גורל לא צפוי – פרק 15 חלק א׳ ! ❤

נקודת מבט ליאן:
״נראלך?! שלא תחשבי אפילו על הדבר המטומטם הזה!״ אמר ותפס בין שתי ידיו את פניי. ״אני אוהב אותך, הכי בעולם!״ אמר ונשק לשפתיי ברכות. ״א..בל א…תה ת..עזו…ב או..תי״ גמגמתי בשקט לעצמי ובכיי התגבר. ״אני בחיים לא יעזוב אותך, אם את תרצי, אני אפילו ישאר ויעזור לך לגדל אותו. כל עוד את מאושרת – אני מאושר, נסיכה שלי״ אמר ברוך ונשק לשפתיי בחמימות. ״אני אוהבת אותך״ מלמלתי בשקט ושקעתי בתוך עינייו. ״גם אני אוהב אותך…״ אמר והביט בעינייו המלאות דמעות. חייכתי חיוך קטן אבל שבור, ונישקתי אותו בפראות, בכח, בתעוזה. כאילו היה האוויר לנשימה שלי…

~כעבור שבוע~
דילן עוזר לי בהכל! אני פשוט מאוהבת בו! איפה יכלתי למצוא מישהו מושלם כזה… היום אני הולכת להארי, להחליט לגביי התינוק. דילן שיכנע אותי לא לעשות הפלה, אבל הכל תלוי בידיו של הארי… דפקתי בדלת ביתם, כלכך התגעגעתי לבית הזה… הדלת נפתחה ולורן עמדה בפתח. ״שלום״ אמרה בחיוך רחב וחיבקה אותי בחום. ״היי״ מלמלתי בשקט. נכנסתי לבית וראיתי את כולם יושבים בספות וצופים בבוספוג. *~* זאיין משפיע עליהם… ״ליאנוש, תקשיבי! סיימון התקשר לפני כמה ימים ואמר שבעוד חודשיים וחצי ישלנו סיבוב הופעות״ אמרה ג׳ניפר בחיוך. ״הא…״ מלמלתי ״ולמה את שמחה, הרי זאיין לא יבוא…״ אמרתי מאוכזבת. אני מתגעגעת לחיים ה׳קודמים׳ שלי… ״כן, בקשר לזה… הבנים מצטרפים לסבב הופעות הזה, זה יהיה ישר אחרי הלידה שלי… ואני אצטרך את זאיין איתי״ אמרה את המשפט האחרון בקול מתפנק. גילגלתי את עיניי למראה של שניהם מתנשקים. ״דילן גם יוכל לבוא?״ שאלתי מצפה לתשובה חיובית. ״בטח!״ אמר מיילי וחייכה חיוך ענק. ״טוב… איפה הארי?״ שאלתי בתימהון. ״בחדר״ מלמל נייל וחייך. הם יודעים שאני צריכה לדבר עם הארי.. ״תודה״ מלמלתי ועליתי במדרגות. דפקתי על דלת חדרו, שהייתה פעם חדרינו. הארי לא ענה אז פתחתי מעט את הדלת. ״הארי?!״ שאלתי בבלבול. איפה הוא? פתחתי את הדלת ונכנסתי לבפנים. שמעתי זרם מים והבנתי שהוא במקלחת. התיישבתי במיטה, מסתכלת בתמונה שלי ושל הארי מתנשקים. היא הייתה מונחת בשידה… הבטתי בה והדמעות עלו בעיניי. לפתע שמעתי רעש הודעה ופתחתי את האייפון שלי, אבל זה לא היה ממני. ראיתי לידי, על המיטה את האייפון של הארי, בהתחלה היססתי, אך לבסוף פתחתי את ההודעה. ׳אשלי׳ היה כתוב, ליבי נשבר למיליוני רסיסים. היססתי, אך הסקרנות גברה עליי. פתחתי את ההודעה וזה מה שהיה כתוב בה: ׳הארוש מותק, אני מתגעגעת! מתישהו תבוא?׳ העצבים שלי השתלטו עליי. המשכתי לחטט וראיתי שהארי מתנגד לדבריה. הדבר שהכי משך את צומת ליבי היה המשפט הזה: ׳הזונה היחידה כאן זאת את! ועם עוד פעם אחת תגידי לליאן שלי ככה אני יבוא וידקור אותך ואת אמאמא שלך !!!׳ הבטתי במשפט הזה, שוב ושוב ושוב. עדיין המומה ממה שהארי כתב. דלת המקלחת נפתחה ובמהרה הנחתי אל האיפון שלו על המיטה. הארי הביט בי המום, אך לאחר שניה חיוך ענק התפרש על פניו. הוא היה עם מכנס קצר תכלת, שהגיע לו מעט מעל הבירכיים. הוא התיישב לידי וחייך חיוך גדול, אבל ראו שזה חיוך מזוייף. הוא שבור, כמו שכולם אומרים… השפלתי מבט, הדמעות שוב עומדות בעיניי, נשמתי נשימה עמוקה ונרגעתי. ״מה את עושה כאן?״ שאל בקול שכלכך התגעגעתי אליו. ״באתי לשאול שאלה, את מעדיף הפלה או לשמור את התינוק?!״ שאלתי את זה הכי ישר ופשוט שהצלחתי לנסח. ״ה..פל…ה״ מלמל ועיניו נפקחו לרווחה. ״טוב״ מלמלתי בשקט. ״לאא!״ צעק והבהיל אותי. ״אל תעשי הפלה״ הוא נאנח והמשיך. ״אני יודע שאנחנו לא ביחד, אבל אל תעשי הפלה, בבקשה!״ התחנן והביט בעיניי. חייכתי חיוך שבור והנהנתי. הלב שלי שבור, שבור לרסיסים. ולאט לאט דילן מתקן אותו…
״אני מבטיח לך שאני יעזור בהכל, בכסף, באהבה, בגידול, בה..כל״ במילה האחרונה הוא כבר נשבר ודמעות זרמו מעינייו. כאב לי לראות אותו כך. ״טו..ב״ מלמלתי ברעד קל. ״להתראות״ הוספתי וקמתי מהמיטה. ״חכי״ אמר בקול שבור. הלב שלי התרסק, הוא ככה בגללי… אבל הוא אשם, הוא בגד בי.. :'(
״מה?״ מלמלתי בשקט, כמעט ולא שמעו אותי. הוא הלך לכיוון השידה, והוציא קופסה קטנה, ופתק לידה. ״קחי, תפתחי אותה כשתיהיה מוכנה..״ אמר והסתובב. הבנתי שקשה לו והוא בוכה. הסתובבתי והלכתי. בלי להגיד אף מילה. ״להתראות״ מלמלתי בשקט לכולם ששהו בסלון, ויצאתי מהבית.