גורל לא צפוי – עונה 2 פרק 9 ❤

היי לכם (:
מצטערות שהפרק עלה באיחור, השקענו ממש… הפרקים גם יתחילו להיות טיפה ארוכים, כדי שיהיה יותר מעניין ויותר מה לקרוא (מין פיצוי כזה ;))
גם *מאוד* התאכזבנו, מ – 17 מגיבות ל – 10 מגיבות… מבאס :-(
אנחנו לא לא נוטשות את הסיפור, גם אם הפרקים יגיעו במעט איחור (:
מקוות שתאהבו את הפרק (סוף סוף מתח ;)) תגיבו ❤❤❤

מהפרק הקודם –

כיסיתי אותי ואת ליאן בפוך המחמם ונשענתי על צד גופי. העברתי את ידי תחת גבה ויד אחת על גבה כשהיא שכובה על גבה. הצמדתי את אפי לשיערה המדיף ריח ורדים ועצמתי את עיניי.
״נוח לך ?״ שאלתי לאחר דקת שקט בה נשמעו רק נשימותינו. שמעתי אותה מהמהמת בקולה וחיוך קטן עלה על שפתיי.
״לילה טוב, הארי״ לחשה.
״לילה טוב, ליאן״ לחשתי בחזרה והרגשתי איך גופי מרפה מכוחותיו, ואני שוקע לשינה עמוקה, שינה נטולת חלומות.

פרק 9:

נקודת מבט ג׳ניפר:

השעון המעורר צלצל שוב את הצלצול שלו, כמו בכל בוקר. השעה 9:00. נשכבתי על גבי ופיהוק ענק הבליח מפי. מתחתי את זרועותיי והצמדתי אותם אחת לשניה. קמתי בשקט מהמיטה, והלכתי למקלחת. עשיתי את ארגוני הבוקר שלי והתקדמתי למיטתו של טום שישן בשלווה. נאנחתי בעצב והרמתי אותו בעדינות על ידיי. אני שונאת להעיר אותו בבוקר לגן. זה עושה לי מצפון על הלב. התיישבתי בספה והנחתי אותו שישב עליי. ראשו הושען על חזי ורגליו היו סביב מותניי. ליטפתי את שיערו הקצר ונשקתי לראשו מידי פעם.
״טום… טומוש.. יש גן״ לחשתי בשקט והגנבתי לראשו נשיקה.
״אני רוצה ליש…״ מלמל וקולו גווע בפיהוק שברח מפיו. נאנחתי והרמתי אותו על ידיי. יצאתי למרפסת הקטנה שיש לנו בחדר והתיישבתי על הכיסא החום. השענתי את ראשו של טום עליי ועצמתי את עיניי, נהנת מהשמש החמימה שחיממה את גופי.
״בייבי״ הרגשתי נשיקה קטנה על שפתיי ופקחתי את עיניי. חיוך קטן התפרק על פניי. ״בוקר טוב״ אמר זאיין ונשק לראשו של טום שהיה כבר בשלבי התעוררות.
״בוקר טוב בייב״ אמרתי בחיוך וראיתי איך הוא מתיישב על הכיסא. שריריו בלטו עם כל תזוזה שלו.
״בובי לא עכשיו״ אמרתי שראיתי שהוא הוציא את הסיגריות שלו. הוא נאנח והחזיר אותם לכיס. ״אני אקח אותו לגן, טוב ?״ אמרתי וקמתי ממקומי. הוא הנהן ומשך אותי לנשיקה קטנה.
״תביאי לי מצית״ צעק ברגע שנכנסתי לחדר. הנחתי את טום על המיטה והתחלתי בחיפוש אחר מצית. בסוף מצאתי אותה על השידה, יצאתי שוב למרפסת והבאתי לו. ״תודה בייבי״ אמר והדליק במהירות את הסיגריה. הרגל שלי רעדה, מסכן… מקופסה ביום הורדתי לו לכמה סיגריות בודדות. עד שיפסיק לעשן בכלל !
״טומוש בוא״ אמרתי ופרסתי את ידיי לצדדים. הוא ירד מהממטה ורץ במהירות לכיווני. עטפתי את ידיי סביב גופו ונשקתי לראשו הקטן. הרמתי אותה על ידיי והושבתי אותו על השיש שבמקלחת. הוצאתי מברשת של פו הדב, ומשחת שיניים בטעם תות. מרחתי מעט מהמשחה וצחצחתי את שינייו הלבנות. מזגתי לכוס זכוכית שקופה מים מהברז והוא שטף את פיו. שטפתי את פניו והוא ניגב עם מגבת פנים ירוקה.
״תכניס את הראש״ אמרתי והוא הכניס את הראש. ״ועכשיו ידיים״ אמרתי בחיוך והוא הרים את ידיו. הוא השחיל את ידיו בין שרוולי החולצה הקצרים וחייך חיוך מתוק.
״ביי מאמי, אני לוקחת אותו לגן״ אמרתי ונשקתי לשפתיו של זאיין. הוא תפס בעורפי והצמיד אותי לנשיקה ארוכה.
״אמא את בא… איכס !״ אמר טום וגרם לי להתנתק מזאיין בגיחוך.
״גם אתה נישקת ככה את אלין !״ אמר זאיין בהתגוננות.
״אויש סתום ! הוא כולה ילד בן שלוש !״ אמרתי בהתגוננות והרמתי אותו על ידיי.
״הא… עכשיו את לצידו ?!״ שאל ועשה פרצוף נעלב.
״אני תמיד עם אבא״ אמר טום והשתחל בין ידיי ורץ לזאיין שחייך חיוך ניצחון. הסתובבתי במהירות והתחלתי לעשות קולות, כאילו אני בוכה.
״אבא, אמא בוכה״ שמעתי את זאיין אומר וחיוך קטן עלה על פניי. הרגשתי זרועות קטנות נעטפות סביב רגלי וחיוך עלה על פניי.
״בוא קטנצ׳יק, הולכים לגן״ אמרתי ונשקתי לשפתיו של זאיין נשיקה אחרונה.
״ביי אבא״ אמר טום והביא לזאיין נשיקה בלחי. וואני אמות על הילד הזה !
יצאתי מהמרפסת וגם מהחדר, השעה כבר 9:46. מיהרתי לחדרה של ליאן ודפקתי על הדלת.
״פתוח״ שמעתי קול אומר בשקט ופתחתי את הדלת. ראיתי את הארי מלביש לאלין שמלת קיץ כחולה. חיוך קטנטן ביצבץ בזווית פי. ליאן עדיין ישנה. טום ירד מידיי ורץ לאושר שראה טלויזיה. הוא גם היה מוכן ולבוש.
״תביא אני אשים לה נעליים, תביא את התיקים שלהם״ אמרתי בשקט להארי והוא הנהן. נעלתי לאלין הקטנה. נעליי בובה שחורות ושמתי לה סרט כחול עם נקודות שחורות. הארי הביא לי שני תיקים. אחד כחול ואחד ורוד. הנחתי אותם על גבי ותפסתי את אלין המנומנמת על ידיי. ״בנים בואו״ קראתי להם בשקט והם לא באו. אנחה קטנה יצאה מפי.
״דקה״ אמר הארי והלך לכיוון הסלון. חדרים באמת מעוצבים. לאחר כמה שניות הם עמדו לידי וטום תפס בידי ואושר תפס בידו.
״ביי״ אמרתי להארי והוא החזיר לי בחזרה.
״תודה״ הוסיף ויצאנו מהחדר שלהם. נכנסנו למעלית והבנים לא הפסיקו לדבר. נכנסנו למכונית השחורה לאחר שלקחתי מהמכונית של הארי את הכיסאות שלהם. כל בוקר מישהו אחר לוקח אותם, אז צריך להעביר את הכיסאות ממכונית למכונית. חגרתי את כולם והתחלתי בנסיעה.

נקודת מבט לואי:

״שלום״ אמר נייל והתיישבנו בכיסאות שבחדר החזרות.
״שלום לכן בנים״ אמרה גל בחיוך. היא לבשה גופיה שחורה וטייטס אפור/כסוף ארוך ונעליי ספורט שחורות. ״בואו נתחיל עם כמה סיבובים סביב החדר״ אמרה בחיוך והתחלנו לרוץ סביב החדר. אחרי ארבעה סיבובים היא ביקשה מאיתנו להפסיק. ״עכשיו 20 כפיפות בטן״ אמרה בחיוך. נאנחתי והתחלתי לעשות כפיפות.
המשך השיעור היה מעט משעמם אז החלטתי לעשוצ קצת צחוקים.
״תגידי גל… החזה שלך, זה סיליקון או טבעי ?״ שאלתי וראיתי איך היא מאדימה מעט.
״למה ?״ שאלה נבוכה.
״אני אוהב כמו מיילי, הכי יפה. בינוני, לא גדול ולא קטן. שלך טיפה גדול את יודעת ?״ אמרתי והרגשתי איך הלחיים שלי מאדימות מעט.
״כל אחת והגוף שלה״ אמרה וגילגלה את עינייה.
״כשראיתי את החזה של מיילי חשבתי שאני מת !״ אמרתי בצחקוק.
״טוב לואי, אני בטוחה שאף אחד לא ירצה לשמוע על החוויות המיניות שלך ושל מיילי״ מלמלה ונאנחה.
״אני כן !״ אמר הארי ונעמד במהירות לידי. גורם לכולם לפרוץ בצחוק מתגלגל. סוף סוף מצאתי מישהו שיזרום איתי על הכל ! תמיד שאני מדבר עם מיילי היא נבוכה…
״אז מה לואי… איך היה אתמול בלילה ? יצאת גבר או נמושה ?!״ שאל הארי וטפח על שכמי.
״גבר גייזר !״ אמרתי בגאווה וסידרתי את הפוני לצד.
״ואיך הלך לך איתה ?״ שאלתי את הארי והוא נאנח.
״במילה אחת ? מחזור״ אמר לי הארי ואני צחקתי.
״ספר לי על זה״ נאנחתי וקרצתי לו. שונא את זה שמיילי במחזור.. היא תמיד מתרחקת ממני כי היא מתביישת…
״יאלה בנים ! לעבודה״ אמרה נועה ואנחנו חזרנו להתאמן.
״אתה יודע איך אני יקרא לה בפלאפון שלי ?!״ שאלתי את הארי ולחש והוא הסתכל עליי במבט שואל.
״נועה סיליקון… או נועה חזה לא סימטרי״ אמרתי לו והוא צחק בקולי קולות.
״נו הארי !״ צעקה נועה ושילבה את ידיה.
״סליחה נועה…״ אמר הארי בחוסר ברירה והתחיל עם הכפיפות בטן.
״נייל ?״ לחשתי אליו בזמן שהוא עשה שכיבות שמיכה.
״מה עכשיו לואי ? נפתח לי הסקוץ בנעלי ספורט ?״ שאל נייל במעט עצבים והמשיך בכפיופות.
״נו אמרתי לך את זה בצחוק !״ אמרתי לו והוא המשיך בשלו.
״אבל יש לי בכלל שרוכים !״ אמר נייל והתיישב על הרצפה, מתנשף.
״זה היה בצחוק…״ אמרתי וגלגלתי את עיניי. גורם לגיחוך שטן להיפלט מפי.
״טוב בנים… נגמר השיעור להיום, נפגש פעם הבאה״ אמרה בחיוך.

נקודת מבט ליאם:

התיישבתי בחדר האוכל, מחכה לאמילי שתכנס לפחות להגיד שלום. לא ראיתי אותה כל היום, מהבוקר אני בחזרות…
ניסתי לא להיות יותר מידיי דביק אבל כמה אפשר להתרחק ? היא בסוף תשכח ממני, לא עניין אותי כלום. קמתי ממקומי במהירות.
״לאן ?״ שאל לואי בבילבול.
״אני צריך לנשום קצת אוויר…״ מלמלתי ויצאתי במהירות מחדר האוכל. רצתי לכיוון המעלית ולחצתי על הכפתור של הקומה שלנו, הקומה השלישית. התהלכתי במסדרון ודפקתי חלושות על הדלת.
״אמילי ? תפתחי לי את הדלת…״ אמרתי בקול נעים ושתיקה שררה בחדר. לחצתי על ידית הדלת והיא נפתחה בחריקה קלה. היא כנראה השאירה את החדר פתוח… נכנסתי אליו וקלטתי במבטי תמונה על המיטה. התיישבתי על המיטה והרמתי את התמונה. התמונה הראשונה שלנו ביחד, על יאכטה בלב הים. אני זוכר הכל, את הנשיקה הסוערת, הריקוד הצמוד, החיבוק החם של אותו ערב, השמיכה שכיסתה את שתינו בכדי לחמם אותנו מהקור ששרר בספינה באותו לילה. הכל נצרב במוחי כדיסק ישן ללא אף שריטה קטנה.
״בייב ?״ קראתי בקול ובחנתי את החדר. רעש זרם המים נשמע מחדר האמבטיה. היא כנראה מתקלחת… הייתי רוצה לאכול עכשיו, אבל מלמל יותר חשובה לי.
״אעאעאע !״ צעקה אמילי ברגע שיצאה מהמקלחת והידקה את המגבת על גופה. ״הבהלת אותי !״ הוסיפה והתנשפה כאילו רצה מרתון.
״תתלבשי״ אמרתי והסתובבתי לכיוון השני כדי להעניק לה קצת פרטיות.
״אתה יכול להסתובב״ אמרה בחיוך והתיישבה לידי במיטה.
״מלמל לא ראיתי אותך כל היום… את לא מבינה איך התגעגעתי״ אמרתי לה וחיבקתי את גופה. היא לבשה שורט בד פשוט וגופיה אפורה חלקה. שיערה היה מסורק לקובנה מבולגנת.
״ליאם…״ מלמלה אמילי והרכינה את ראשה אל הרצפה. ״אני דיי מבולבלת עכשיו״ הוסיפה והעבירה קצוות שיער אל מאחורי אוזניה.
״היי, אני פה איתך באותו מצב… גם אני מבולבל״ אמרתי לה והיא חייכה אליי. ״דיי יפה שלי אני רוצה שתחייכי קצת״ הוספתי והיא צחקקה.
״וואי אני רעבה״ אמרה אחרי כמה שניות וטפחה על בטנה.
״את לא בהיריון… נכון ?״ שאלתי בצחקוק והיא נתנה לי מכה חלושה בכתף. ״בואי… החדר אוכל עוד מעט נסגר. רוצה נלך ביחד לננדוס ?״ הוספתי אחרי כמה שניות והיא הנהנה בחיוך. הוצאתי את האייפון מכיסי והתקשרתי לסיימון. ביקשתי רשות ללכת לאכול כי חדר האוכל עוד מעט נסגר, ואנחנו רוצים זמן איכות כדי להשלים קצת… אחרי חפירות מרובות סיימון אישר לנו לצאת. לשעה וחצי בלבד. זאת אומרת שבשבע בידיוק אנחנו כאן, במלון.
״את הולכת ככה ?״ שאלתי את אמילי והיא הנידה את ראשה לשלילה.
״עם פיגמה טיפשוני ?״ שאלה אמילי ובחנה את בגדיה.
״מזל… זה קצר מידיי וגם זה נראה כאילו את הולכת לאיזה אירוע של שגרירות הנשיא״ אמרתי בציניות והיא גלגלה את עינייה.
״אווח אתה והשטויות שלך… לואי מכניס לך שטויות לראש !״ אמרה אמילי באנחה והוציאה מהארון גופיה נופלת לבנה של starbucks וג׳ינס ירוק. לרגליה נעלה את נעלי העקב הלבנות שאני הכי שונא…
״מאמוש זה לא גבוה מידי ?״ שאלתי את אמילי בהיסוס והפנתי את מבטי לנעלי העקב הגבוהות. גבוהות מידי.
״לא… שטויות״ אמרה בחיוך והלכה להתאפר.
״עכשיו אני מוכנה ! ״ אמרה בחיוך וסיימה את הצמה לצד בשיערה, שהחמיאה לה מאוד.
״אממ מותק ?! הלו ? משטרת האופנה ! מה זה החולצה הזוועתית שאתה לובש ?״ שאלה אמילי בדאגה ואני הסתכלתי על חולצתי.
״מה ? סבתא שלי קנתה לי אותה ליום הולדת שש עשרה ! היום מצאתי את החולצה במזוודה שלנו״ אמרתי לה וצחקתי.
״מהר להחליף חולצה !״ צעקה אמילי והוציאה לי מהמזוודה חולצה נקיה.
״רק את יודעת מה הטעם שלי…״ אמרתי לה ובאתי לנשק אותה.
״אממ ליאם ?״ שאלה אמילי במבוכה והפנתה את מבטה.
״אוי שכחתי מצטער״ אמרתי לה ולקחתי מידיה את החולצה, מחליף אותה מול עינייה. נמאס לי שאני לא יכול לנשק אותה.. העיניינים ביננו עוד לא מסודרים, אנחנו נותנים לזה צ׳אנס נוסף, נקווה שזה יסתדר…
״יאלה היינו פה ?״ שאלה אמילי ואני הנהנתי. סגרנו את הדלת עם המנעול ולחצנו ביחד על כפתור המעלית.
״יאלה בוא ליאם״ אמרה אמילי ומשכה אותי מכיוון המעלית. כנראה שבהיתי בריצפה יותר מידי. הלכנו לכיוון הרכב והתחלתי לנסוע, חלקית מהנסיעה עברה בצחוקים וניסיון להתחנף לאמילי.
״ליאם, הננדוס, זה פה…״ אמרה אמילי וגלגלה את עינייה.
״אה נכון…״ אמרתי וחייכתי חיוך מטופש. החנתי את האוטו ובלמתי בטעות.
״ליאם !״ צעקה אמילי והחזיקה חזק בצידי הכיסא.
״מצטער…״ אמרתי במבט מצטער ויצאתי מהאוטו כשהיא ממהרת להידבק לעקבותיי. יוצאת מהמכונית ולא נותנת לי הזדמנות לפתוח את דלתה.
״שלום… שתי הזמנות לי וליפה שלצידי״ אמרתי בקול סמכותי וחייכתי.
״גדול או קטן ?״ שאלה המוכרת וחייכה אלינו. הסתכלתי על אמילי והיא הנהנה.
״אחד גדול ואחד קטן… את יודעת איך זה, ברבי לא יכולה לסיים מנה שלמה״ אמרתי בצחקוק ומבטה של אמילי נהיה כעוס בין רגע.
״ההפך… הוא רק חזר ממניקור פדיקור לא ככה ליאם ?״ שאלה אמילי והרימה את גבתה.
״טוב נו… שתי מנות גדולות״ אמרתי בנימוס והיא הנהנה. התיישבנו באחד השולחנות שהיו שם ודיברנו קצת.
״ליאם פיין״ הכריזה המוכרת ברמקול וחצי מהמסעדה השתתקה לרגע. מלמולים קטנים נשמעו ברקע וצעקה פתאומית נשמעה במקום.
״ליאם פיין כאן !״ צעקה אחת הבנות ואני לאט לאט החלקתי עם הכיסא לכיוון הרצפה.
״טוב ליאם… נאכל כבר במלון״ אמרה אמילי והלכה לכיוון המלצרית, נדחפת בין כמה בנות שנצמדו אליה, משלמת למלצרית ולוקחת את שתי ההזמנות. התחלנו לרוץ שס״מ ספורים מאיתנו רצות בנות צעירות עם עט ונייר לבן בידיהן. אני אוהב את המעריצות שלנו, אבל עד שיש לי הזדמנות להשלים ולהתקרב לאמילי זה חייב להיהרס ?!
״תחגרי…״ אמרתי בלחץ בעודי לוחץ על הגז.
״אתה לא נורמאלי…״ מלמלה אמילי וחגרה את החגורה השחורה.
״ליאם אתה שוב נרדם ?! הגענו !״ העירה אותי אמילי ואני הנהנתי בעודי מחנה את האוטו השחור.
״מהר לחדר…״ מלמלתי ותפסתי בידה, בידי השניה תפסתי את שקיות האוכל וגררתי אותה לכניסת המלון.
״המפתח לחדר אצלך ?״ שאלה אמילי ואני חיפשתי אחר המפתח.
״מחפש את זה ?״ שאל לואי ונעמד מולי עם המפתח בידו.
״נו לואי תביא את זה כבר…״ מלמלתי בעייפות והושטתי את ידיי לכיוונו.
״מה מילת הקסם ?״ אמר בקול ילדותי וחייך.
״נו מה זה השטויות האלה עכשיו !״ אמרתי במעט עצבים ונאנחתי.
״מילת הקסם !״ אמר לואי והמשיך לצחוק.
״גזר ? סופרמן ? נו למי אכפת תביא את זה כבר !״ אמרתי בצעקה ונשענתי על דלת חדרינו.
״לואי המלך ?״ אמרה אמילי בצחקוק ולואי הביא לה את המפתח.
״פשש גאון…״ אמרתי בצחקוק והיא פתחה את הדלת.
״כן… בוא נגיד ששמעתי שלואי אומר לזאיין את מילת הקסם שלו״ אמרה אמילי והתיישבה כל הספה. התיישבתי לידה והנחתי את השקיות החומות על השולחן הנמוך בגובה הספה. הוצאתי את הסנדוויצים שלנו והתחלנו לאכול בעודנו צופים בתוכנית קומדיה.

נקודת מבט נייל:

סיימנו לאכול בחדר האוכל ומזווית העין ראיתי שלורן מפנה את כל הצלחות שאכלתי בהם.
״עזרה ?״ שאלתי אותה בחיוך והיא הנהנה. לקחתי מהשולחן עשרים צלחות שעליהן היו שאריות של אוכל והמון סכומים.
״זה כבד לך ?״ שאלה לורן ואני הנדתי את ראשי לשלילה וניסיתי להסתיר את זה. התאמצתי כדי להרים את הצלחות אבל לא הראתי את זה.
״נייל אתה בטוח ?״ ווידתה לורן ואני הנהנתי והסתכלתי עליה בחיוך. וכרגיל… תמיד חייב לקרות לי משהו שיהרוס לי את כל הגבריות שבי.
״נייל תזהר !״ צעקה לורן והצביעה על הקיר בזמן שאני הולך ובוהה בה, הסתכלתי קדימה ונתקעתי בקיר שכל הצלחות נוחתות היישר על הרצפה ואפילו חלקם על רגליי. לורן רצה לכיווני והעיפה את הזכוכיות מרגליי.
״ניילי אתה בסדר ?״ שאלה לורן בדאגה בעודה מלטפת את ראשי. נישקתי את שפתיה ואחרי כמה שניות של שקט הסתכלתי בעינייה.
״עכשיו כן…״ מלמלתי וקמתי מהרצפה, מנער ממכנסיי את שאריות האוכל והצלחות השבורות שנפלו עליי.
״תמיד חייב לקרות לך משהו !״ מלמלה לורן וגלגלה את עינייה.
״מה אני יעשה ? זה המזל שלי…״ אמרתי לה והיא צחקקה.
״נזוז ?״ שאלה לורן וסימנה לי לבוא עם ידיה.
״עדיף…״ מלמלתי ותפסתי את ידיה בעודי הולך מהר. נכנסנו למעלית ולחצנו על הכפתור המוביל לקומה השלישית. התקדמנו לכיוון החדר שלנו אך לורן נעצרה בהפתעה.
״קרה משהו ?״ שאלתי אותה בבילבול והיא סימנה לי להיות בשקט.
״אתה לא חייב להיות פה… אם אתה רוצה תיקח את המזוודה שלך ותעוף מפה !״ שמענו צעקה מאחורי אחת הדלתות של החדרים. היא תפסה בידי ומשכה אותי לדלת של חדרנו, פתחתי אותה עם המפתח והתיישבתי בספה שבחדר. היא התיישבה עליי והתחילה לנשק ברכות את שפתיי.
״למה נראלך שהם רבו ?״ שאלה בבילבול.
״אני לא יודע, אבל אני בטוח שהם יפתרו את זה..״ אמרתי גם אני, מבולבל. ניערתי את ראשי כאילו זה ישכיח ממני את מה ששמעתי הרגע והצמדתי את שפתיי אל שפתיה הרכות והעבות.