דגראסי דור 3 פרק 4 ~לא יכולה עים זה חלק 2~ פליז תגיבו

פרק 4 ~לא יכולה עים זה חלק 2~

-נקודת המבט של אביה-

קמתי מהשעון המעורר שלי השעה 06:30 התלבשתי ציחצחתי שיניים סידרתי את השיער ואכלתי ארוחת בוקר היה שקט בבית לילי אחותי הגדולה לא הייתה בבית היא בטח כבר נסעה לבית הספר ואבא ואמא היו כבר ממזמן בעבודה השקט הזה הלחיץ אותי והזכיר לי אותו את אותו מקרה מתי שזה קרה אני ואלקסיס יצאנו למועדון שתי דקות שבהן לא ראיתי אותה שתי דקות שהלכנו בחזרה הביתה והיא הלכה לשרותים שהיו בתוך החנות הזו שאני לא שמעתי אותה קוראת לי . הוא פשוט תפס אותי ולקח אותי לסמטה המזויינת הזו הפרצוף הזה העיניים מלאות ברוע וחיוך שטני. עכשיו הכל עולה לי בפלאשבקים אף אחד חוץ מאלקסיס לא יודע ולא ידעו. חיכיתי לאלקסיס שתבוא השעה כבר הייתה 07:40 היא הייתה אמורה לבוא היא יודעת שאני לא יכולה לצאת בילעדיה! איפה היא? יש מצב ש? לא זה רחוב עים מלא אנשים והיא הולכת ברחוב הראשי לא דרך קיצורי דרך מאז אנחנו לא מקצרות והולכות רק איפה שיש מלא אנשים מלא עדים שכך לא יוכלו ליגוע בי.
המשכתי לחכות לאלקסיס עד שקיבלתי הודעה ממנה
_אני ממש מצטערת אבל אני חולה והקאתי היום בבוקר אז אני לא יכולה ללוות אותך_
היא שלחה לי. מה?! מה אני אעשה עכשיו?! אני לא יכולה להבריז אמא ואבא מגיעים לפני
הייתי חייבת ללכת לבד אבל כל כך פחדתי עד שראיתי את קייסי ילדה מהשכונה שלי היא גם לומדת בדגראסי רק שהיא טטניקית לא אכפת לי העיקר לא ללכת לבד. יצאתי לבחוץ במהירות ונעלתי את הבית
״היי קייסי!״ קראתי לה והתקדמתי לעברה
״היי אביה״ היא אמרה והתחלנו ללכת
״וואי התיק שלי כבר רצח!״ היא אמרה
״מסכנה לפחות אין לך עים ויקי״ אמרתי (כן זו ויקי מקסם של הורים הרגע ראיתי עים אח שלי אז הייתי חייבת להכניס אותה לסיפור תמודדו!)
״וואי יש לי איתה מחר שיעור ראשון מה אני עושה?״ קייסי שאלה
״טוב אז קודם כל תשבי רחוק אבל לא בשורה האחרונה ותשבי בצד לא ליד מישהו כי היא רק תיבדןק שאת לא מדברת תכיני את כל השיעורים אבל אל תשתתפי כל כך הרבה ותמיד תביאי ציוד וכאלה״ הסברתי לה
״אוקי יש לך עוד עצית על מורים?״ קייסי שאלה
״את שרה את מכירה?״ (שרה זה גם שם אמריקאי למי שלא יודע יש לי חברה בשם שרה מאמריקה) שאלתי
״לא״ קייסי אמרה
״טוב אז בשיעורים שלה ושל ג׳רי אפשר להתפרע אבל לא יותר מידי ברגע שהם צועקים תהיי בשקט אבל תתפרעי רק אים שאר הכיתה מתפרעת״ אמרתי לה וככה זה המשיך שאני מסבירה לה מה לעשות בכל שיעור עד שהגענו לבית הספר.

-מנקוד המבט של כריס-

״אוף אין לי כוח לעוד שיעור ועוד לילמוד המוח שלי מתפוצץ אני לא יכולה להתרכז באף שיעור!״ אמרתי עצבנית. בכל שיעור אני לא מצליחה להתרכז יותר מחצי שעה
״אני אומרת לך את זה עכשיו כחברה טובה שלך. אולי יש לך בעיית קשב וריכוז ? כי תמיד לא הצלחת להתרכז למשך כל כך הרבה זמן״ איימי אמרה בעדינות . עכשיו כשאני חושבת על זה זה דיי הגיוני גם כשהייתי קטנה הייתי משתוללת ורצה למרות שההורים שלי העירו לי.
״לא״ אמרתי אין מצב אני לא כזו מופרעת. (ביעת קשב וריכוז זה לא מופרעת או משהו זה פשוט לסיפור)

-מנקודת המבט של אשלי-

ניכנסתי לאולם ספורט עכשיו שיעור אומנות לכל השיכבה יש עכשיו שיעור אומנות אז אין לי מה לידאוג שמשהו יראה אותי
״היי״ טים אמר
״היי״ אמרתי בעוד שלושה ימים אני וטים נהיה חודש ביחד טוב תכנית לא ביחד אבל בכל זאת
״אתה יודע שבעוד שלושה ימים נהיה חודש ביחד נכון?״ אמרתי לו בזמן שהוא עסק ברישומים של הציוד
״חמודה אנחנו לא ביחד״ הוא אמר. מה זאת אומרת לא ביחד?! הוא מנצל אותי או משהו כזה?!. הרגשתי שמישהו לוקח לי את הלב מוחץ אותו ביד ואז דוקר אותי .מה ניראה לו?!
״מה זאת אומרת לא ביחד?!״ אמרתי בעצבים
״אוי, תרגעי חמודה. אני מתכוון שאנחנו לא ביחד רישמי כי אסור אבל בלב אנחנו ביחד נכון?״ הוא אמר גורם לי להרגע הוא לא מנצל אותי הוא אוהב אותי ניראה לי…
״כן, טוב אני חייבת ללכת לשיעור אומנות״ אמרתי
״לא חכי רגע״ הוא אמר ונישק אותי המשכנו להתנשק והמשכנו והמשכנו
-מנקודת המבט של איימי-
״וואי אני גוועת״ אמרתי ללואי
״בואי״ הוא אמר וניכנסנו אותי למכונית. נסענו לסקראבס אני לא יודעת מה עבר עליי אבל הזמנתי יחסית הרבה אוכל הזמנתי: סלט עים טונה, כריך של בייקון עים ביצה , קוראסון ושתיתי קפה ואז מים. וואי מה ניסגר איתי בדרך כלל אני מסתפקת בכריך או קוראסון וקפה אבל הפעם…
״את באמת גוועת חח״ לואי אמר לי בצחוק
״היי, אני במחזור מותר לי חח״ אמרתי לו בצחוק. שיקרתי. האמת שבחודש הזה לא היה לי מחזור אני מקווה שלואי לא זוכר שזה לא התאריך. אבל ליפעמים המחזור מאחר או מקדים נכון? גם אים זה בשבועיים.
״אוף לך יש תירוץ לי אין ״ לואי אמר אני לא יודעת אים ברצינות או לא…

-מנקודת המבט של דורותי-

נישארתי בספריה לילמוד אחרי שכולם יצאו פיתאום דרק ניכנס
״היי את ניראת יפה היום״ הוא אמר לי . אוף זה קשה הוא יודע שאני גם מחבבת אותו אבל הוא ממשיך!
״דרק, אתה יודע שאנחנו לא יכולים להיות ביחד אתה המורה לפיזיקה״ אמרתי לו
״אני אוהב אותך ואת אותי ואני רק בן 23!״ הוא אמר
״מצטערת״ אמרתי עצובה ויצאתי מהספריה. הוא צודק אבל אני לא יכולה לסכן אותו ואותי.

-מנקודת המבט של וולטר-

נסעתי (אני מזכירה שהוא בכיסא גלגלים אז זה או ליסוע או להתגלגל ולהתגלגל זה מלחיץ טיפה לא?) לכיוון המכונית כשראיתי את דורותי יוצאת מהספריה מבואסת
״היי אחותי מה קרה?״ שאלתי אותה
״אה נכון אתה בסיים איתי היום סורי שהייתה צריך לחכות״ היא אמרה
״הייתי בשרותים. את יודעת כמה זמן זה לוקח לי חח״ אמרתי לה
״חח אז בסדר״ היא אמרה פחות מבואסת . היא אחותי הגדולה אני לא רוצה שהיא תהיה מבואסת כל עןד לא אני הצקתי לה.
״נו מה קרה? זה ביגלל דרק?״ שאלתי. אני יודע שיש בינהם משהו אבל אסור להם להיות ביחד. אני שמח שהיא לא ביחד איתו, לא כי הוא מורה או כי אני לא אוהב אותו להפך הוא היה יכול להיות חבר מצוין בשבילה, אבל עדיף לה ולו לא להסתכן.
״כן… יש לי רק עוד שנה, שנה אחת ואז נוכל להיות ביחד״ היא אמרה בתקווה. ניכנסנו למכונית ונסענו הבייתה

-מנקודת מבט של בלה-

יצאתי מבית הספר אבלון (כן זה מהסרט לא היה לי שם) הלכתי הביתה לבד אני כרגיל ניכנסתי הביתה
״היי בטי״
״היי חמודה״ בטי אמרה לי כשהיא מכינה כניראה ארוחת צהריים
״אני אכין לכי תנוחי״ אמרתי לה הורדתי את התיק מהגב ולקחתי את הסכין חתכתי את הירקות והכנסתי לסיר (היא מכינה מרק)
״חמודה שלי אני לא כל כך זקנה חח״ בטי אמרה לי מגחכת
״אני יודעת אבל אני רוצה שאת תנוחי״ אמרתי בטי באמת לא כל כך זקנה בגיל היא כן היא בת 75 אבל בהתנהגות ובמראה היא בת 60.
״חמודה אני חייבת ללכת למכולת תישארי פה ותכיני שיעורים בינתיים טוב?״ בטי אמרה לי האמת שהיא כמו סבתא בישבילי יותר מזה היא כמו אמא מזוקנת בישבילי

-מנקודת המבט של רוז-

יצאתי מבית הספר והלכתי לכיוון כיתות ח׳ לרו
״היי״ היא אמרה לי
״היי, אמ… היום… יש לי… אמ…״ אמרתי לה בגימגום לא יכולתי להוציא את זה מהפה זה מוזר זה מגעיל אותי ורו מסכנה אני לא יכולה עים זה יותר אבל אני חייבת אין לי עוד משהו לעשות ואני מקבלת על זה דיי הרבה…
״לקוח?״ היא אמרה בעצב
״אמ… כן, מצטערת שאני צריכה לעשות את זה..״ אמרתי
״זה בסדר, אני מבינה…״ היא אמרה. שמעתי בקול שלה שהיא מדוכאת.

-מנקודת המבט של אודרי-
(אני מורידה את זה שיש לה הפרעות אכילה כי זה מוגזם כימעט לכל הדמויות הבנות יש.)
״היי בייב״ שמעתי את הארי אומר
״היי❤״ אמרתי ונתתי לו נשיקה קצרה בשפתיים פיתאום הרגשתי כאב מטורף בצד של הבטן .בבום.
״אח!״ אמרתי והחזקתי את הצד של הבטן שלי
״מה קרה בייב?״ הארי שאל מחזיק את הצד שלי מעל היד שלי
״סתם היה לי כאב״ אמרתי והוזזתי את היד שלי מהצד של הבטן שלי, מה שגרם לזה שהיד של הארי גם תרד ממני
״את בטוחה? זה קרה לך כבר יותר מכמה פעמים אולי כדאי שתלכי ליבדוק את זה?״ הוא אמר
״לא, אני בטוחה שזה כלום בטח סתם איזה שריר ניתפס או משהו כזה…״ אמרתי
״זה כבר ככה חודש וחצי כמעט״ הוא אמר בדאגה
״אה אתה סופר?״ אמרתי בצניות
״נו קדימה אני אבוא איתך רק כדי לוודא שזה באמת כלום״ הוא אמר והחזיק לי את המותניים
״טוב נו…״ אמרתי ונישקתי אותו. בדיוק היה צילצול.
״ביי״ אמרתי לו והלכתי במהירות לכיתה עים הספרים שלי ביד
״ביי״ הוא אמר ופנה לכיוון הכיתה שלו.
אוף, אני שונאת לילמוד עד מאוחר

-מנקודת המבט של אריאנה-

״בו!״ הרגשתי מישהו מבהיל אותי מאחורה. כבר ידעתי מי זו.
״היי אמבר״ אמרתי
״תחשבי שהבהלתי אותך ותיבהלי״ היא אמרה לי
״אמ… אוקיי, שניה, אמל׳ה״ אמרתי את האמל׳ה ביובש
״יכולת קצת להשקיע…״ היא אמרה
״טוב מה רצית?״ אמרתי לה. אמבר היא החברה הכי טובה שלי אחריה יש את מייקל אביה אלקסיס ואיימי. בהתחלה אני ואיימי היינו חברות הכי טובות אבל אז עלינו לחטיבה והכרתי את אמבר, אני ואיימי דיי שונות ביגלל זה ליפעמים קשה לנו להסתדר אבל היא בכל זאת בסדר
״נחשי מי השיגה כרטים ולאן?״ היא אמרה בהתרגשות
״אמ… את? להופעה?״ שאלתי
״לא! טוב כן בערך… אני! לאל איי!״ היא אמרה בהתרגשות
״וואיי כמה?״ שאלתי בהתרגשות
״לי לך לאביה אלקסיס ואיימי!״ היא אמרה בהתרגשות
״אעאעאע! אני לא מאמינה מושלמת! איך השגת? אתם?״ שאלתי בהתרגשות עכשיו זה כבר ממש מעולה
״יש לי את הדרכים שלי… אבל את תצטרכי להכין שיעורים במתמטיקה לברנדון במשך שלושה חודשים…״ היא אמרה
״לא אכפת לי!״ אמרתי ושמחתי. אבל רגע מה עים ההורים שלי? זאת שנת הלימודים אני לא יכולה לפגר בחומר עןד מעט בגרויות ומיצבים אין מצב שהם יסכימו
״רגע רגע, מה עים ההורים?״ שאלתי אותה
״תרגעי… שאלתי אותם, המורים ישלחו לנו עבודות סיכום ואת החומר ניצתרך לעשות אותם ולישלוח להם במייל״ היא אמרה
״רגע מה?! במייל? אמבר?, לכמה זמן נהיה שם?״ שאלתי אותה קצת חוששת זה רחוק ואים המורים ישלחו לנו את החומר סימן שזה יהיה ליותר זמן ממה שציפיתי
״שלושה חודשים!״ היא אמרה בהתרגשות
״פאק. מה? אני מצד אחד מתרגשת מצד שני… כיאילו, מה שלושה חודשים? מה עים אני אריב עים אחת מהן אנחנו גרות באותו הבית זה יהיה מוזר לא? עוד בבית הספר אני יכולה להתחמק ממי שאני רבה איתה אבל כשגרים באותו הבית אי אפשר״ אמרתי קצת בחשש
״תיראי יש לזה חסרונות אבל כל היתרונות והחוויה הזאת שווה את הכל אני מבטיחה לך!״ היא אמרה ורצה את הכיתה ליפני שהספקתי להגיב

-מנקודת המבט של אודרי-
~השעה 17:00~

יצאתי מהבית נעלתי את הדלת והלכתי לכיוון של הארי
״מוכנה?״ הוא שאל
״כן, ג׳ייד ולוק יהיו החודש אצל אמא שלי אז אני פנויה״ אמרתי
״יופי. כי אחרי שנגלה שאין לך כלום יש לי רעיון״ הוא אמר חייך ונישק אותי.

הגענו למרפאה והלכתי למזכירה היא אמרה לי לחכות ליד חדר 13 קומה 4. ניכנסתי לחדר ועשו לי בדיקת MAMS אני והארי חיכינו בחוץ בזמן שהרופאה בדקה את התוצאות. היא יצאה אלינו ואמרה
״טוב יש לי חדשות טובות וחדשות רעות במה להתחיל?״ היא אמרה
״קודם בחדשות הרעות״ אמרתי בחשש
״החדשות הרעות הן