האח החורג המפורסם שלי עונה 2 פרק 2 (:

*נקודת מבט של נייל*
"מי מכאן הבנים רווק?" המראיין שאל ורק הארי הרים את ידו, הוא הרווק היחיד בלהקה, תרועות מעריצות נשמעו ברקע והארי חייך חיוך תמים. באותו רגע הסתכלתי על עדן שהייתה מאחורי הקלעים וחייכה אליי .

"טוב אז נייל זה לא סוד שיש לך חברה, מה עם המעריצות?" שאל אותי המראיין והסתכלתי על הבנים "אני ממש גאה בהן, הם תומכות בנו וגם לא פוגעות בה" חייכתי והמעריצות רק צרחו יותר .. "הו, הם גם לא שמעו על מה שקורה בחדרי חדרים" זאיין צחק, כל המעריצות שמעו וצחקו המראיין גם צחקק מעט. מה שגרם לי להיות אדום נתתי לו מכה קטנה בכתף "אוו איזה חמוד שדון אירי קטן" צעקה נשמעה מהקהל. אז אני שדון אירי? "שמעתי שהחברה שלך כאן אולי נראה אותה?" המראיין שאל והסתכלתי עלייה היא הנידה לי בראשה "היא קצת ביישנית אז תעודדו אותה" לואי צחקק והקהל התחיל לצעוק "עדן עדן עדן עדן" בקצב מושלם .

קמתי מהספה שהייתה נוחה להפליא והלכתי מאחורי הקלעים, משכתי אותה למרות שהתנגדה , כשכל המעריצות ראו אותה צעקו וצרחו מה שגרם לה להסמיק "הנה היפה הקטנה" הארי צחק ופינה לה מקום בספה לידו , התיישבתי לידו ועדן ישבה לידי, ראיתי שהיא טיפה לחוצה אז החזקתי את ידה.
"אז עדן,איך זה להיות חברה של נייל?" המראיין שאל "מושלם, הוא מתייחס אליי כאילו אני היחידה בעולם ואני ממש אוהבת אותו" אמרה והסתכלה עליי, כאילו כל הביישנות שלה נעלמה פתאום, הסמקתי איך לא "אבל הוא יכול להיות יותר טוב במיטה" לואי חיקה את הקול של עדן, מה יש להם היום לעזאזל?! הם כל כך חרמנים.

כולם הסתכלו עלינו ולפתע פצחו בשירה "נשיקה נשיקה נשיקה" "אז מה אתם אומרים נשיקה בשבילנו?" המראיין צחק ועדן חייכה חיוך נבוך רכנתי אליה ונתתי לה נשיקה קצרה, תוך כדי הנשיקה המריצות השתגעו וצרחו התנתקנו "אז חברים אנחנו נחזור אליכם בראיון הבא עם ריטה אורה ביינתים ליילה דיירקשני" המראיין נפרד מהצופים "ו….קאט" הבמאי צעק..
*
"אפשר לדעת למה אתם כל כך פאקינג חרמנים ובכל שיחה איכשהו מצאתם פאקינג קשר למיטה?" שאלתי את הבנים בזמן שיצאנו מהדלת האחורית של האולפן. "אנחנו רק צוחקים חבר" ליאם הניח את ידו על כתפי. "דרך אגב חבר.. איך יחסי המיטה שלכם?" לואי חיקה דוקטור, יש לו היום מומחיות לחקות אנשים הא?! "אני יחטיף לך" הזהרתי אותו , כבר לא הצלחתי להחזיק עוד את הצחוק, פרצתי בצחוק "רק שאלתי, אני מתעניין בפאקינג חיי מיטה שלכם" הוא מלמל עם פאפי פייס עושה עצמו עצוב, בזמן שאני זאיין ליאם והארי נכנסים לוואן.
*נקודת מבט של עדן*
"אני עייפה" אמרתי מפהקת, נתקענו בפקק ועוד עם האוטו הגדול הזה איך לא נתקע, "תשני זה בסדר" לחש לי נייל וליטף את שיערי "אבל זה לא נוח ככה" אמרתי לו בשקט כדי שהבנים לא יקומו,הם גם נרדמו בכל זאת עכשיו כבר שתיים עשרה בלילה "בואי תשבי עליי" הקים אותי והושיב אותי עליו "ככה יותר טוב?" שאל מחייך "כן" מלמלתי בזמן שאני עטופה בזרועותיו, הנחתי את ראשי על כתפו ונרדמתי..

*
*יום שני
פיהקתי, מסגלת את עיניי לאור שביצבץ מאחורי הוילון. הסתכלתי על עצמי.
רגע פאק. מה ? למה אני לבושה? איך אני לבושה? ואיך הגעתי לעזאזל למיטה? נזכרתי באתמול בלילה. וכנראה שנייל החליף לי בגדים ולקח אותי, אני לא יכולה לבקש חבר יותר טוב ממנו.
ראיתי אותו ישן , התחלתי לשחק בשערו שהתחיל כבר להיות חום, הוא צריך לחמצן.. , תוך כדי ששיחקתי בשיערו הסתכלתי על פניו וראיתי אותו מחייך "אז אתה ער הא?" צחקתי ונתתי לכתפו מכה קטנה "כן אני ער" מלמל כאילו הוא ישן , הקול שלו היה סקסי.
"איך הגעתי לכאן מאתמול?" שאלתי אותו "הרמתי אותך לכאן וגם החלפתי לך בגדים" קרץ לי , צחקתי "מטומטם" זרקתי עליו כרית וצחקתי. "היי, מעליב" הוא עשה פאפי פייס, אבל ברגע שסובבתי את מבטי בוא תפס את ההזדמנות לקחת כרית רכה ולזרוק עליי. הו, הוא תחמן.
"מה אתה חושב לעצמך?" צחקקתי מתמגנת בשלוש כריות "לזרוק עלייך כריות" הוא תפס שתיים וזרק אותם עליי "איה!!! " צעקתי בחוזקה וצחקתי. עליתי על המיטה ונעמדתי עליה עם החמש כריות שהיו בידי. "זה מגיע לך" זרקתי עליו כמו תותח את חמשת הכריות והוא נחנק מצחוק. הוא תפס כרית אחת וזרק על הרגל שלי, מה שגרם לי ליפול.. סיפור מצחיק, עליו.
הוא שכב על המיטה ואני מעליו "הו, את כל כך יפה מקרוב" הוא התחנף "עכשיו אתה מתחנף? מה עם מקודם?" צחקתי מהעובדה שפתאום הוא מתחנף "לא את פשוט יפה" הוא נהייה רציני "גם אתה" חייכתי והסתכלתי אל עיניו, מבינה את העובדה שאנחנו ממש קרובים. הוא נישק את אפי במהירות וסימן לי לרדת.
"מה השעה בכלל?" הוא שאל אותי תוך כדי שהוא מפהק , הוא הסתכל באייפון "וואיי פאק שחכתי יש לנו חתימות בשתיים!!" הוא צעק בחוזקה , מתנער מהישיבה על המיטה במהירות.
"תירגע, ומה השעה עכשיו?" שאלתי אותו "עכשיו פאקינג אחד עשרה וחצי, והבנים לא ערים עוד לא התלבשתי הם לא התלבשו ואמורים להיות שם עוד חצי שעה. אני לא מאמין, פאק פאק פאק!!!" הוא אמר נלחץ ומוציא תוך כדי בגדים מהארון. "כמה קללות במשפט אחד, תירגע" חפנתי את פניו הרכות בידיי "אני אלך להעיר אותם ואתה תתלבש" הרגעתי אותו והלכתי להעיר את הבנים.
"תחנה ראשונה, הארי…" מלמלתי לעצמי.

נכנסתי לחדר, מסובבת את ראשי ימינה ושמאלה. איזה בלאגן.. כל הבגדים היו מפוזרים על הרצפה הטלויזיה עבדה, נעליו על הכיסא והמחשב דלוק על הטוויטר, על תשובה למעריצה. "הארי לאב יש לכם עוד חצי שעה חתימות תקום ותתארגן מהר" נשקתי למצחו " אוף, אני עייף" הוא העיף מעצמו בבעיטות את השמיכה בעצבנות. שמעו על הקול שלו שהוא קם עכשיו, הוא היה כל כך צרוד וסקסי. "בוקר טוב גם לך" צחקקתי וראיתי שהוא קם מהר ופותח את הארון, "אוקיי זה היה קל" מלמלתי לעצמי סוגרת את הדלת מאחוריי . הארי קם מהר לעומת שאר הבנים.. בעיקר זאיין!.
"תחנה שנייה, ליאם.."
"ליאם בייב יש לכם עוד חצי שעה חתימות" התיישבתי על קצה מיטתו "בוקר לאב" הוא פיהק וקם במהירות מושך אותי לחיבוק. אוקיי זאת הייתה תגובה מהירה. הוא הסתובב לארון ובחר בגדים פורש אותם בזהירות על המיטה. "אז מה דעתך, 'דדי דיירקשן' להעיר את לואי?" צחקתי מעט מהכינוי של הדיירקשניות אליו, שנהייה במהרה גם שלי. "אין בעיה. לכי תעירי את זאיין בינתיים" הוא אמר מפהק פעם נוספת.
"תחנה שלישית, אחרונה והכי קשה…זאיין"
"מיסטר מראות, יש לכם חתימות עוד חצי שעה" נכנסתי לחדרו מחייכת לנוכח הסדר שתמיד היה אצלו. כנראה בגלל העובדה שהוא גר עם 4 בנות בבית. הוא רק הסתובב לצד השני, כמו שחשבתי.. אני אצטרך לנקוט באמצעים אחרים.
נכנסתי בדילוגים לחדרו של 'מיסטר מראות' שוב. הפעם, יהיה לו טיפה יותר קל לקום. "זאיין תקום" התיישבתי על הברכיים מול פניו היפות. אף פעם לא חשבתי על זה, אבל באמת חמשתם ממש חתיכים, והאופי שלהם עוד יותר מוסיף, אני מבינה למה יש להם כל כך הרבה מעריצות, הם מדהימים מכל הבחינות.
"אם לא תקום אני יגרום לך לקום ברכים שאני לא חושבת שתרצה.." אמרתי צוחקת לעובדה שהוא פושט ממשיך לישון, טוב.. עכשיו אין לי כבר מה לעשות, זה לטובתו. שפכתי עליו כוס מים קרים "פאק לואי פאקינג חרא מזדיין למה?" הוא צעק בכל החדר מנגב את פניו עם המגבת שהייתה בשידה "אממ אני לא לואי" צחקתי מהעובדה שהוא קילל כל כך הרבה, גאד מה יש לבנים האלה פאקינג על הבוקר ?! "הו, כלבה קטנה" הוא צחק "אתה לא התעוררת!" ניערתי את עצמי מהאחריות הזאת וקמתי על רגליי יוצאת מהחדר.
שלא תחשבו שנעלבתי או משהו, זה תחביב שלו לקלל אותי, זה בצחוק.. הוא כמו אח גדול בשבילי.
ירדתי במדרגות התיישבתי בספה והתחלתי לראות טלוויזיה, חמש דקות אחריי שהתיישבתי נייל והארי ירדו במדרגות מדברים על משהו ונכנסים למטבח, אחרי עוד חמש דקות לואי וליאם ירדו מדברים על דניאל ואלינור ונכנסים גם הם למטבח , נכנסתי למטבח לראות מה כל כך מיוחד שכולם הולכים לשם.
צחקתי כשראיתי כל אחד מהם אוכל משהו במקום אחר, הם יכולים להיות כל כך לא מאורגנים שזה מיוחד! . השדון האירי הקטן שלי חופן בידיו קורנפלקס ועומד מול השיש אוכל אותם. לואי מוציא משהו אקראי מהמקרר שאני אפילו לא בטוחה שאני יודעת מה זה. הארי הוציא עוגייה מהמזווה ושותה מקרטון החלב. רק הנורמלי היחיד, ליאם ישב כמו בן- אדם בשולחן הקטן ששם אוכל לעצמו דגנים מסודרים על חלב, אבל מה..עם כפית.
"אתם כל כך מצחיקים, תראו את עצמכם" ברגע שנייל ראה אותי, הוא הוציא את ראשו לאט מקרטון הדגנים ופיו היו מלא. הוא חייך אליי עם פה מלא, צחקתי. "אני לא רואה שום דבר לא נורמלי אצלי" ליאם אמר בביטחון "אוי באמת, דגנים עם כפית?" לגלגתי לו "היי, זה מעליב, את יודעת על הפוביה שיש לי" הוא דחף כפית קורנפלקס אחרונה לפיו.
זאיין נכנס למטבח "בוקר" כולם מלמלו ממשיכים להתעסק באוכל של עצמם. הוא החזיר להם והתיישב בשולחן, נועל את הנייק הגבוהות שלו. יש לו את הסגנון הכי יפה מכל הבנים. "ואת, לא שחכתי לך" הוא נעמד וצחק, מוציא את קרטון החלב שהארי שתה ממנו קודם ושותה גם הוא ממנו. מהקרטון הזה אני לא הולכת לשתות שוב!.
הרגשתי מישהו מפצלח משהו על הרש שלי. פאק זה ביצה, הנוזל שלה נזל על השיער שלי. "פאק מי עשה את זה???" צעקתי "אני לוקח את האשמה" הוא אמר והוסיף קמח לראש שלי. ידעתי שהוא מתנקם בי. "אתה רוצה לעשות ממני עוגה וזהו?" אמרתי בציניות נגעלת ממה שקורה לי על הראש.
"נקמה בייב.."
"בואו בנים יוצאים" ליאם צעק יוצא מהמטבח והשיירה מאחוריו. "אני לא אחבק או אנשק אותך כי..את יודעת למה..ביי לאב" נייל צחק ויצא מהדלת אחרון, הם השאירו אותי לבד. הרשימה בראשי להיום הייתה:
1. לנקות את עצמי
2. לסדר טיפה את החדר
3. לשבת ולהתכרבל בשמיכה כל היום.

*
"נו אז מה עושים אחרי הנשף?" זאיין שאל אותנו בזמן שהוא מזפזפ בין הערוצים בשלט "אולי נטוס לשבוע?" ליאם העלה רעיון "כן נפלא, רעיון ממש טוב בואו נטוס, לואי תקרא לאלינור, זאיין לפרי, וליאם לדניאל " "זה לא כזה פשוט את יודעת זה מחר, והטיסה תוכל להיות במטוס הפרטי שלנו רק ביום רביעי, אבל נוכל לסדר מלון אבל רק תגידו לי כמה חדרים להזמין?" זאיין שאל אותנו והחזיק בפלאפון שלו.
"אממ יש את הארי שצריך חדר לבד כי אני לא חושבת שיהיה שקט בלילה, צריך אחד בשבילך ובשביל פרי,צריך עוד אחד לי ולנייל צריך עוד אחד גם לדניאל וליאם, ואחרון ללואי ולאלינור" אמרתי מחייכת מהכמות חשיבה "אז אממ חמישה סוויטות בקומה האחרונה" זאיין מלמל .
באמת שכבר לא התרגשתי מה'סוויטה' ,כבר באמת שהתרגלתי לכל הפרסום הזה ,לזה שאני חולקת את המערכת יחסים שלי ושל נייל עם חצי מהעולם, זה מטריד אבל יש לנו את הרגעים שלנו.. "טוב אבל לאן טסים?" לואי שאל "אולי לפריז?" שאלתי והפנתי את מבטי אל זאיין "כן זה רומנטי" ליאם המומחה לרומנטיות אמר "שכל אחד יברר את זה עם החברה שלו,תחזרו ותגידו לי אני אבדוק ביינתים מלונות ואם אפשר להטיס אותנו ביום רביעי" זאיין אמר וכול הבנים הלכו , כדי לא להפריע לזאיין לדבר אני ונייל עלינו למעלה "אז מה פריז?" קרץ לי וסגר את הדלת "מה אתה מתכנן?" חשדתי "אה כלום כלום" סינן והפנה את מבטו..
*
"אוקיי אז טסים" זאיין הכריז בקולניות בכל הבית "יש" צהלתי וחיבקתי את נייל "יהיה לנו קצת זמן לבד בזמן האחרון לא יצא לנו" מלמל אל תוך החיבוק, כבר חודשיים אנחנו לא היינו רק הוא ואני, לבד בלי אף אחד שמפריע לנו..