דמייני על ליאם (:

הדמייני הוא מהתקופה שליאם סבל מביריונות, אני עושה את זה בגוף ראשון כי יותר נוח לי..

"היי, אתה! ילד! איך אתה מעז לעבור כאן בלי להשתחוות לנו?"נער אחד, גבוה, רחב צוואר, שרירי ,מקובל אמר וחבריו צחקו. ליאם עבר בשקט עם המגש של האוכל שלו, הוא התכוון ללכת השולחן היחידי שהיה פנוי בסוף חדר האוכל שיכול לקרוא שם ספר בלי למשוך יותר מדיי תשומת לב משאר הילדים.
ישבתי בשולחן עם חברות שלי על יד הנערים שצחקו עליו. הסתכלתי על מה שקורה שם. כל כך ריחמת עליו! הוא לא עשה להם כלום והם מציקים לו.
אבל ידעתי שאם את מתערבת בזה אני בתוך שנייה עוברת להיות בצד של ליאם.

"אני לא חושב שאני צריך לקבל רשות ממך כדי לעבור בבית ספר. הוא לא נקנה על ידי אבא שלך, הוא של כולם."ליאם אמר בשקט, מקווה שהנער לא שמע את מה שהוא אמר.

"ראית אותו? עוד ילד כאפות נמצא בבית ספר הזה שחושב שהוא יכול לדבר אלינו" אותו אחד אמר, מפנה את ראשו אל עבר כל החבורה שלו שצוחקים.

"תביא ת'אוכל שלך" עוד נער אמר והרים את ידו באיום.

"אבל לא יהיה לי מה לאכול, לא נשאר שם כלום"ליאם אמר בקול רועד. עינייו ביקשו רחמים מאחד התלמידים הסועדים סביבנו שמביטים. אף אחד לא העז לצייץ, כולם מפחדים.

"שמעת אותי מבקש ממך? אני אמרתי לך במפורש ' תביא את האוכל שלך' "קולו של הנער נעשה יותר עמוק ומאיים. הנער תפס בחולצתו של ליאם ניסה לברוח אבל כמה נערים חסמו את דרכו. נער אחד חטף את התיק מגבו של ליאם וזרק לריצפה ופיזר את כול ספריו ונער שלי הפיל את המגש של ליאם עם האוכל

"תעזוב אותי! "ליאם אמר ברעד מפחד מהצעד הבא של הנערים האלו ותוך שנייה דחפו אותו לריצפה ,על המגש של האוכל. כל בגדיו היו מלאים באוכל, היו לו שפשופים על ידיו ולחיו ובשפתו. ליאם הרים את הספרים במהירות, הכניס לתיק והתרומם לאט.

"אם לי לא יהיה את האוכל שלך, גם לך" מבטו היה שטני, הוא צחק ברשעות והכי גרוע, שאני וחברות שלי מסתובבות עם בנים כאלו והן אפילו חברות שלהם. לא יכולתי למצוא בני אדם מרושעים יותר מהביריונים האלו. אם הייתי יכולה ומסוגלת, הייתי צורחת עליהם ואומרת אותם למנהל.

"עכשיו תעזוב אותי במנוחה?"ליאם שאל, הדמעות צצו מעיניו החומות כשוקולד. הוא כל כך פחד וזה נשמע בקולו.

"בטח, הרי עשית את מה שרצינו לא?"הנער אמר והסתכל על חבריו במבט שואל
"כן"כולם אמרו
ליאם התקדם לעבר היציאה. הרי אין לו כבר טעם להיות פה בחדר אוכל כאשר הוא מושפל מכל כיוון
ליאם התקרב לעבר הכיתה , תוך כדי שהוא מנקה מעל בגדיו את האוכל המעוך.
הנערים עקבו אחריו והחלו לבעוט לו בתיק , לבעוט בו ולהרביץ לו. מספר קללות והעלבות עסיסיות
"הומו"
"לוזר"
" מכוער"

"דייי כבר!!"הוא צרח. זוהי הפעם הראשונה שליאם העז לצרוח ככה על אחד מהביריונים האלו. האד שלו נשמע בחוזקה בכל המסדרון, עד למצב כזה שכול המסדרון הפנה את מבטיהם אל ליאם במבט מופתע. כל המסדרון היה בשקט, הם חיכו לתגובה מהנערים.

"יפה ליאם יפה"אחד הנערים אמר ומחא כפיים בציניות. הוא מחק את החיוך הציני שלו בשניות ותפס את ליאם בחולצתו "רק תגיד לי, מי אתה חושב שאתה צורח עלינו ככה?!"

"אני ליאם פיין ואני גאה להיות הראשון שהעז לצרוח עליכם"הוא אמר והעיף את ידיו של הנער ממנו ודחף אותו אחורה.

"ואני גאה להיות האחרון שתראה"הוא אמר ובתוך שניות העיף לו אגרוף אל פניו של ליאם. ליאם החזיק את פניו המדממות והכואבות.
ליאם איגרף את פרצופו של הנער במהירות ותוך שניות העיף אותו על הריצפה ובעט בצלעותיו מספר פעמים.
לא יכולתי לשבת עוד בשקט. לא יכולתי.
החלטתי ללכת למנהל שיעשה בבית הספר שלו קצת סדר.
ידעתי שזה יעלה לי ביוקר, אבל לא יכולתי יותר עם האלימות הזו והבריונות הזו כלפי ליאם. זה הכאיב לי מבפנים.
רצתי בחזרה יחד עם המנהל
"מי רוצה לחטוף פה עונש?!"המנהל אמר והם התרחקו אחד מהשני בבהלה. המעגל של האנשים סביב ליאם התפרק ונוצר מרחב בינו לבין המנהל הזועם.
"שניכם! למשרד שלי! עכשיו!"הוא צעק ושניהם הלכו אחריו בפנים מושפלות.
"ואתם תכנסו לכיתה אין מה לראות פה!"היא אמרה וכולם נכנסו לכיתה בצורה מסודרת להפליא.
לפתע ראיתי את ליאם יוצא בסערה מהמשרד של המנהל. הוא היה אדום והוא נראה גם עצבני.
"ליאם! חכה רגע!"צעקתי והתחלתי לרדוף אחריו.
“ליאם חכה רגע!!!”צעקתי והתחלתי לרוץ אחריו. “ליאם חכה לי!”צעקתי בשנית. ליאם הסתכל לאחור והמשיך לרוץ הרבה יותר מהר. הוא פנה שמאלה לרחוב לא כל כך מוכר. התחלתי לרוץ במורד הרחוב לליאם עפו ספרים אז נעצרתי כדי להרים אותם אבל בכל זאת הסתכלתי לאיפה הוא רץ.
הרחוב הזה היה רחוב של קוטג’ים יוקרתייים. הוא נכנס לבית השלישי. הגעתי גם אני אחריו לבית הזה. היו שם 3 מדרגות מעץ ,עליתי אותם, פתחתי את השער מברזל שהיה עליו סיסמה אבל כנראה שליאם שכח לסגור את השער.
נכנסתי לתוך שביל עם חצץ לבן ובצדדים חלוקי נחל גדולים הוא עצים בשיא הפריחה בגינה היו גמדי גינה בצד היה בריכת דגים וכמה מטרים לידה בריכת ציפורים מרוצפת מימיני היה נדנדה ארוכה מעץ ושולחן מזכוכית ומסביבו כיסאות מקש.
הגעתי לדלת מברזל נקשתי על הדלת בשקט, נקישות קטנות שמעתי את סיבוב המפתח בדלת והדלת נפתחה.

מולי נעמדה אישה גבוהה יותר מימני בעלת גוונים בלונדיינים ושורשים חומים היו לה משקפיים גדולות ועיתון ביד.
כשהיא פתחה היא קרבה את משקפיה מקצה חוטמה קרוב אל עינייה כדי לראות אותי בברור.

“שלום אממ ליאם בבית?”שאלתי בשקט.

“הוא בחדר”היא אמרה ובחנה אותי במבט מוזר קצת. הסתכלתי על גופי כדי לראות אם אני לבושה בצורה לא טובה ,אבל זה הבגדים של בית הספר.. “תסלחי לי אבל מי את ?”היא שאלה.

“א..אני מהכיתה של ליאם”אמרתי בקול מהסס.

“בואי תיכנסי החדר שלו זה בקומה השניה “היא אמרה ופינתה לי את הדרך.

“תודה גברתי”אמרתי ועליתי במדרגות לקומה השנייה.
נתקלתי בדלת לבנה מעץ והיה כתוב על השלט “ליאם” ועוד שלט “לא לפתוח בלי לדפוק” דפקתי על הדלת בשקט, הוא לא ענה דפקתי שוב קצת יותר חזק הוא עדיין לא ענה החלטתי לפתוח את הדלת. פתחתי את הדלת קצת והצצתי לבפנים ראיתי אותו יושב על הריצפה כשגבו נשען על הקיר. ראיתי את המחדד מפורק על הריצפה ואת הלהב של הסכין בידו.

“ליאם!”אמרתי בשקט ורצתי אליו, חטפתי את הלהב מידו וזרקתי את זה. התיישבתי על ידו.
“ליאם תקשיב לי רגע”אמרתי והרמתי בעזרת ידי את פניו

“מה?!”הוא אמר וראיתי לראשונה את פניו. כל עינייו היו אדומות מבכי. לא יכולתי להתאפק ופשוט חיבקתי אותו. הוא השעין את ראשו על צווארי ובכה. גופו היה ממש חמים, הפתיע אותי שיש לו קוביות, הרגשתי אותם מבעד לחולצה שלו. הדמעות שלו טיילו על גבי.

“אני יכולה לדבר איתך?”שאלתי והתנתקתי מהחיבוק.

“דברי”הוא אמר וניגב את דמעותיו.

“לא פה, אני רוצה שנצא לטייל”אמרתי

“אהה והספרים שלך”אמרתי בשקט ושמתי את ספריו על המיטה.לפתע נשמעו דפיקות בדלת. הוא החביא מיד בכוננית הקרובה למיטתו את המחדד והדלת נפתחה.
ראשה של סבתא שלו הציצה דרך הדלת.

“הבאתי לכם קצת עוגיות ושתייה “היא אמרה וחייכה.

“תודה רבה”אמרתי בנימוס והיא יצאה.
“למה רצית שנצא לטיול?”הוא שאל כנעל את נעלי האולסטר הלבנות שלו.

“כי רציתי שנדבר בחוץ, באויר הפתוח ולא בחדר כלואים “אמרתי.

“ולמה שיהיה לך אכפת מימני הרי את כמו כולם”הוא ירק בין שיניו.

“על זה נדבר בחוץ”אמרתי וניסיתי להישאר שלווה. ופתחתי את הדלת הוא לקח לו קפוצ’ון יצאנו מהשער המשכנו במורד הרחוב. הייתי כולי מכווצת בעצמי, לא חשבתי שיהיה כל כך קר היום ושכחתי את הסוודר שלי בכיתה והייתי רק עם החולצה של הבית ספר.

” אממ.. קר לך?” הוא שאל מהסס. הוא כנראה הבין ברעד שלי. “קחי,” הוא אמר והוריד מעליו את הג’קט שלו והביא לי.

“תודה” מלמלתי בשקט והתעטפתי בג’קט החמים שלו.

“אני מחכה לתשובה שלי. למה אכפת לך ממני אם את כמו כולם?”הוא שאל.

” אז ככה, לפני שנה או חצי שנה לפני שהגעת לבית ספר שלנו הייתי חברה של ג’ייק- זה שמציק לך. הוא היה הילד הכי מקסים וטוב שיכולתי לפגוש. הוא היה פשוט ג’נטלמן אמיתי. אבא שלו היה נרקומן ואלכוהוליסט והיכה אותו ואת אמא שלו. ג’ייק שמר על זה בסתר והלך לעבוד במקום אמא שלו. החיים שלו ירדו לטמיון. אחרי כמה חודשים, אביו רצח את אמא שלו ולא היו לו קרובי משפחה שיכל לברוח אליהם. הוא היה צריך לגור עם אבא שלו שהיה מכה אותו באופן קבוע . ג’ייק היה חייב ללמוד איך להגן על עצמו מפני אביו אז הוא הלך לאיגרוף וגם שיחק בזה והרוויח על זה כסף. הוא למד להיות קשוח ומפחיד. כל מי שהתקרב אליו היה חוטף מכות הוא ניהיה כמו אבא שלו, מרביץ לאנשים שיותר קטנים ממנו הוא נהפך פשוט לביריון כמו אביו . אבל איתי הוא מעולם לא היה קשוח הוא היה נחמד ומקסים והיה מגן עליי ושומר עליי. הוא ידע לכבד נשים בגלל מה שאימו עברה. אמא שלי שמעה שילד אושפז בגללו וחייבה אותי לגמור את הקשר שלי איתו. באותו רגע חשבתי לעצמי איך העולם חרב עליי בשניה? שנינו היינו מאוד מאוד עצובים ונפרדנו ואחרי זה היו קטעים שאם הייתי מתקרבת לבן כלשהוא הוא איים עליי “אמרתי
“עכשיו אתה מבין למה אני לא כמו כולם, ושאני לא סתם דואגת לך כי אני חוויתי את זה “אמרתי
“ואו לא ידעתי שאת כזאת תמיד חשבתי שאת מהם “הוא אמר פנה לאיזה שהוא גן שעשועים ריק מאדם התיישבתי על נדנדה כתומה וליאם עמד מולי ונדנד אותי “אז למה לך לבוא אליי הביתה ולעזור לי לכי להרגיע אותו “הוא אמר
“אני פה כי אני מבינה אותך…. “אמרתי אבל הוא קטע אותי
“מה מה את מבינה? את מבינה מזה כול בוקר לקום ולהתעורר בבוקר ולהגיד לעצמך באלי למות? את זה את מבינה? את מבינה מה זה לבוא לבית ספר בפחד שירביצו לך?! זה מה שאת מבינה?! את מבינה מה זה להתאהב במישהי שאתה בטוח שהיא לא שמה עלייך? את כול זה את מבינה?! “הוא צעק
“כן כן את כול זה אני מבינה!!! “אמרתי ועצרתי את הנדנדה וקמתי
“אני מבינה אותך ואני מוכנה שיעשו עליי חרם כדי להיות איתך! את זה אתה מבין?! “אמרתי ולפתע היינו ממש קרובים מבטנו נפגשו והשפלתי את מבטי הוא הרים את ראשי בעזרת האגודל שלו.
“כן את זה אני מבין “הוא אמר והתנשקנו
“אווי סליחה “הוא אמר והלך אחורה
“זה בסדר”אמרתי והסמקתי קצת
“טוב אז באלך לאכול אצלנו ארוחת ערב?”הוא שאל
“אמממ תשמע….”אמרתי
“נווו אמא שלי מבשלת ממש טעים”הוא אמר ועשה פאפיפייס
“טוב …אבל אני רק יודיע לאמא שלי”אמרתי ושלחתי לאמא שלי הודעה
‘היי אמא אממ אני הולכת לאכול אצל ידיד אני יחזור ב9’שלחתי לה
“ידיד?”הוא שאל
“אתה לא מכיר את אמא שלי “אמרתי
‘ידיד או….’ שלחה
“עכשיו אתה מבין?”שאלתי והראתי לו את ההודעה
“כן..”הוא אמר וצחקק
‘אמא !!!!’שלחתי לה
‘טוב טוב’היא שלחה
‘ביי’שלחתי לה
‘ביי מתוקה :*’ היא שלחה
הגענו לביתה של סבתא שלו שוב רק הפעם הבית היה נראה יותר מואר ושמח
“היי חמוד”אמא שלו אמרה ונשקה לראשו עמדתי בצד בשקט
“הוו ומי את?”היא שאלה היא הייתה כול כך דומה לו
“זאת חברה שלי”הוא אמר חיבק אותי והתחלתי להסמיק
“אייך אני שמחה בשבילכם !ליאם הוא בחור מדהים”היא אמרה
“טוב אמא ….”הוא אמר
“את זה אני כבר יודעת…”אמרתי
“בואו לאכול יש פנקייקים”היא אמרה והובילה אותנו למטבח במטבח ישב עוד גבר גבוהה בעל שיער אפור ועיינים כחולות הוא קרה עיתון ושתה מהתה
“שלום”אמרתי בנימוס
“שלום לכם”הוא השיב וסגר את העיתון
“בואו שבו”הוא אמר והצביע על שתי מקומות פנויים מולו התישבתי על הכיסאלצד ליאם ואמא שלו התיישבה מולי ליאם לקח מהצלחת פנקייק שם לי בצלחת ושם לעצמו
“אז איך אתם מכירים?”אמא שלו שאלה
“מה זאת אומרת מכירים?”אבא שלו שאל
“אנחנו חברים”הוא אמר וחייכתי
“בשעה טובה ליאם”אבא שלו אמר
“אנחנו מכירים מהבית ספר אני לומד איתה בכיתה”הוא אמר
,אז איך ליאם בלימודים?”היא שאלה
“מאיזה בחינה?”שאלתי
“חברתית ,אני יודעת ששנה שעברה היו לו קצת בעיות והוא אמר לי שעכשיו יותר טוב “היא אמרה והסתכלתי על ליאם הוא הזיז לי את הרגל והבנתי את הרמז
“הוא בסדר יש לו חברים והוא מסתדר עם כולם”אמרתי ולא הרגשתי בנוח לשקר להורים שלו
“איך אני שמחה “היא אמרה
-השעה 19:30סיימנו לאכול –
“זה היה ממש טעים תודה רבה”אמרתי ולגמתי מהמים
“אני שמחה מאוד”היא אמרה
“טוב אנחנו עולים לחדר יש לנו עבודה להשלים בהיסטוריה”הוא אמר וסמן לי עם העיינים
“ליאם לא נעזור לפנות?”שאלתי
“לא זה בסדר”הוא אמר ועלינו למעלה לחדר הוא סגר את הדלת ונעל אותה התיישבתי על המיטה והוא לידי
“על איזה עבודה אנחנו אמורים לעבוד?”שאלתי וחייכתי
“על זה”הוא אמר והתחיל לנשק אותי נשיקות עדינות ברכות וזרמתי הרגשתי שאני יכולה לבטוח בו
נשמעה דפיקה על הדלת התנתקנו מהר לקחתי את התיק שלי מהר הוצאתי חוברת בכלל של חשבון סידרתי את שיערי קצת והוא את שלו
הוא פתח את הדלת ואמא שלו עמדה מול הדלת
“כן אמא ?”הוא אמר
“שכחת את הפאלפון שלך למטה וצלצלו אלייך”היא אמרה הוא לקח את הפאלפון
וסגר את הדלת
“מי זה ?”שאלתי
“אמא שלך”הוא אמר והביא לי את הפאלפון
התקשרתי חזרה לאמא שלי שמעתי אותה צורחת
“אמא מה קרה ?!”נבהלתי
“הילד עומד לצאת!!”היא צעקה (שכחתי לציין אמא שלה בהריון -הערת הכותבת)
“אמא אני באה!”אמרתי וניתקתי
“מה קרה ?!”הוא שאל
“יש לך רשיון ?!”שאלתי והכנסתי את הספרים לתיק
“כן אבל למה ?!”הוא שאל והוא עצמו התחיל להיבהל
“אמא שלי עומדת ללדת!”אמרתי ולקחתי את התיק וירדנו בריצה למטה
“מה קרה ?”אמא שלו שאלה
“מקרה דחוף אני נוסע באוטו”הוא אמר בקצרה ונסענו
“איפה הבית שלך?”הוא שאל
“פה”אמרתי והצבעתי על הבית שלי יצאתי מהאוטו נכנסתי הביתה בריצה
אמא שלי הייתה שרועה על הריצפה הטלפון היה בידה והיא צרחה
“אמא אני פה”אמרתי והיא התחילה להזיע הרמנו אותה והיא נתלתה על ליאם והוא הוביל אותה לאוטו לקחתי מגבת עם מים קרים ורצתי לבחוץ
“אמא תנשפי ותשאפי “אמרתי נבהלתי
“לאיזה בית חולים לנסוע ?!”הוא שאל
“הכי קרוב !”אמרתי בלחץ הגענו לבית חולים נכנסנו לשם וישר ראו אותנו ושמו אותה על מיטת גלגלים והובילו אותה למחלקת יולדות אנחנו אחריהם התיישבנו על הספסלים בחוץ שמענו אותה צורחת נאנקת מכאב והתחלתי לבכות ידעתי שזה דבר טוב אבל בכול זאת ,בכיתי לתוך כתפו של ליאם עד רמה שהכתמתי לו את כול החולצה והוא חיבק אותי ביד אחת וביד השניה ליטף אותי
לאחר עשרים דקות נרגעתי קצת שתיתי מים ממה שליאם הביא לי
“הכול יהיה בסדר אל תדאגי”הוא אמר ונשק לראשי
הרופא יצא מהדלת וניגש אליי
“מה קורה איתה”שאלתי
“קודם כול אין לך סיבה לדאוג נולדו לך עוד שני אחים חדשים”הוא אמר וחייך
“וואיי”אמרתי וקפצתי על ליאם בחיבוק
“אבל…”הוא אמר
“מה אבל?!”שאלתי
“אבל ..אני מצטער אבל גילינו לה סרטן במוח ויש לה טיפולים רק בארה”ב היא תצטרך לטוס לשם בדחיפות אחרת היא ..”הוא אמר
” תמות”אמרתי והרגשתי איך הדמעות לאט לאט עולות לי
“כן…”הוא אמר בעצב
“כן”הוא אמר בצער .
“אתם לא יכולים לעשות עם זה משהו?!,לעזאזל! זה הבית החולים הכי טוב בלונדון! תעשו משהו!!”אמרתי וליאם חיבק אותי בחוזקה כדי שאני לא ילך ,אבל הצלחתי להשתחרר
“אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו אבל היא בכול מקרה היא תצטרך ללכת לטיפול בארה”ב.”הוא אמר לפתע אחות לחשה לו משהו והוא הנהנן.
“אני צריך ללכת …שוב, אני מצטער ואנחנו נעשה ככול האפשר כדי שאמא שלך תבריא “הוא אמר ודמעות זלגו מעייני ,הוא נעלם בהמשך המסדרון .
התחלתי לרוץ במסדרון למצוא פינה של שקט ,מקום מרוחק מתוך כול הגיהנום שנמצא פה
“חכי רגע!”ליאם צעק לי ותפס בידי.
(אני רוצה להדגיש שהסיפור זה כול אחת מדמיינת שזו היא מין הסתם קוראים לזה דמייני ,אז נגיד בקטעים שנגיד בדרך כלל כותבים שם כמו “חכי רגע” אז יכול להיות שאני יעשה “______ [השם שלך] חכי רגע ” כמו בכול דמייני –הערת הכותבת)
“אל תיגע בי”אמרתי כיאלו שכחתי מי הוא ליאם .
הוא לא הרפה עקף אותי, נעמד וחסם לי את הדרך .
“ליאם זוז”אמרתי והוא לא הקשיב לי ניסיתי מימין ניסיתי משמאל והוא חסם אותי מכול כיוון
“ליאם תן לי לעבור!!”צרחתי עד שנשמע הד במסדרון הצר והחשוך .
נשענתי על הקיר ואט אט נפלתי בכבדות על הרצפה לא היה בי כוח . אמא שלי נקודת האור
הי ח י ד ה שהייתה לי בחיים יכולה למות בכול רגע ,בכול שניה
“אני רוצה להיות לבד “אמרתי בקול חנוק מדמעות אני לא יכולה לשאת את זה עוד . קשה לי ,קשה לי. מספיק עברתי הרבה בחיים דיי.
אני לא צריכה עוד לסבול .די .
הסתרתי את פניי בין שתי כפות ידי . מבוכה,שיברון,עצב,כעס,כאב. זה מה ששידרו פני ,אני לא רוצה שיראו אותי ככה .
ליאם התיישב לידי וחיבק אותי .הוא טיפוס חם ואוהב,אי אפשר לתאר אותו אחרת .אני לא יודעת איך עלה בדעתם לעשות חרם על בנאדם כזה מקסים ,אוהב,נחמד,טוב-לב,סובלני. איך אפשר למצוא רע בבנאדם כזה טוב
זה רק חיזק אותי . אני הולכת לעזור לחבר שלי באש ובמים אני איתו ולעולם לא יעזוב אותו .
בכיתי לתוך חזהו אחזתי בחולצתו בחוזקה ואת אחיזתי מידו לא הרפתי
כך היינו זמן מה מחובקים שנינו על הריצפה אני בוכה והוא מעודד .
כיאלו לכול אחד יש את תפקידו.
“אני רוצה לראות את האחים שלי”אמרתי וניגבתי את דמעותיי
נעזרתי בספסל שהיה לידי וקמתי הוא קם מיד אחרי
הלכנו את כול הדרך חזרה ,נכנסנו לחדר וראינו את אמא שלי מחייכת אל אחיי הקטנים בן ובת .
ליאם אחז במותניי כדי לשדר לי ביטחון ,וזה עזר
“היי אמא”אמרתי מחזיקה את דמעותיי
“איך הייתה הלידה?”שאלתי
“ככה ככה אבל עד שראיתי את השתיים הקטנים האלה ידעתי שזה היה שווה את זה .”היא אמרה וחייכה
החזקתי את הבת וליאם החזיק את הבן
“איך יקראו להם?”שאלתי
“אדל ואושר”היא אמרה
“וואו שמות ממש יפים”אמרתי
“כן”היא אמרה ונאנחה
“אז איך קוראים ל*ידיד* שלך”היא שאלה והדגישה את הידיד ועשתה עם הגבות בסימן שהיא יודעת שאני משקרת
“ליאם”הוא אמר ,חייך והושיט את ידו הימנית הפנוייה. היא לחצה אותה
“חתיך”היא מילמלה והוא הסמיק
“אז אתה הידיד שמחבק במותניים?”היא שאלה בצחוק והוא מיד הוריד את ידו והתבייש
“זה בסדר ,זה בסדר כול עוד אתם לא ממהרים אתם יכולים להחזיק במותניים”היא אמרה וקרצה לו .
“ליאם אתה יכול להשאיר אותנו לבד?”לחשתי לו
“כן בטח “הוא אמר