דגראסי דור 3 פרק 10 |תגיבו!!|

-מנקודת מבט של רוז-

הלכתי לכיוון השיכבה של רו
היא בדיוק דיברה עים אחת הבנות לא היה לי נעים להפריע אבל אנחנו צריכות ללכת הביתה כי יש לי היום עוד לקוח כבר נימאס לי מזה אבל אני חייבת את הכסף והאמת שאני מקבלת על זה הרבה לא כמו עבודה אמיתית אבל כמה פעמים כמה אלפים אני לא יודעת אים זה שווה את זה…

|22:00|

יצאתי מהדירה שלי ושל רו לכיוון הבית של הלקוח איזה מישהו בן 20,25 ככה
הגעתי לבית שלו בית יפה בטח עשיר תכלס עים הוא עשיר למה הא צריך אותי? הוא יכול לדפוק כל אחת אים הוא רק אומר במה הוא עובד או משהו כזה לא?
ניכנסתי והתחלנו לדבר על זה כמו עים כל לקוח רגיל השם שלו הוא בראין וכל השאר לא ממש אכפת לי
״את ניראת עצובה או מדוכאת את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?״ בראין שאל
״מה עוד יש לי לעשות? אני צריכה לידאוג לאחותי״ אמרתי לו.
הוא חשב קצת ואמר
״את יודעת מה?קחי״ הוא אמר ונתן לי את הכסף בדרך כלל משלמים לי אחרי
״בדרך כלל משלמים לי אחרי״ אמרתי
״זה בסדר פשוט תלכי הינה הכסף״ הוא אמר
״אבל ,מה? זהו? אתה בטוח?״ שאלתי אותו
״כן. את לא ניראת מהבנות האלה,את צריכה את העבודה הזאת ולא ביגלל שאת באמת כזו״ הוא אמר ופתח לי את הדלת שאני אצא
״תודה רבה״ אמרתי ויצאתי לכיוון הדירה שלי ושל רו

-מנקודת מבט של קייסי-

|13:00|
(חזרה לאמצע היום)
״ליאם?״ לחשתי ללאים כדי שהמורה לא תישמע
״הא?״ הוא שאל בלחישה גם כן
״מה התשובה לזה?״ שאלתי אותו
״אני לא רואה את זה טוב״ הוא אמר
״נו פליז״ אמרתי לו
״טוב תביאי״ הוא אמר והחלפנו בטפסי המבחן
״זה לא נכון,זה לא נכון ,זה לא נכון,זה לא נכון ,זה לא נכון,זה לא נכון זה נכון-״ הוא אמר ואני קטעתי אותו
״באמת?!״ שאלתי בפליאה
״לא זה גם לא נכון״ הוא אמר ואני גיחכתי בשקט
אחרי שהוא 'עזר לי' בחלק של השאלות האמריקיות החלפנו חזרה את הטפסים של המבחן
״תודה רבה״ אמרתי לו והתחלתי לענות על השאלות הפתוחות והטבלאות.
המבחן סוף סוף ניגמר דווקא הלך לי דיי טוב בחלק של השאלות האמריקיות חח כמובן עים העזרה של ליאם
״תודה תודה תודה אני חייבת לך״ אמרתי לו כשיצאנו מהכיתה
״אה בקטנה״ הוא אמר
״בכל זאת תודה,עכשיו אני לא אצתרך להישתמש בסמים לשני המבחנים הבאים״ אמרתי וראיתי את ליאם מופתע
״את מסוממת עכשיו?״ הוא שאל בפליאה
״מה?! לא ברור שלא! פשוט שאים הייתי מקבל במבחן הזה פחות מ60 הייתי צריכה להישתמש בסמים בשני המבחנים הבאים כחלק מהתערבות כי פעם אחת השתמשתי בסמים כי להצליח במבחן״ הסברתי לו
״והצלחת?״ הוא שאל
״לא״ אמרתי בפשטות ״אחרי 'שסיימתי' את המבחן נירדמתי ואז קמתי והתחלתי להישתגע ובסוף גם קיבלתי במבחן 5 והתחלתי לצחוק מזה שלמורה יש חצי קרחת ולא קרחת שלמה״ הוספתי והוא רק המשיך לצחוק
״טוב יש לך מזל שאני עזרתי לך,מה היית עושה בילעדיי?״ ליאם שאל בצניות
״טוב הייתי ניכשלת משתמשת בסמים אבל לפחות הייתי יכולה ללכת עכשיו למחששה״ אמרתי
״את לא ניראת מהבנות האלה״ הוא אמר.מה זאת אומרת מהבנות האלה?! מה הוא מתכוון שאני מה?!
״מה זאת אומרת לא מהבנות האלה? לה כמו מה אני ניראת לך?או מה אתה חושב שאני?״ שאלתי אותו
״לא כיאילו את לא ניראת מהמעשנות מסתממות ומשתכרות כי אים היית לא היה לך כל כך חשוב מהמבחן״ הוא אמר.
״טוב לא חשוב לי,זה רק כדי שאני לא אביך את עצמי וכן אני מסתממת משתכרת ומעשנת יש לך בעיה עים זה?!״ שאלתי עצבנית מה הוא רומז שאני?!
״טוב את יודעת מה לא משנה,עזבי״ הוא אמר
״קיי ביי אני הלכתי,תודה על העזרה במבחן״ אמרתי לו ויצאתי לכיוון המחששה
ניכנסתי לשם וראיתי את כולם עדיין שם。כמה צפוי…
״אז…מה את מעדיפה למבחנים הבאים קריסטל מת׳,קוקואין,פתריות הזיה או משהו אחר?״ רון רון שאל צוחק והשאר אחריו מגחכים
״כלום כי אני הצלחתי, לא יודעת כמה קיבלתי אבל זה יותר מ60״ אמרתי לו
״נחיה וניראה. בינתיים רוצה משהו?״ הוא שאל
״נה היום במועדון כבר,אתם באים נכון? יש הופעה של awolnation ושל הפל אוייט בויז אתם תבואו?״ שאלתי אותם
״אממ… לא יודעת מחר יש את המבחן במתמטיקה בטוחה שאת לא רוצה לילמוד? בכל זאת הקבצה ב זה קשה״ היא אמרה כן בטח בישבילה לי זה ממש קל את האמת שהציעו לי להיות הקבצה א אבל לא רציתי כי ידעתי איך התייחסו אליי רון רון ברי אנדריאנה גרייס וגייב יקראו לי חננה חוץ מזה אים אני אילה להקבצה א אני ישר ארד
״כן בישביל מי שבמיצוי אבל אני חכמה אז אני בהקבצה ב׳״ אמרתי לה בגאווה חח
״נכון את הגאון שלנו״ ברי אמר בקול תינוקי צובט אותי בלחיים כמו איזה דודה זקנה ״את איינשטיין קטנה שלנו, מדעניסתית קטנה שלנו מוח גדול קטנה שלנו״ הוא אמר ממשיך עים הקול התינוקי והצביטות בלחיים
״ואתה דודה זקנה ומכוערת״ אמרתי לו באותו קול שהוא עשה צובטת לו בלחיים
״רוצה ליראות שלא?״ הוא אמר מחייך ועוזב אותי
״לא אני דיי בטוחה שאני יודעת שאתה כן״ אמרתי לו
״בואי תיראי שלא״ הוא אמר תופס לי את היד ומושך אותי למבנה בית הספר (בצחוק)
״לא משנה אני מאמינה לך״ אמרתי לו משתחררת מהאחיזה שלו
״יופי״ הוא אמר

-ממקודת מבט של איימי-

אני לא מאמינה שאני ככה עכשיו עים היצור הזה איתי אני לא יודעת מה לעשות? יש אשכרה תינוק בתוכי.תינוק קטן…אני אפילו לא בת 20 ויש לי תינוק.
עכשיו אני ואודרי מתוכחות על לספר ללואי או לא כמובן אני אומרת לא והיא כן…
״נו!״ אודרי צעקה לי בלחישה (הגיוני -,-")
״לא עכשיו״ אמרתי לה
״אז מתי? נו זו ההזדמנות שלך את באמת הולכת לפספס אותה?״ היא אמרה
״הוא יעזוב אותי״ אמרתי לה
״הוא לא״ היא אמרה לי
״טוב את יודעת מה? בסדר אבל אים הוא עוזב אותי זאת אשמתך״ אמרתי לה
״טוב כל מה שתגידי העיקר תספרי לו ואים הוא יעזוב אותך הוא לא שווה אותך״ היא אמרה לי
הלכתי לכיוון של לואי שדיבר עים החברים שלו והילד החדש ליאם ניראה לי הוא לימד איתי מתמטיקה או היסטוריה לא זוכרת בדיוק
״היי״ אמרתי ללואי.
״היי״ הוא אמר וחיבק אותי נותן לי נשיקה בלחי
״אני יכולה לדבר איתך? לבד?״ שאלתי אותו
״כן ברור בואי נלך לכיתה״ הוא אמר למזלנו לא היה שם אף אחד
״אממ… אני צריכה לספר לך משהו…״ אמרתי לו בחשש.זהו הוא הולך לעזוב אותי
״מה קרה יפשלי?״ הוא שאל דואג
״אממ אני ב…״היה לי קשה להגיד את זה זה היה כיאילו זאת המילה שיכולה להרוס לי את החיים כנערה או להפוך את החיים שלי למושלמים אין לואי היה בעלי
״ב…?״ הוא שאל
״הריון״ אמרתי והשפלתי את מבטי
״מה?! אבל זה…תמיד היינו זהירים״ הוא אמר
״לא תמיד״ אמרתי
״הפעם היחידה הזאת?״ הוא שאל מופתע
״אני מצטערת,לא רציתי להרוס לך את החיים״ אמרתי מזילה דמעות עדיין עים ראש מושפל
״את לא הרסת לי את החיים…זאת לא אשמתך,זאת אשמת שנינו שלא ניזהרנו״ הוא אמר מרים לי את הסנטר עים האצבעות
ניגבתי את הדמעות ויצאנו מהכיתה ללואי הלך לחברים שלו ואני לכיוון אודרי
היא ראתה את הדמעות שלי באה אליי
״הוא זרק אותך?! אוח הזכל הזה הוא הולך למות! אני אף פעם לא סבלתי אותו!זהו הוא מת! מניאק מנוול״ היא אמרה הולכת בעצבנות לכיוון לואי וחברים שלו לא הספקתי לעצור אותה היא נעמדה מולו עצבנית ואמרה לו בעצבנות
״מה ניראה לך?! מי אתה חושב שאתה?! ליזרוק אותה ככה?!חתיכת זבל!-״היא באה להמשיך אבל עצרתי אותה ליפני שהיא המשיכה ובמזל למה מי היה יודע מה עוד היא הייתה אומרת לו
״הוא לא זרק אותי!״ אמרתי לה
״אז למה את בוכה?״ היא שאלה אותי מסתכלת עליי עצבנית
״כי-״ באתי להמשיך אבל נייל קטע אותי
״את בהריון?!״ הוא שאל בפליאה
״כן מה לא רואים שהיא השמינה?״ אודרי שאלה אותו מסתכלת עליי
״בחודש ראשון לא משמינים״ אמרתי לה עצבנית
״אה…״ היא אמרה במבוכה ״זה בטח הסרטן…משפיע על המוח…את יודעת״ היא אמרה מנסה לצאת מזה ״אני פשוט אלך…״ היא אמרה והלכה לכיוון כיתת מתמטיקה למרות שהשיעור מתחיל רק עוד 20 דקות

-מנקודת מבט של אמבר-

״עוד שבוע לאל איי עוד שבוע לאל איי עוד שבוע לאל איי״ אני ואריאנה התחלנו לשיר
״אוף באסה שאיימי,אביה לא יכולות לבוא״ אמרתי לה
״כן אבל תחשבי על זה ככה יש יותר חתיכים לנו״ היא אמרה בהתלהבות
״כן ואת מייקל״ אמרתי לה
״מה אותי?״ הוא בא אלינו שואל
״שיש חתיכים ויש אותך״ אריאנה אמרה לו
״מה אני חתיך על?״ הוא שאל
״לא אתה הרבה פחות מחתיך ומחמוד אתה אולי בסדר״ היא אמרה לו
״גיכי גיכי כל כך מצחיק ששחכתי ליצחוק״ הוא אמר בצניות
״נה אתה יודע שאני אוהבת אותך״ (בתור ידיד) היא אמרה לו
״גם אני אוהב אותי״ הוא אמר לה
״הא מצחיק״ היא אמרה לו

-מנקודת מבט של איימי-

|16:30|

״אני אוהבת אותך ואני כל כך שמחה שאתה איתי״ אמרתי ללואי
״אני אוהב אותך ואני אתמוך בך עד הסוף,וכשתעברי הפלה הכל יחזור להיות כמו שהוא היה״ לואי אמר .נהייתי בהלם