האח החורג המפורסם שלי עונה 2 פרק 25

**הודעה חשובה ברציתי להוסיף**

**יום חמישי-8 בבוקר **נקודת המבט של עדן

הרגשה לא כל כך טובה בבטן העירה אותי, מצמצתי פעמיים כדי לראות יותר טוב.

שמונה בבוקר.
קמתי בזהירות מהמיטה, היה כל כך קר. בחוץ היה ממש קודר, גשם כיסה את החלון שבחדר שלנו, לקחתי מהארון סוודר גדול של נייל ושמתי עליי. הרגשתי דחף של להסתכל על הבטן, לחקור אותה.
למרות ההרגשה הלא טובה שלי, עשיתי את דרכי אל השירותים שבחדר שלנו, כמעט בלי לעשות רעש. נכנסתי וצחצחתי שיניים.

ועכשיו ניגשתי אל המראה שהייתה תלויה אל אורך הקיר, הרמתי מעליי את שתי השכבות בגדים שלי, הבטתי בבטן שלי, בליטה ממש ממש קטנטנה, בלתי נראית לאנשים שרואים אותי עם בגדים וגם בלי, אני לא חושבת שמישהו באמת יצליח לזהות משהו.

ליטפתי אותה קצת, בימים האחרונים אני ונייל היינו ממש בקטע הזה של לחקור, ואני דיי חושבת שאני רוצה להשאיר את התינוק, אני לא רוצה להפיל את הילד שלי ושלו, אני לא רוצה לאבד סיכויים להיכנס להריון אחר כך בשלב יותר מאוחר. ואני חושבת שאני ונייל בשלב הזה של הזוגיות יכולים לגדל ילד. אבל רק אם שנינו נתמסר לזה. במיוחד נייל.
החלטתי לדבר איתו יותר מאוחר.

ההרגשה הלא טובה התבררה כ'בחילת בוקר' כמו שידעתי, רכנתי אל האסלה והקאתי.
כנראה שנייל שמע ומיהר לחדר, הוא רכן ליידי וליטף את גבי, מצייר עליו עיגולים, הוא היה עייף העיניים שלו בקושי נפתחו, הוא בסך הכול דאג לי.
סיימתי ושטפתי את הפנים שלי, "אתה יכול לחזור לישון, לא התכוונתי להעיר אותך" חיבקתי אותו, "לא" הוא אמר, מפהק "אני לא אצליח לחזור לישון" הוא המשיך, הנהנתי והשארתי אותו בשירותים.
ירדתי למטה והלכתי ישירות אל המטבח, אני ממש רעבה.

נייל ירד אחרי כמה דקות ונתן לי נשיקה קטנה בפה, בכמה דקות האלה חיפשתי מה לאכול.
"בוקר טוב בייב" אמרתי לו, "בוקר טוב לאב" הוא ענה והסתכל עליי, הוא סובב את ראשו למקרר וחזר להסתכל עליי פעם נוספת והפעם במבט מופתע "זה הסוודר שלי?" הוא התקרב אליי "כן" הנהנתי אליו לחיוב, "עד כדי כך קר לך?" הוא צחק וחיבק אותי קרוב קרוב, מחמם אותי אחרי הקור הקודר הזה.

"אני לא מוצאת מה לאכול" אמרתי בתסכול אל נייל העייף, "אל תתעסקי באוכל, לכי תראי טלוויזיה ואני אכין לך בסדר?" הוא שאל, מנשק לי את המצח.
הנהנתי אליו והלכתי אל הספה, פתחתי את הטלוויזיה והמשכתי לראות את משפחת קרדשיאן. כבר הזכרתי שלקחתי חופש עד יום שלישי? אם לא אז עכשיו אתם יודעים. בימים האלה היה לנו קשה מאוד, היינו צריכים את הזמן הזה של לחקור ולראות, היינו שנינו מבולבלים. וגם ביום שלישי נייל חוזר לעבודה, והיא תהיה ממש לא נוחה. הוא יילך מוקדם בבוקר ויחזור מאוחר בלילה, והסיבוב הופעות גם בקרוב.
שלא תחשבו לא נכון אני הבן אדם הראשון שתומך בו בכל העניין הזה, הוא מביא כסף, הוא משמח מעריצות, מציל אותם, מוציא אלבומים, אני מתגאה בו, שהוא החבר שלי. פשוט לפעמים צריך את הזמן היחיד שלנו.

המשכתי לחשוב ואפילו לא יכולתי לראות, חשבתי חשבתי חשבתי.
על מה?
הכול.

**1 בצהריים

בדיוק דיברתי עכשיו עם היילי, אמרתי לה שאני רוצה להשאיר את התינוק, אבל אני צריכה להגיד לנייל. הייתי חייבת להגיד את זה לפני למישהו.
דיברתי לפני גם עם רוזלינה , סטייסי, שאנון, אמה, אדריאן, אייבי וקורטני , לא אמרתי להן אבל סיפקתי להן קצת מה איתי, אמרתי להן שאני עדיין חולה, כואב לי לשקר להן, כי הם הבנות שאני סומכת עליהן והן סומכות עליי בהכול. אבל פשוט אני צריכה קודם את המרחב של מה עושים אחרכך נספר לכולם.
שנינו עכשיו שוכבים במיטה, אולי זה הזמן לספר לו?

"נייל?" קראתי לו, הוא הרים את ראשו מהאייפון והרים גבות אליי בתהייה, "אני מצטערת אם אני מפריעה לזמן שלך בטוויטר אבל אני צריכה לדבר איתך" אמרתי בלחץ, לא ידעתי מה הוא יגיב, אולי הוא לא רוצה?.
"את אף פעם לא מפריעה לי בכלום, את רק מוסיפה" הוא אמר לכיוני, מניח את האייפון בשידה שליד הצד שלו במיטה.

התיישבתי על המיטה, הוא התיישב מולי. בהיתי בעיניים הכחולות שלו כמה שניות ואז התחלתי.
"אני יודעת שבימים האחרונים אנחנו מחפשים המון על כל העניין של התינוק, ואני דיי חושבת שזה הזמן שלנו, אני רוצה את התינוק הזה, אני מרגישה שזה נכון, זה הצעד הבא במערכת יחסים שלנו.
כן זה מוקדם, כן שנינו צעירים, אבל אפשר לעשת את זה ביחד"

הוא בהה בי, חיוך קטן עלה על פניו "אם את רוצה ובטוחה, אני איתך בזה"

"אני בטוחה, אבל אתה תצטרך גם להתחשב במצב שלי ולבלות איתי כמה שיותר זמן, בשביל התינוק שלנו" חייכתי והנחתי את היד על הבטן שלי.

"אני חושב שכדאי שנלך לד"ר ווילסון" נייל אמר, הנהנתי לכיוונו. הוא יבדוק שמה שהתינוק בסדר, ואם אפילו אני בשבוע מתאים הוא יוכל לעשות אולטרסאונד.
**

בדיוק התבטלה להם עכשיו פגישה, אז.. אני ונייל בדרך.
יש לי הרגשה שההריון הזה הוא נכון והוא אפילו יחזק את הקשר שלנו אם זה אפשרי. אני עד עכשיו בקושי מעכלת. וואלה, אני בהריון. עוד כמה זמן יהיה לנו ילד או ילדה בין הרגליים. לא דמיינתי את עצמי אמא בגיל הזה, אבל אם זה הגורל זה הגורל.
כמו שאמרתי קודם, לא סיפרנו לאף אחד, חוץ מהיילי שיודעת.

"אז מה נעשה בנוגע למשפחות שלנו?" הוא שאל מחיוך, הייתי בטוחה שהוא קרא את המחשבות שלי, "אני מניחה שאם תרצה תזמין את ההורים, האחים שלך, סבתא, סבא והסבתא שנשארה לכמה ימים ואז נספר להם, להורים שלי אפשר גם לספר כשנזמין אותם ו..בוא פשוט נדבר אחרי הפגישה הזאת"
הוא הנהן ושילב את ידי בשלו, היד השנייה שלו על ההגה.

"להזכיר לך שאני חוזר עוד ארבעה ימים לעבודה?"
"כבר ידעתי את זה" נאנחתי, "פחות זמן שלנו, ושל התינוק" מלמלתי לעצמי, נייל נראה קצת מבואס.
"אני אשתדל להיות איתכם את כל הזמן שאני אהיה בבית בייבי, גם אם אני אהיה עייף"

מהמשפט הזה ידעתי. הוא יהיה האבא הכי טוב.
**

"עדן פרקר" המזכירה קראה לנו להיכנס, אני ונייל נכנסנו לחדר של וויל והתיישבנו על הכיסאות מול השולחן שלו. "עדן" הוא קרא בשמחה "נייל" הוא אמר גם. "אני שמח לראות אתכם שוב"

"אז מה החלטנו?" הוא שאל, אני ונייל החלפנו מבטים. "אנחנו עושים את זה" אמרתי בחיוך, וויל חייך לעברנו.
"אז אני מניח שמגיע לכם מזל טוב" הוא צחק, "אני צריך שתשכבי על המיטה שם, אני אבצע כמה בדיקות" הוא המשיך, הנהנתי בזמן שהוא הלך לחדר אחר.

נשכבתי על המיטה והסתכלתי אל נייל, חייכתי אליו. אני יכולה להישבע לכם שהחיוך שלו מאיר לי את כל החיים. הוא בן אדם כזה מושלם, והוא באמת האחד בשבילי.