גורל לא צפוי – עונה 2 פרק 8 חלק ב' ! ❤

מהפרק הקודם –

״בוא… סיימון רצה לדבר איתנו על משהו״ היא הוסיפה וסימנה לי לבוא. ״אני יבוא אחר כך, אני מחכה לליאני…״ אמרתי והיא הנהנה וזרקה את הפאלפון עליי.
״פעם הבאה תשתדלי לאשפז אותי״ אמרתי בצחקוק והיא רצה לכיוון אולם החזרות. כעבור חמש דקות ליאן חזרה והיא הייתה נשמעת דיי לחוצה.
״קרה משהו ?״ שאלתי אותה והיא הנהנה ורצה מהר לכיוון אולם החזרות. התיישבנו על הפרקט וסיימון נעמד שם ליד ריצ׳ארד וחיכו שאור המאחרת הקבועה תגיעה.

פרק 8 חלק ב׳:

נקודת מבט אור:

טקטוק עדין על דלתי העיר אותי משינה. פקחתי את עיניי בעדינות. רואה הכל שחור. הורדתי את השמיכה בפניי והתיישבתי במיטתי הגדולה.
״אור ? בוקר טוב… סיימון ביקש מכולם להגיע לחדר חזרות״ שמעתי קול עדין והנהנתי בעייפות. פיהוק קטנטן הבליח מפי. ״אור ?״ שוב שמעתי את הקול העדין הזה. קמתי מהמיטה הזוגית, מצעים פרחוניים וכריות לבנות. סיבבתי את המפתח הכסוף שהיה בתוך מנעול הדלת. רעש קליק קטן סימן לי שהדלת פתוחה. לחצתי על הידית ומשכתי את הדלת לאחור.
״קדימה אור, כבר עשר וחצי ! כולם מחכים לך…״ אמרה לורן וחייכה חיוך מתוק, חושף שני גומות קטנות וחמודות. הנהנתי בעייפות וחייכתי חיוך קלוש. ״ביי״ אמרה והמשיכה במסדרון הארוך. עוד פיהוק הבליח מפי ומתחתי את זרועותיי הארוכות והשחומות. טרקתי את הדלת ונעלתי אותה. מעניין מה סיימון רוצה עכשיו…
נאנחתי והתקדמתי לארון הלבן והגדול שבחדרי. הזזתי את דלת ההזזה, והוצאתי מחוך לבן צמוד ושורט לבן. סניקרס אפורות לבנות בהירות וכובע גרב תואם לנעליים.
נאנחתי בעייפות והנחתי את הבגדים שבחרתי על המיטה. פתחתי את דלת המקלחת ונכנסתי לבפנים. נעלתי אותה והפשטתי את בגדיי מגופי, נותנת למקלחת המרעננת לשטוף את קורי השינה מפניי. לקחתי את המברשת התכולה שלי ומרחתי עליה משחה לבנה מרה. צחצחתי את שיניי הלבנות וירקתי את הקצף. שטפתי את פי ונטלתי לידי את השמפו המרענן. שפכתי כבות נכבדת על ידי והתחלתי לחפוף את שיערי השחור כשקצוות כחולים צבועים בו. חזרתי לעמוד מתחת למים והורדתי את כל השמפו מראשי. לקחתי הפעם את המרכך, שמרכך את שיערי ונותן לו רכות וברק, ועשיתי את אותה הפעולה שעשיתי עם השמפו.
יצאתי מהמקלחת כשמגבת קטנה מכסה את גופי. גלי קור פגעו בגופי וגרמו לשיערותיי לסמור. נאנחתי אנחה קטנה והתחלתי ללבוש את הבגדים שבחרתי.
( www.polyvore.com/chi/set?id=89202829 )
לאחר שסיימתי להתארגן, הבטתי בשעון.
״פאאאק ! עשר וחמישים !!״ אמרתי בלחץ ולקחתי במהירות את הגלאקסי שלי ונעלתי את שלת החדר. רצתי במהירות למעלית, נזהרת לא ליפול, כי ידעתי שמצלמים אותי. ואני ממש לא צרחכה שכל העולם יראה אותי עושה פאשלה…
נכנסתי למעלית ולחצתי על קומת קרקע. לאחר חמש שניות בידיוק כבר רצתי לאולם הגדול בו אנחנו מתחילים להתאמן. פתחתי את הדלת ומיהרתי להתיישב ליד אמילי.
״ולמאחרת הקבועה שלנו !״ אמר סיימון בציניות וגרם לכולנו לצחוק.
״אוקיי… תקשיבו. אני וסיימון החלטנו שלכל קבוצה יהיה פעמיים בשבוע עם הכיאוגרפית.
יום ראשון – חופש.
יום שני – One Direction
יום שלישי – Girl 5
יום רביעי – The Night
יום חמישי – One Direction
יום שישי – Girl 5
יום שבת – The Night
החזרות עם הכיאוגרפית יתחילו בשעה 10 בבוקר והסתיימו בשעה שלוש וחצי. ליאן וג׳ניפר, כשאתן תיהיו בחזרות הארי או זאיין יוציאו תילדים, אל תדאגו״ אמר ריצ׳ארד בחיוך כשראה ששניהן באות לשאול משהו. הן הנהנו ביחד וגיחכו בשקט.
״שאלות ?״ שאל סיימון והפנה את מבטו אליי. הנדתי את ראשי לשלילה.
״פעם ראשונה שלאור אין שאלה…״ מלמל ריצ׳ארד וגרם לי לצחוק.
״ממ… אה… אין לי כלום״ אמרתי בהתייאשות והרמתי את ידיי, גורמת לכולם לפרוץ בצחוק מתגלגל.
״טוב אז… היום אנחנו ?״ שאלה היילי.
״איזה יום היום ?!״ שאלה נעה בציניות.
״רביעי…״ מלמלה היילי.
״ואיזה להקה אנחנו ?״ שאלה שוב בגילגול עיניים.
״The Night״ מלמלה היילי וגילגלה את עיניה בתגובה.
״אז ענית לעצמך !״ אמרה נעה בניצחון והיילי הנהנה באיטיות. ״לא הבנת, נכון ?״ אמרה נעה והנידה את ראשה בהתייאשות. גורמת לכולנו לצחוק.
״שלום, אני גל. אני הכיאוגרפית שלכן. היום נתחיל עם כמה מתיחות… ועם הזמן נעלה רף, אוקיי ?״ שאלה וכולנו הנהנו בשקיקה, מצפים להתחיל את השיעור.
״דבר ראשון נעשה שכיבות שמיכה, יאלה בנות חמש פעמים לפחות ! אנחנו הולכות לנצח אתן שומעות ?״ שאלה נועה.
״כן המפקדת !״ אמרנו ארבעתינו בפה אחד. שמענו צעקה מאחורי הדלת והבטנו אחת בשניה בבילבול. ניגשתי לפתוח את הדלת.
״לואי !״ צעקתי במעט עצבים וגילגלתי את עיניי. הוא אחז בידו כוס מזכוכית וישב על הרצפה, הוא כנראה צוטט לנו.
״אממ… היי ?״ הוא שאל בבילבול מעורב בהלם.
״יצא לך להכיר את הדלת, נכון ? אז מה דעתך להכיר אותה מקרוב ?!״ שאלתי אותו בעצבים וטרקתי את הדלת.
״וואי אור איזה אכזרית״ התפלאה גל וצחקקה. קרצתי לה וחזרתי למקומי. ״אוקיי בנות, פחות דיבורים יותר מעשים״ הוסיפה גל ונעמדנו על רגלינו.
״ואחת שתיים קפיצה ועמידת פיסוק אוקיי בנות ?״ שאלה גל והסתכלה עלינו בניסיון להעביר לנו את המסר, הנהנו ועשינו את מה שהיא ביקשה. הכל עבר דיי חלק והתחלנו לתפוס כמה מהריקודים.

נקודת מבט הארי:

אחרי כל ההודעות של סיימון וריצ׳ארד יצאנו מאולם החזרות והתיישבנו בלובי.
״בנים… אני צריך לדבר איתכם״ אמר סיימון וסימן לנו לבוא אחריו.
״הספקה לגזרים?״ שאל לואי בחיוך וסיימון הניד את ראשו לשלילה.
״תקשיבו בנים… ישבתי לבד מחוץ למלון בבית הקפה וחשבתי על רייטינג חדש בשבילכם. עוד צבע ללהקה האהובה ׳וואן דיירקשן׳ ״ אמר סיימון בהתלהבות וחייך.
״פרט, נמק, הסבר ו… שחכתי משהו זאיין ?״ שאלתי והסתכלתי עליו בערמומיות. הוא הסתכל עליי במבט של אדיש ומשך בכתפיו. אולי לו לא אכפת שכולם ידעו, אבל אם ג׳ניפר תדע ? הוא מת בטוח…
״הארי… תהיה בשקט ! אז מה התחלת להגיד סיימון ?״ אמר נייל וחייך לסיימון בהתלהבות.
״חשבתי על זה, שאחת לשבוע תקדישו חמש דקות מהזמן שלכם כדי לדבר על איך היה לכם השבוע בתוכנית. ולענות למעריצים על השאלות שלהם״ אמר סיימון והבנים חייכו בהתלהבות.
״אין בעיות סיימון !״ אמרנו בפה אחד וחייכנו.
״אבל בנים… כבר עבר שבוע שכחתם ?״ שאל סיימון בחיוך ואנחנו הנהנו. ״נתחיל עם זה בערב…״ אמר ליאם וחייך.
״טוב אני ילך לסדר כמה דברים… ביי לכם״ אמר סיימון והתהלך לו במסדרון. החלטתי ללכת לחדר, לשבת קצת או לנוח עד הערב.

*****

התיישבנו בחדר המדרגות, למי שלא רוצה/יכול לעלות במעלית.
״3…2…1.. אקשן !״ אמר הצלם ואנחנו התחלנו את שידורנו.
״היי, אנחנו וואן דיירקשן״ אמר לואי בחיוך והסתכל היישר אל המצלמה.
״וזה ׳היום בחיי׳ שלנו״ הוסיף ליאם בקול סמכותי וחייך.
״אתה יכול לחזור ולגלות את מה שעשינו כל שבוע כאן. איך אנחנו מרגישים ומה קורה. ובמיוחד את הטימטום של לואי״ אמרתי בחיוך וגרמתי לנייל לצחקק בשקט.
״כן… מה שהתלתליישן אמר״ הוסיף זאיין בחיוך והצביע עליי.
״ומה שקרה השבוע, כפי שהבנתם נכנסנו לתוכנית ׳חיים בלונדון׳…״ אמר ליאם אך לואי קטע אותו.
״בגלל החפירות של סיימון יש לציין״ אמר לואי וצחקקנו.
״ואם להגיד את האמת ? חיכינו לזה כמה שנים טובות…״ אמר ליאם וחייך.
״זמן רב ליאם״ אמר לואי וליאם הסתכל עליו במבט לא מבין.
״כן, זמן רב מאוד… בוא נגיד שהחדרים שלנו כמו שצריך, ויש בהם הכל מהכל אבל זה לא החדר הכי ענק במלון״ אמר ליאם וחייך.
״החדרים הכי גרועים במלון ! סיימון הזה…״ אמרתי בכמעט צעקה וחייכתי חיוך צדדי.
״היינו רוצים חדרים מרווחים יותר… אחמ אחמ, סיימון״ אמר ליאם וגרם לנו לצחוק.
״אווח תנו לדבר קצת ! תודה… אבל אנחנו לא מתלוננים, אנחנו נהנים כי בסך הכל באנו לתוכנית כדי לעשות כיף…״ אמר זאיין וקרץ למצלמה.
״ולנצח יא מאן! ״ צעק לואי ונעמד על המדרגה.
״אנחנו חולקים את החדרים שלנו עם הבנות זוג שלנו ועם הילדים…״ אמרתי וגלגלתי את עיניי מהחיוך המטופש של לואי.
״אה באמת ? בגלל זה היה צרחות מהחדר של זאיין ?! ואני חשבתי שהסרט אימה השפיע עליי. אווי אמרת עם הבנות זוג ? אוי הארי״ אמר לי לואי ומחץ את לחיי החלקות.
״אני חושב שעכשיו יש לנו הרבה עבודה ועכשיו זה הזמן לתחזק אותו. ואנחנו לא יכולים לחכות כדי לעלות על במה, ולהראות לכולם מה שאנחנו יכולים כקבוצה…״ אמר לואי ודיבר היישר אל המצלמה.
״פחח אתה לואי ? בקושי את השם של הלהקה אתה יודע״ אמר זאיין והסתכל על לואי במבט מתחכם.
״ברור שאני יודע ! זה היה… נו כתבתי את זה על דף תזכורות במקרר, אפשר לחזור הביתה ולבדוק ?״ שאל לואי ואנחנו הנדנו את ראשינו לשלילה, פורצים בצחוק מתגלגל שלאחר כמה שניות לואי הצטרף גם.
״אנחנו מקווים שזה ישמח אותך…״ אמרתי בחיוך והסתכלתי על לואי.
״אם יש לכם שאלות שאתם צריכים לשאול תדעו שאנחנו תמיד כאן, בשבילכם. נחזור בקרוב לאותו מקום״ אמר ליאם וחייך אל המצלמה.
״כאן, ממש כאן״ צעקנו ביחד והצבענו על חדר המדרגות.
״נתראה״ אמרתי בחיוך ונופפתי לשלום.
״ביי״ אמרנו ביחד בניפנוף לשלום והמצלמה התכבתה ועלינו חזרה אל המלון. כל אחד לחדרו. הכנסתי את המפתח הכסוף לדלת חדרה של ליאן, שעכשיו הפך גם לחדרי. סיבבתי את המפתח והדלת נפתחה בקליק קטן. החדר היה חשוך אך הבחנתי בעיניה הנוצצות של ליאן. היא שכבה על הספה ושני הקטנים היו שכובים על גופה. ראשם על החזה שלה ורגליהם נפרסו עד ליריכה. חיוך רחה התפרש על פניי, חיוך מאושר. היא ליטפה את ראשם ברכות ומידי פעם הגניבה להם נשיקות קטנות.
״ששש״ לחשה ברגע שהאייפון שלי קיבל צלצול הודעה. העברתי אותו למצב רטט ואפילו לא הבטתי בהודעה. הנחתי את האייפון השחור שלי על השידה והתיישבתי על ברכיי, על הריצפה. ליטפתי את ראשה של ליאן והבטתי בעינייה הנוצצות בחושך. נוצצות מאושר. היא ישרה את מבטה והביטה לתקרה. דמעה זלגה מעיניה הכחולות ונספגה בשיערה הבלונדיני, שהיה מבולגן על הכרית הרכה. ניגבתי את הדמעה שלה, והתרוממתי מעט ממקומי. רכנתי לכיוונה והצמדתי את שפתיי לשפתיה. היא נגעה קלות עם אצבעותיה בחזי והרחיקה אותי ממנה.
״תרים את אושר״ לחשה בשקט שבקושי שמעתי אותה. הנהנתי לחיוב והרמתי בעדינות את אושר בגופי. הוא התפתל בין ידיי אך לאחר שניה נרגע וחזר לישון בין זרועותיי. הנחתי אותו העדינות על המיטה, טיפה יותר רחוק מהקצה. כבר קנינו להם מגן מיטה, אז… הם יכולים לישון בצד. מחר אני אלך להביא את המיטה הזוגית שבחדר ליד, ככה אני וליאן נוכל לישון לבד וגם הילדים לא ימחצו ביננו. ליאן הניחה את אלין על יד אושר ונשקה לראשם של כל אחד מהם.
״לילה טוב יפים שלי…״ לחשתי ונשקתי לאפו הקטן של אושר ולאפה הקטן של אלין. ליאן תפסה בידי ומשכה אותי לשירותים. היא סגרה את הדלת כדי שהילדים לא התעוררו. היא קפצה והתיישבה על השיש, איפה שהכיור. הורדתי את מכסה האסלה -בפעם השניה היום- והתיישבתי מעל.
״מה קרה ?״ שאלתי בבילבול.
״לא דיברנו עם ליאם ואמילי…״ אמרה בשקט והביטה עמוק אל תוך עיניי. נאנחתי והנהנתי, הם ממש רחוקים אחד מהשני… כבר לא כמו פעם.
״נו, את יודעת שאני גרוע בניסוח של משפט ! אני אף פעם לא יודע לדבר עם אנשים״ אמרתי בחיוך והיא גלגלה את עינייה.
״הארי ? זה ליאם ! לצערו הוא כבר מעורבב עם חבורת אייקיו נמוכה, תנסה לשאול אותו איך הם הכירו ומתי…״ היא אמרה ושיחקה עם המברשת שיניים שלי.
״אבל אני כבר יודע את זה ! הם הכירו ביום עם סיימון אבל לקחו את העניין במסיבת יאכטה בלב הים״ אמרתי לה וסידרתי את שיערי.
״אז תעשה כאילו אתה לא יודע למה ! תאלתר משהו ! היי הארולד… אני סומכת עליך. זאת אחת הסיבות שחזרנו״ היא אמרה וקפצה היישר אל הרצפה והתיישבה עליי.
״תגיד משהו״ היא אמרה אחרי כמה שניות של שתיקה.
״אממ…אני אוהב אותך ?״ אמרתי/שאלתי בבילבול וליטפתי את לחייה שהאדימו במקצת.
״טוב האזה… יש לנו משימה על הראש !״ אמרה ליאן בקול שקט וחייכה.
״כן המפקדת ! וואי וואי… המפקדת ? אפשר גימלים ?! לחייל שלך נתפס הגב…״ אמרתי לה בעודי תופס את גבי.
״המפקדת תפצה אותך…״ היא אמרה והסתכלתי עליה בחיוך ערמומי. ״אבל… אחרי המשימה !״ היא הוסיפה וצחקקה בשקט. תפסתי בפניה הסמוקות והצמדתי את שפתי לשפתייה. ליטפתי את גופה וחקרתי עם אצבעותיי כל מקום בגופה. העברתי את ידיי על החזה שלה והיא התנתקה מעט. תפסתי במהירות בעורפה והצמדתי שוב את שפתינו.
״קדומה הארי, המשימה״ אמרה ולקחה נשימה עמוקה, מנזה להרגיע את הנשימות הכבדות שניהיו לה.
״כן המפקדת…״ אמרתי בחוסר ברירה ויצאתי מהשירותים, אני הולך לעשות את זה קצר! אני רוצה את הפיצוי שמגיע לי…
נשקתי לשפתיה נשיקה קצרה וליטפתי את שיערה. יצאתי מהחדר וסגרתי את הדלת בשקט כדי לא להעיר את הילדים.
״מה אתה עושה בחוץ בשעה כזאת ?!״ שאל לואי שבמקרה עבר במסדרון.
״הולך לשיר סולו עם החתולים שבחוץ… נו מה נראה לך ?! הולך לליאם״ אמרתי לו והוא צחק.
״איזה הארי אתה… החתולים יאהבו את הקול שלך מאוד, אתם זייפנים באותה המידה״ אמר לואי וקרץ לי.
״לא תודה… אני מעדיף לחזור ללהקה שלי״ אמרתי וחייכתי.
״טוב יאלה אני אלך, מיילי מחכה למסאז׳ שלה״ אמר לואי והסתכל עליי במבט ערמומי.
״אוי לואי… בהצלחה אח שלי״ אמרתי לו והתהלכתי במסדרון. הגעתי לחדרו של ליאם ודפקתי על הדלת. לאחר כמה שניות המנעול הסתובב וליאם עמד בפתח הדלת. הוא היה לבוש במכנס טרנינג שחור ושיערו היה סתור על פניו. עינייו היו חצי עצומות מאור המנורות שבמסדרון.
״האזה ?!״ שאל בילבול ופיהוק גדול הבליח מפיו. הנהנתי וסימנתי לו באבטותיי לבוא איתי. הוא סגר את הדלת בשקט והתיישבנו למוד לחדר, כשגבינו נשען על הקיר.
״מה קורה בינך לבין אמילי ?״ שאלתי את זה ישר. אני לא הולך סחור סחור.
״ריב״ ענה בפשטות ולא פירט.
״אתם ממש רחוקים אחד מהשניה, אתה בטוח שהכל בסדר ?״ שאלתי וניסיתי להוציא ממנו לפחות פיסת מידע אחת קטנה. אנחה יצאה מפיו.
״היא חוקבת שיש משהו ביני לבין אביה…״ אמר בעייפות.
״ויש ? או אין ?״ שאלתי, מצפה לתשובה שלילית. הוא הניד את ראשו לשלילה.
״אנחנו בסך הכל חברי ילדות, והיא עוזרת לי במשהו סודי… אנחנו נפגשים מידי פעם ובגלל זה אמילי חושבת שיש ביננו משהו…״ אמר ונאנח. עוד פיהוק הבליח מפיו ועינייו נעצמו אך שניה לאחר מכן פקח אותם במכה.

נקודת מבט כללית:

הם ישבו שם, ליד חדרם של ליאם ואמילי. ליאם עייף כל כך והארי ערני כל כך. ההפך הגמור ממנו.
״אתה אוהב אותה ?״ שאל הארי בקול מתעניין.
״מאוד… היא אפשר לתאר כמה…״ מלמל ליאם וחייך את חיוכו המפורסם, החיוך ששובה כל אחת, החיוך ששבה את אמילי.
״אז מה ה׳משהו הסודי׳, אם יורשה לי לשאול ?״ אמר הארי בגיחוך ולא לחץ על ליאם לדבר. הוא לא חייב לי תשובות. אמר הארי בליבו.
״אתה מבטיח שלו תספר ?״ שאל ליאם במעט לחץ. הארי הנהן בראשו וליאם הצמיד את שפתיו לאוזנו של הארי. לוחש להארי כמה מילים בודדות וגרמו להארי לאבד את השליטה בגופו. עינייו נפקחו במכה ופיו נפער לרווחה.
״אתה בטוח ?״ שאל הארי מעט חושש. ליאם הנהן וקם ממקומו.
״אני חושב שאני אלך לבקש ממנה סליחה…״ מלמל ליאם וחייך חיוך עייף. ״תודה הארי״ הוסיף לאחר כמה שניות והארי קם ממקומו. הם התחבקו שוב, חיבוק גברים וליאם נכנס לחדרו. הארי נשם עמוק ודחק את מה שליאם אמר עמוק לתוך ראשו. שבטעות לא יפלט לו דבר מה.

נקודת מבט הארי:

פתחתי את דלת חדרינו בשקט. ליאן ישבה על הספה עם האייפון. כשחיוך מרוח על פניה. התיישבתי לידה והיא הניחה את האייפון שלה על הספה והביטה בי בשאלה.
״ליאם הלך לבקש ממנה סליחה״ אמרתי בחיוך והיא חיבקה אותי חזק.
״ישעתי שאני אוכל לסמוך עליך !״ אמרה באושר וחיוך נפרש על פניה. הרמתי את ראשה עם אצבעי המורה והצמדתי את שפתיי לשפתיה. השכבתי אותה על הספה ונשכבתי בעדינות מעליה. נעזר במרפקי כדי לא למחוץ אותה תחת משקלי. חיוך קטן הבליח לפיה ועצר את הנשיקה המדהימה שלנו. חייכתי חיוך קטן וליטפתי את מותניה. הצמדתי את שפתיי לצווארה החלק ונשקתי לו נשימות חמות וקטנות. הרגשתי איך קצב ליבה מתגבר ונשימותיה נהפכות כבדות. עוד חיוך נפרש על פניי ומיהרתי להצמיד את שפתיי לשפתיה. הפכתי אותנו, כך שאני שוכב כל הספה וליאן מעליי. ידי השמאלית הייתה בתיך שיערי הרך וידי הימנית טיילה על גבי, מטה ומעלה. הכנסתי את ידי מתחת לחולצתה ליטפתי את גבה. שיערותיה סמרו עם כל נגיעה שלי בה. אני שמח שזאת הכשפעה שלי עליה. הגעתי לסוגר חזייתה ובאתי לפתוח אותה אך היא זזה מעליי באי נוחות והתנתקה ממני.
״הארי… לא היום..״ מלמלתי מבויישת.
״למה ?! אבל הבטחת לי ! ליאני מה קרה ?״ שאלתי בבילבול כשהיא התיישבה בספה ואספה את שיערה שהיא סתור על פניה. ״ליאנוש… אמרנו שמדברים על הכל, נכון ? מה קרה בייב ?!״ שאלתי בדאגה וישבתי לצידה. היא נאנחה וראיתי סומק עז מטפס ללחייה למרות החושך ששר בחדר.
״אני במחזור…״ מלמלה מבויישת והשפילה מבטה.
״נו ובמה את מתביישת בזה ?״ שאלתי בבילבול. היא בתגובה משכה בכתפיה. ״בובי״ אמרתי ומשכתי אותה לחיבוק. שכבתי על הזפה בנוחה והושבתי את ליאן בין רגליי. גבה היה צמוד לביטני וראשה הונח על חזי. ידיי הונחו על ביטנה ומשכו אותה קרוב עליי. ״את לא צריכה להתבייש ממני, לא משנה מה קורה, לא משנה מה יקרה, לא משנה אם תיהיה במחזור או לא, אני אוהב אותך כמו שאת״ אמרתי ונשקתי לראשה. היא הנהנה ועצמה את עינייה הכחולות כים.
״בואו לישון״ לחשה אחרי שפיהקה בעייפות. הנהנתי והאמתי אותה על ידיי כמו שמרימים כלה. הדכבתי אותה במיטה והלתכי לדלת. נעלתי את הדלת ונשכבתי לידה. הסטתי את מבטי הצידה, הילדים מכוסים ויושנים. אני חייב להביא להם מיטה משלהם, אי אפשר לישון 4 אנשים במיטה אחת…
כיסיתי אותי ואת ליאן בפוך המחמם ונענתי על צד גופי. העברתי את ידי תחת גבה ויד אחת על גבה כשהיא שכובה על גבה. הצמדתי את אפי לשיערה המדפיף ריח ורדים ועצמתי את עיניי.
״נוח לך ?״ שאלתי לאחר דקת שקט בה נשמעו רק נשימותינו. שמעתי אותה מהמהמת בקולה וחיוך קטן עלה על שפתיי.
״לילה טוב, הארי״ לחשה.
״לילה טוב, ליאן״ לחשתי בחזרה והרגשתי איך גופי מרפה מכוחותיו, ואני שוקע לשינה עמוקה, שינה נטולת חלומות.