גורל לא צפוי – פרק 19 – תקראו ותגיבו ! ❤

taylor swift – mine

http://m.youtube.com/#/watch?v=XPBwXKgDTdE&desktop_uri=%2Fwatch%3Fv%3DXPBwXKgDTdE

נקודת מבט ג׳ניפר:
״למה..?״ שאל בקול שבור. הדמעות נזלו על לחייו ונפלו ברכות לחול הזהוב והרך. התקדמתי לכיוונו וחיבקתי אותו. הוא התנתק ממני ותפס בפניי. ״אני לא מבין, אנחנו פאקינג שנתיים ביחד. שנתיים ! עומד להיות לנו ילד, אנחנו עומדים להיות הורים ! למה ל..א?״ שאל ורעד במילה האחרונה. ״בוא נשב״ אמרתי והתיישבנו. הוא התיישב רחוק ממני. כן, פגע בי. נאנחתי והתחלתי לדבר. ״זוכר שסיפרתי לך על ההורים שלי? עכשיו אני יספר הכל. בגיל 14 ההורים שלי הכירו, הם היו ביחד שנתיים והרגישו שהם מוכנים. בגיל 16 אמא שלי גילתה שהיא בהיריון מאבי. בגיל 17 -אחרי שהיא ילדה- הם התחתנו. אני זוכרת שהייתי קטנה, הם תמיד היו רבים וצועקים אחד על השני, אמא שלי תמיד אמרה לי שזו טעות להתחתן בגיל צעיר. ואני מפחדת…״ אמרתי והתחלתי לבכות. הדמעות ירדו מעצמן. חור היה בחזי, כאב לי, אני אוהבת אותו, אבל פחדתי. הוא חיזק אותי חזק, ולא שיחרר. ״ג׳ניפר, אני נשבע לך, שאת לא עושה טעות ! אני אוהב אותך בכל ליבי ! אני לא יעזוב אותך, ולא יפגע בך, אני יהיה הבעל הכי מושלם שיכלת לבקש. אני לא יכול לחיות את חיי בלעדייך, לדעת שאת לא שלי״ אמר וחייך חיוך שבור, כואב.
״אבל אני שלך, פשוט לא נשואים כל כך מוקדם״ אמרתי וידעתי שאני טועה. אני רוצה להתחתן איתו, אני משקרת לעצמי. ״חיימשלי, אני אוהב אותך״ אמר ברוך ונישק אותי. באותו רגע, הבנתי שאני צריכה להסכים. הוא באמת ישמור עליי ולא יפגע בי. הרגשתי את זה, ידעתי בזה, והייתי בטוחה.
התנתקתי ממנו וחייכתי. ״אני מסכימה״ אמרתי לאחר שנשמתי עמוק. ״אני אוהבת אותך״ לחשתי וחזרתי לנשק את שפתיו ברכות, בעוד הוא משחיל את הטבעת על האצבע שלי.

*****

קמתי בבוקר, מחובקת בזרועותיו של זאיין. הייתי צריכה לקום לשירותים, אבל לא הצלחתי. ״מאמי, מאמי קום״ לחשתי בשקט. ״נו, קום״ לחשתי שוב לאחר שהוא לא הגיב. ״אה…מ..נ…״ מלמל בשקט. ״נו זאיינוש, אני צריכה לשירותים״ לחשתי שוב וניסיתי להעיר אותו. הוא התהפך וחזר לישון.
״נו זאיין ! אני בחודש תשיעי, תעזור לי !״ הרמתי מעט את קולי. כן, עבר להם חודשיים תמימות. זאיין דאג לי ועזר לי, כמו שהבטיח. ליאן כבר חודש חמישי, ויש לה בטן ענקית ! היא עדיין לא יודעת את מין העובר, אבל היא אמרה שהיא תקבע בקרוב… ״בואי חיימשלי״ לחש ועזר לי לקום מהמיטה. כואב לייי !
הוא עזר לי להתקדם לשירוקלחת (שירותים + מקלחת). שטפתי פנים וצחצחתי שיניים וזאיין עשה כמוני. פיהקתי והתמתחתי כמה שיכולתי. זאיין חיבק אותי וטמן את אפו בשקע צווארי. ״אני עומד להיות אבא״ לחש והידק את חיבוקו. ״כן…״ לחשתי וחייכתי חיוך רחב. כל דקה אני אמורה ללדת. ״אני מאושרת״ לחשתי והוא נישק שפתיי, וחזר לטמון את אפו בצווארי. ״אני אוהב אותך… ואותו״ לחש וגיחכתי. ״גם אני אוהבת אותכ… אעאעאעאעאעאע״ דפקתי צרחה. השתחררתי מזרועותיו של זאיין והתקפלתי על הריצפה בעוד דמעות נופלות על הריצפה הקרה. ״ג׳..ניפר ג׳ני…פר תנש…מי עמוק מ..ה קרה?״ שאל ברעד והיה אפשר לשמוע את הפחד בקולו. ״אנ..י א…ני יו…לד..ת״ לחשתי מתנשמת ומתנשפת.
לפתע כולם היו בכניסה של השירוקלחת, בטח שמעו את הצרחה שלי. הארי ראה את מצבי ושלף את האייפון השחור מכיסו. הוא חייג לאמבולנס, ואמילי חייגה ל… נראלי לאמא שלי, כי שמעתי צעקות מהצד השני. זאיין וליאם הורידו אותי למטה, בעדינות. ראיתי את ליאן ודילן יוצאים מהבית לכיווננו. ״אעאעאע״ צרחתי שוב. ירדו לי המים.
האמבולנס הגיע ו-2 פרמדיקים העלו אותי על אלונקה. מאחורה היו 2 אחיות והפרמדיקים התיישבו מקדימה. זאיין נכנס איתי מאחורה והתחלנו לנסוע.
אחות אחת הוציאה מכשיר והשניה וזאיין עזרו לי להתלבש בבגדים המתאימים. הרופאה בדקה אותי. ״פתיחה 6, בקרוב מאוד תלדי״ אמרה וחייכה. רציתי שזה רק ייגמר…
זאיין החזיק בידי. הכאבים התעצמו, ולחצתי את ידו חזק יותר ויותר. הרגשתי כאב מפלח את ביטני והדמעות ירדו. ״ששש… חיימשלי הכל בסדר״ אמר זאיין ונשק לראשי. הגענו לבית חולים, וישר לקחו אותי לחדר לידה. ״עוד 10 דקות מתחילים״ אמרה האחות ויצאה מהחדר. היא נכנסה כעבור 5 דקות עם עוד רופאה ואחות.
״ז…אי..ין״ לחשתי בשקט ובכאב. לא הצלחתי לדבר. ״ממ?״ שאלה הרופאה ושמה כפפות על ידיה. ״זא..י…ין ל..קר..וא״ לחשתי ועוד דמעה זלגה מעיניי. האחות יצאה מהחדר וחזרה לאחר 2 דקות עם זאיין. הוא לבש חלוק כמו של הרופאות. הוא התיישב בכיסא לידי, החזיר בידי וליטף את פניי. ״כולם בחוץ, 2 הלהקות, דילן ואפילו אמא שלך״ אמר ונשק לראשי. ״הא… ואל תשכחי פאפרצי ועיתונאים״ אמר וקרץ. ראו עליו שהוא לחוץ. ״מתחילים״ אמרה הרופאה. ״1, 2, 3 לדחוף״ אמרה ודחפתי בכל כוחי. הרגשתי כאב חד מפלח את ביטני. ״שוב, 1, 2, 3 לדחוף״ אמרה וחזרתי על הפעולה הזאת בלי סוף. לא הפסקתי לצרוח ולבכות, אבל זאיין הרגיע אותי. הוא ליטף את פניי ולחש לאוזניי מילים אוהבות…

7 שעות,
7 שעות של סבל,
7 שעות של כאב בלתי יתואר,
אבל זה שווה את זה. זאיין לא עזב אותי לשניה. גם שביקשתי ממנו שילך קצת, הוא לא הלך ונשאר איתי. הוא מקיים את ההבטחה שלו. ״אעאעאע״ צרחתי בכל כוחי, לצרחה הזו היתה מלווה צרחה דקה. נשכבתי במיטה, מותשת, עייפה. שומעת את כל הבכי של הקטנצ׳יק וחיוך עולה על פניי.
ג׳ניפר פעם הבאה, אפידורל! חשבתי לעצמי וצחקקתי בלב. הרופאה הביאה לי את הקטן, לאחר ששטפו אותו, עטוף בשמיכה לבנה כשלג. זאיין עזר לי להתיישב, והחזקתי אותו בין ידיי הרועדות. ״מלאך״ אמרנו אני וזאיין ביחד וגיחכנו בשקט. עיניים עצומות, אף כפתורי קטן, פנים מעט עגלגלות, ושפתיים מלאות. מלאך !
״אני אוהב אותכם״ אמר זאיין ונשק את מצחו של התינוק הקטן. התינוק פקח את עינייו הקטנטנות ולפנינו נגלו עיניים ירוקות, כמו שלי. דמעה גלשה במורד לחיי, דמעת אושר !
הדלת נפתחה וכולם נכנסנו, והיו כמה פלאשים, אך נייל מיהר לסגור את הדלת. ראיתי את כולם מתקדמים אליי וראיתי גם את… ״אממאא״ צעקתי בכל כוחי. זאיין לשח את התינוק והיא חיבקה אותי
חזק. הדמעות התעצמו. ״התגעגעתי״ לחשתי אל שיערה החום אגוז. ״גם אני״ אמרה והתנתקה ממני. ״אוי… איזה נסיך״ לחשה וליטפה את ראשו. ״איך קוראים לו?״ שאלה ליאן. כולם עמדו סביב המיטה שלי. ״טום״ אמרנו אני וזאיין ביחד. הבטנו אחד לשני בעיניים והוא נשק לשפתיי. פיניתי לו מקום והוא התיישב לידי. הוא הניח את טום בזרועותיי. האחות נכנסה ועזרה לי להניק את התינוק – טום. זאיין הביא לי חיתול והנקתי את טום, טום שלי. הרגשתי שאני נותנת, נותנת מעצמי בשביל מישהו אחר, בשביל הבן שלי.
זאיין התיישב לידי ומידי פעם הרים מעט את החיתול וליטף את פניו של טום. סוף סוף אני אמא… D:
״דקה אני יוצאת״ אמרה ליאן וחייכה. היא הלכה לרופאה לגבי ההיריון שלה. אני מעדיפה שהיא תיהיה עם הארי, הם מושלמים ביחד ! אבל זה החלטה שלה… וגם דילן בנאדם טוב, לא כל אחד היה נשאר עם אישה בהיריון ממישהו אחר… אני שמחה שהיא מאושרת :)
אחרי 5 דקות של דיבורים שמענו את ליאן צועקת ״אחחח״, היא הייתה שכובה על הרצפה בכניסת החדר…