת קטנה ולכן נאלץ להישאר בחדרו״ אמר ריצ׳ארד בחיוך רחב למצלמות שצילמו אותו מכל עבר בשידור חיי.
״שלושת הלהקות חיים כאן כבר שישה עשר יום – מספיק שמן כדי להסתגל. ממחר, מצלמות יעקבו אחריהם בשידור חיי – 7/24 ביממה. שלשום, קיבלו המתמודדים את המשימה הראשונה – לכתוב שיר בשפה שונה. יומיים שלמים הם כתבו את השיר ועבדו עליו, ועכשיו ? הם מוכנים…״ אמר במיסתוריות.
״קבלו אותן, קבלו את הלהקה הראשונה, קבלו את Girl 5 !״ צעק במיקרופון והאריך את שם הלהקה. מחיאות כפיים רמות נשמעו באולם, עיתונאים, כתבים, צלמים. וכמבון חבר השופטים הכולל את ריצ׳ארד שבידיוק התיישב במקומו, סיימון שחלה בשפעת ולכן לא יכל להגיע, אביה והכיאוגרפית של שלושת הלהקות – גל.

נקודת מבט ג׳ניפר:

נעמדתי באמצע, הרמקול בידי, צמוד לפי. מוזיקה קיצבית החלה להתנגן ברקע, אני פותחת את השיר, הבית הראשון.
הכל חשוך, שידור חיי, התרגשות מרובה התפשטה בכל גופי, כמו לפני כל הופעה.
אני מפחדת שאני אשכח את המילים בעברית, שאני התבלבל. דיי ג׳ניפר, הכל יהיה בסדר.
האור החל לעמעם ובבת אחת האור נדלק והתחלנו לשיר ולרקוד לפי השיר שהכנו וכתבנו.
ראיתי את טום יושב שורה ראשונה ומנופף לי לשלום. הוא ישב ליד ג׳יימי (שישב ליד קורל שנידנדה עגלה ובתוכה ככל הנראה אמה) ומצידו השני אלין ואושר המתוקים. אלפי פלאשים סינוורו אולי במהלך ההופעה, אך עדיין, תחושת ההתרגשות ואהבה לבמה בערו בי.

נקודת מבט ריצ׳ארד:

״אחרי הופעה מדהימה של להקת הבנות ׳Girl 5׳, אני רוצה להזמין לבמה את הלהקה השניה שלנו להיום, קבלו את ׳The Night׳ !״ הארכתי את שם הלהקה וירדתי מהבמה למקומי בחבר השופטים ליד הכיסא הריק של סיימון, שמפריד ביני לבין אביה. תפחתי על הכיבא הריק של סיימון והיא התיישבה עליו בחיוך ובאלגנטיות המייחדת אותה.
הנחתי את על ירכה והיא הניחה את ידה על ידי. חיוך קטן הבליח לקצה פי ותוך שניה הוא ירד. משכתי את ידי מידה במהירות ושיפשפתימאת כך ידי.
״למה לצבוט ?!״ נשפתי בעצבים.
״כמו שכבר אמרתי ריצ׳ארד – Not even your wildest dreams. עכשיו לך, תורך לעלות לבמה״ אמרה וקרצה לי.
קמתי במקומי במהירות והתקדמתי אל עבר הבמה, מרגיש איך העצבים משתלטים עליי וממלאים כל תא ותא בגופי.
מי היא בכלל ?! מי שהיא שתצבוט אותי ?! מי היא שתדבר אליי ככה ?! מי היא שתשחק איתי ככה ?! אני יכול לפטר אותה עכשיו !
אבל אני לא אעשה את זה…
למה ? כי אני פחדן. אני פוחד לאבד אותה, אני פוחד שהיא תמצא מישהו אחר.
למה זה מפריע לי ? כי אני אוהב אותה, אני אוהב אותך אביה !
נשמתי עמוק ונאנחתי, מצליח להרגיע כל תא ותא בגופי.
0 – 2, אביה.