Dark Blood #פרק 12 – לשחק אותה.

-נקודת מבט ליאן (לי) ברנס-
את רוב שעות אחר הצהריים העברנו בחזרות למחזה. ככל שאנחנו עוברים יותר חזרות אני מתחילה להבין כמה זה נעשה רציני וכמה זה פשוט לא בשבילי.
עד הפגישה שלי עם זאין הייתי מוכנה לספוג את זה למען נייל, לעשות השתדלות אמיתית בשבילו, כדי שישמח אבל עכשיו, כשאני מגלה מי זה זאין באמת אני מבינה שאני לא מסוגלת להמשיך לזייף ולהמשיך לשחק לצידו.
מגעיל אותי לדבר איתו, לשחק איתו להיות באותו חלל איתו. אני לא מאמינה שנפלתי בפח הזה שלו ונתתי לו להיפגש איתי. אם לא הייתי שומעת אתה שיחה הזו שלו כנראה גם היינו מסתדרים עכשיו.
צמרמורת עוברת בי כשאני חושבת על זה.
הבמאית שחררה אותנו להפסקה של עשר דקות
ואני מנצלת את ההפסקה כדי לחשוב על הרגע הנכון והדרך הנכונה להודיע שאני לא ממשיכה בתפקיד.
התיישבתי על הכיסא בקהל ונייל התיישב על ידי.
מתלבטת בין 'אני מרגישה שזה לא בשבילי להמשיך במחזה' או שאולי 'אני מצטערת, אבל אני לא מתכוונת לשחק יותר'
מה עדיף? להיות ישירה? לא להתנצל? להסביר את עצמי? ולרגע בתוך המחשבות התגובה של נייל קופצת בראשי. אפילו לא חשבתי על כמה הוא יתאכזב כשישמע שאני מחליטה לא להמשיך.
"אני מכיר את המבט הזה." נייל דוחף את פניו אל פניי, גונב את הפוקוס שלי מהמחשבות אליו. "את חושבת מדיי." אני מנערת את מבטי ועוברת להסתכל עליו.
"כן..משהו כזה." אני מצחקקת.
"אז על מה את חושבת?" לרגע אני מתלבטת איך לבשר לנייל שאני לא מתכוונת להמשיך.
אני כבר רואה את הפרצוף המאוכזב שלו וכבר יודעת מה תהיה התגובה, אבל עדיין. לא קל להרגיש שאני מאכזבת אותו.
"אני לא הולכת להמשיך בתפקיד הזה." יריתי את זה. אני תוהה לעצמי בשביל מה אני חושבת כל כך הרבה אם ככה בסוף הדברים יוצאים.
הוא הביט בי המום. "מה? דווקא עכשיו? חשבתי שאת מתחילה להסתדר עם זה."
"נייל אתה יודע שהתחלתי את כל זה באמת רק בשבילך ואולי יש מצב שהייתי מוכנה להמשיך עם זה, אבל אני לא יכולה יותר לשחק לצד זאין. אני לא מרגישה עם זה בנוח."
"אם כבר מדברים על החמור. מה עשיתם בפגישה?" הוא בוחן אותי במבטו, מנסה לברר בתוך עיניי מה קרה שם.
"דיברנו בעיקר.. לא משהו מעניין במיוחד."
"ליאן," הוא סוקר אותי עכשיו בגלוי.
"מה?"
"יש לי הרגשה שאת מסתירה ממני משהו." הוא אומר. "התנשקתם?" המבט שלו חצי נגעל חצי כועס.
"איכס! לא!" הוא נשען לאחור.
"אז למה הוא אמר לי שעשיתם כל מה שבחור ובחורה עושים בפגישה?"
"אויש הוא כזה דוחה. אני לא מאמינה שאתה קנית את זה." אני מגלגלת את עיניי בכעס. אני עדיין לא יודעת אם הכעס הוא עליו, על זה שהאמין לו או שאולי הכעס הוא על זאין שזה מה שהוא מפיץ על הפגישה הזו שלנו. "שמעתי אותו מדבר עם חברים שלו על זה שהוא הכריח אותך להגיד לו מה להגיד לי כדי שאני אתרצה. הוא אמר שהוא עשה את עצמו כל הערב רגיש ועדין. אתה מבין למה אני לא מסוגלת להסתכל עליו?בטח שלא לשחק לצידו. הוא אנטיפת ונוראי."
נייל גיחך כששמע את מה שאמרתי.
אני בטוחה שעמד לו בקצה הלשון המילים 'אמרתי לך' אבל הוא בחר שלא להגיד.
"אתה צודק. אני צריכה להיזהר ממנו נייל. הוא חולה נפש ולא אכפת לו מאף אחד. אני לא רוצה לדמיין מה יקרה כשיגיע הרגע שלא נבוא לו בטוב."

-נקודת מבט זאין (ג'וואד) מאליק-
אני שומע את המילים שיוצאות ממנה ואני דואג להתאפק מלא להגיע לשם ולהגיב לה.
אני אנטיפת? לי לא אכפת מאף אחד? תגידי לי את רצינית? אם לא היה לי אכפת כנראה שהיית מתה עד עכשיו.
אם לא היה לי אכפת ריי עוד היה חי כאן עכשיו.
אני לא מצליח להבין מה שונה בבחורה הזו. למה אני לא מצליח להשפיע עליה?
איך האופי שלה בנוי אחרת מכל בחורה שהכרתי עד עכשיו? בחורות אחרות היו רודפות אחריי מהשנייה שהייתי פונה אליהן.
אני לא מבין למה איתה אני צריך להתאמץ ולעבוד כל כך קשה.
"להתאסף בבקשה." הבמאית קראה לנו. "אנחנו נתחיל ממערכה חמש."
"הבמאית, אני רוצה להגיד משהו." ליאן קטעה אותה. "אני חושבת על זה כבר הרבה זמן, אני מבינה גם את ההשלכות של מה שאני עומדת להגיד. אני מרגישה שזה לא נכון לי להמשיך בתפקיד הזה." היא משחקת עם אצבעותיה ומשפילה את מבטה.
"כל כך צפוי." בריג'ט מסננת ומגלגלת את עיניה.
"אני חושבת שבריג'ט יכולה להחליף אותי ולהיות מרי מצויינת לא פחות." היא מנסה לנחם את הבמאית.
לא ייאמן. נכנסתי לתוך המחזה הטיפשי הזה רק בשביל להתקרב אליה ושתהיה מוכנה לדבר איתי ועכשיו היא עוזבת?
לא ייאמן. אני חייב לחזור לעצמי במהירות.
"את בטוחה בהחלטה שלך? לא תהיה אפשרות להתחרט." הבמאית נשמעת מאוכזבת אבל היא מתאפסת מהר.
"אני בטוחה." ליאן אומרת, מרימה את התיק שלה מהרצפה ויוצאת מהאולם.
יצאתי כמה דקות אחריה. אני הולך לסגור את העיניין הזה אחת ולתמיד.

-נקודת מבט כללית-
זאין יצא מהאולם בצעדים גדולים ונסערים אחרי ליאן.
העיניים שלו משוטטות ברחבי המסדרון ומחפשות אותה. הוא לא ידע מה הוא הולך לעשות כשיראה אותה, אבל הוא בטוח שהסבלנות שלו עומדת להיפקע.
הוא ראה אותה עומדת על יד הארונית שלה כשהיא מחזירה לשם כמה ספרים ומיד לאחר מכן התכוונה לצאת לכיוון הבית שלה.
"לא ענית להודעה שלי," זאין הפתיע אותה.
הוא הניח את ידו על דלת הארונית שלה, דואג לתת תחושה של שליטה.
ליאן קפצה בבהלה. הלב שלה התחיל להלום בחוזקה ועכשיו לא בגלל שנבהלה אלא בגלל הנוכחות של זאין על ידה.
זאין שלח לה אחרי הפגישה הודעה שהוא נהנה מהפגישה שלהם ושהוא שמח שהם השאירו את הכל מאחור.
"לא ידעתי ממש מה לענות." היא מלמלה ובגרה בכוח את דלת הארונית למרות שהוא נשען עליה.
היא חיזקה את האחיזה שלה בכתפיות התיק שלה, חמקה מתחת לידו והתקדמה במהירות לכיוון היציאה מבית הספר.
"לא נהנית?" הוא עקף אותה ושוב חסם את דרכה.
זאין מוביל את הדברים למקום לא ידוע גם בשבילו.
"אני לא יודעת. לפי מה שאמרת לנייל נשמע שנהננו מדברים שלא קרו בכלל." המבט שלה בו נגעל והיא שוב מתחמקת מהמחסום שגופו יצר.
הוא שוב הולך אחריה בצעדים גדולים.
ליאן לא מבינה איך שוב הוא נופל עליה ולא משחרר.
הנשימה של ליאן הופכת להיות מהירה והלב שלה הולם בחוזקה. כל הסיטואציה מרגישה לה מאיימת.
היא משתדלת לא לתת לו את מבוקשו ומצד שני גם לא להרגיז אותו יותר מדיי. היא יודעת שהוא לא יציב.
זאין מגלגל את עיניו ופולט גיחוך ציני. "אני צחקתי איתו. שכחתי כמה הוא לוקח כל דבר ברצינות כשזה מגיע אלייך." ליאן שנייה נעצרת מדבריו ואז בוחרת להתעלם ממנו ולהמשיך בדרכה.
זאין מתחיל להתעצבן מהמשחק הזה. הוא לא מצליח להבין איך הוא הדרדר למקום הזה.
הוא מאבד את הסבלנות ומחליט שהוא כבר לא יכול להמשיך לרחם עליה יותר.
הוא חייב לשלוט בה. הוא מבין שהוא חייב לגרום לה להגיע לעוד פגישה איתו, גם במחיר של הדבר שהוא הכי שונא- להכריח.
"יש לך שתי אופציות עכשיו." הוא דחק אותה אל שורת הארוניות.
שתי ידיו השריריות והמקועקעות דפקו בחוזקה על המתכת. הגב שלה מתנגש בהן וגופה מתכווץ ונשימתה נעתקת מהרעש שידיו עושות כשהן נוחתות על הארוניות. עיניו החומות מחפשות את עיניה של ליאן כדי לשלוט בה. "או לצאת איתי או לצאת איתי." הוא כבר רותח. המבט של ליאן חומק ממנו.
"אני לא רוצה שום קשר אליך!" גם ליאן שלפני כמה רגעים הייתה במצב שלו יחסית התחילה לאבד את הסבלנות שלה.
היא מצליחה לחמוק שוב מתחת לידיו.
זה רק מרתיח את זאין יותר.
הוא מבין שהוא צריך לגרום לה להסתכל לו בעיניים כדי שזה יעבוד.
"אני לא מבין למה את קשה איתי." ליאן מגלגלת את עיניה ומתעלמת שוב מדבריו. "שאלתי למה את קשה איתי?!" הוא לופת את זרועה ותופס בה בחוזקה, מונע ממנה ללכת.
ליאן לא מתרגשת מזה. "אתה רוצה לדעת למה?" היא ניערה את ידה מידו בחוזקה ובעצבנות. "נתתי לך הזדמנות אחת! רק אחת להסביר מה קרה, 'לשבור את הדמות הזו' שהבטחת לי. נתתי לך את האפשרות להראות לי מי אתה באמת. אבל מה אתה בחרת לעשות? להעמיד פנים כל הערב שאתה מבין אותי, שאתה רגיש ושזה הכל מעטפת. אני יודעת את האמת! שמעתי את השיחה שלך עם חברים שלך. אתה בן אדם אנוכי וחולה נפש ואני לא רוצה שתתקרב אליי יותר." היא אומרת את הדברים והדברים מרגישים לזאין כמו סטירה חזקה על הלחי.
היא מותירה אותו לעמוד לבדו במסדרון הריק והיא יוצאת מבית הספר.
זאין לא הרגיש זעם כזה כבר הרבה מאוד זמן. זעם בלתי נשלט שלמד להדחיק אותו עם השנים חזר אליו בבת אחת.
הנשימות שלו היו שטחיות ומהירות והוא מנסה להסתיר את הצורך שלו לשבור כל דבר שזז.
זו הייתה הפעם הראשונה מזה הרבה זמן שהניבים של זאין יצאו בלי שליטה מהכעס.
זאין לא ידע שבריג'ט עומדת בצד, רואה הכל וגם דואגת לתעד.
לא לקח הרבה זמן עד שהמזימה נרקמה לה בראש.