דמייני (מתורגם) על נייל הורן (-:

דמייני שאת בבית שלך יושבת בסלון, כשאת שומעת דפיקה בדלת.
את קמה והולכת לעבר הדלת, ואז פותחת אותה.
את רואה בחור בלונדיני נשען על המשקוף. העיניים שלו כחולות כמו הים והשיער שלו בלונדיני כמו השמש.
הוא: "היי, אני השכן החדש שלך." הוא אומר בחיוך.
את: "שלום." את מחזירה לו חיוך, מוקסמת, "אני _____(השם שלך) ואתה…"
הוא: "נייל, נייל הורן."
את: "אממ… שם יפה." את מחייכת.
נייל: "תודה, גם שלך. אני יכול להכנס?"
את: "הייתי רוצה לומר לך שכן, אבל אני אצטרך לסרב…"
נייל: "ההורים שלך אמרו לי לבוא להשגיח עלייך."
את: "ומאיפה אתה מכיר את ההורים שלי?" את מרימה גבה בשאלה.
נייל: "הם באו להציג את עצמם בבית שלנו ואמרו לי שאני יכול לבוא לכאן."
את: "טוב אם ככה בטח שאתה יכול לעבור." את מחייכת אליו ונותנת לו לעבור.
הוא נכנס ומעיף מבט בבית.
נייל: "יפה."
את: "תודה, אמא שלי בחרה את הכל." את מתיישב על הספה ומפנה לו מקום.
נייל: "התכוונתי אלייך, אבל גם הבית יפה." הוא מחייך, מוציא את הלשון.
את נותנת לו מכה קטנה בכתף בזמן שאת צוחקת, ומושיטה יד לקחת את השלט של הטלוויזיה. הוא לוקח אותו לפנייך ומרחיק אותו ממך.
נייל: "עדיף ככה. רוצה לדבר קצת?" הוא מושיט את זרועו ומניח אותה סביב כתפייך.
את: "בטח." את מורידה את הזרוע שלו.
נייל: "לא אהבת שהנחתי עלייך את הזרוע שלי?"
את: "מה ניראה לך, אם הורדתי אותה?" את קורצת לו.
נייל: "רוב הבנות אוהבות שבנים עושים את זה." הוא קורץ לך.
את: "טוב, אני לא."
נייל: "ניראה לי ששמתי לב." הוא צוחק.
את מסתכלת עליו ומחייכת.
נייל: "מה את רואה? יש לי משהו?" הוא נוגע בפניו.
את צוחקת. "לא לא, רק ש… לא יודעת…"
נייל: "את לא יודעת?" הוא צחק שוב, מניח את הראש על הספה ומסתכל עלייך.
את: "מתי עברתם לפה?" החלפת נושא.
נייל: "היום בבוקר כבר הייתי פה, בסביבות 7." הוא חייך.
את: "אני עדיין ישנתי."
שניכם צחקתם.
נייל: "ואת ממתי את גרה כאן?"
את: "מאז שאני קטנה, אני כמעט לא זוכרת." את צוחקת.
נייל: "היי… אני יכול לספר לך משהו?" הוא החזיק לך את היד.
את: "כן, אבל קודם…" ניסית לשחרר את היד שלך, אבל הוא מנע ממך.
נייל: "אל תעזבי אותי, בבקשה."
את: "למה?" הסתכלת עליו מוזר.
נייל: "אני רוצה שתהיי תמיד איתי."
את: "אבל אין לך למה להחזיק לי את היד, אני לא עומדת לקום." צחקת.
נייל: "את יודעת בדיוק למה אני מתכוון." הוא התקרב אלייך לאט לאט.
את התרחקת ככל שהוא התקרב עד שניתקעת בקצה הספה.
"תפסתי אותך."
הסטימטרים האחרונים שהיו ביניכם ניסגו עד שהפיות שלכם ניפגשו.
את: "מה אתה עושה?!" צעקת ונפלת מהספה.
הוא נפל עלייך.
נייל: "נו, כנראה שאת לא יודעת מה זה להתנשק."
את: "תשתוק ותלך מהבית שלי! לא איכפת לי שההורים שלי אמרו לך להשגיח עליי! החוצה!" הלכת לדלת ופתחת אותה.
נייל: "טוב, אם את רוצה שאני אלך…" הוא קם מהריצפה והלך עד הדלת, "להתראות _____, אני מקווה לראות אותך שוב." הוא קרץ לך ושנייה לפני שיצא משם בריצה, נתן לך עוד נשיקה.
את: "נייל!!!!" כבר לא יכולת לעשות כלום, הוא כבר היה בצד השני של הרחוב נכנס לבית שלו.
צחקת ונכנסת בחזרה הביתה. סגרת את הדלת ונישארת מאחוריה, מסתכלת דרך החור.
ראית שנייל יצא שוב מהבית שלו ובא לבית שלך, פתחת את הדלת ולפני שהוא הספיק לעלות במדרגות הכניסה, את ירדת אותם בקפיצה אחת וכרכת את רגלייך סביב מותניו.
נייל: "שוב תפסתי אותך." הוא צחק.
את: "ניראה לי שהפעם אני תפסתי אותך." צחקת.
ושוב התנשקתם, נשיקה אוהבת וסוערת.