הארי סטיילס ועיניינים אחרים – פרק 7

"נתקעתם שמה הרבה זמן?" שאל לואי בזמן שעזר לי לפרוק את המזוודות בחדר המיותר שלהם.
"לא.. רק איזה חצי שעה" עניתי לו שהוצאתי ערמה של חולצות טריקו מקפלת אותם ומכניסה לארון.
הוא הושיט לי אחת מהנעלי עקב שלי, "חצי שעה!? מה עשיתם כל הזמן הזה?!"
לקחתי ממנו את נעל העקב. "סתם לא יודעת דברנו" עניתי והפנתי את מבטי כדי שלא יראה שאני מסמיקה.
"למה לא התקשרתם לאף אחד?"
"לא היה לו סוללה בטלפון" עניתי והוצאתי כמה ג'ינסים.
הוא הניח עוד כמה מהנעלים על הרצפה. "רק דברתם?"
הסתכלתי עליו. "כן לואי, רק דברנו. מה יש לך?" ניסיתי להסתיר את הרעד שבקול שלי.
"אני מכיר את החבר הכי טוב שלי, והארי לא נראה כאילו הוא רק דיבר היום"
נשכתי את שפתיי "אולי הוא הלך לאחת המתמודדות לפני שהוא בא לקחת את הטלפון"
מצאתי משהו שהשתיק אותו.
"היי קייט" נייל עמד בפתח הדלת "שמעתי שאת נשארת איתנו לסוף שבוע"
הנהנתי בראשי. "בכל מקרה לו, המשקאות יגיעו רק בשש" אמר וסגר את הדלת.
"איזה משקאות?" שאלתי.
הוא הרים את המזוודה השנייה, היא הייתה קטנה. "סתם יש היום מסיבה אם באלך, אני קופץ שנייה לקחת את הדברים להיום בערב" אמר ויצא מהחדר. ברגע שנסגרה דלת הכניסה הארי נכנס בפתח.
"לך מכאן הארי" אמרתי.
הוא גלגל את עיניו בזמן שסיימתי עם המזוודה השנייה "אל תדאגי אני זוכר שלא קרה בינינו שום דבר" קרץ. לעזאזל עם הבן אדם הזה. "באתי לעזור לך לפרוק את המזוודות. חבל שהבאת כל כך הרבה. כולה סוף שבוע" אמר ולקח לידיו את המזוודה השלישית.
"לצערי, גם אצל איימי יורד שלג, ואני כאן עד שהסופה תסתיים"
התחלתי לקפל את כל החצאיות. "את יודעת, הבגדים האלה יפים" חיטט במזוודה "את צריכה ללכת איתם יותר. בעיקר עם זה" הסתובבתי.
"מצחיק תלתלים" הסמקתי וחטפתי מידו את החוטיני השחור.
הוא צחק והושיט לי את שאר השמלות. "את באה למסיבה היום בערב?" שאל "אם כן, תלכי עם השמלה הזאת אבל תזהרי כי הטיפוסים פה חרמנים"
הסמקתי "ואתה לא?!"
הוא צחק, "לי מותר להיות חרמן עליך. את אשרת את זה." אוי אלוהים.
"לא אני לא, הארי אני נשבעת לך שאם מישהו יגלה-"
"מה תעשי לי?" התגרה בי שוב. הוא עמד ממש מולי והוא היה גבוה ממני.
"את זה!" אמרתי והרמתי את הברך שלי, פוגעת בו באזור המפשעה.
הוא התקפל ונאנק מכאב. "אל תתעסק עם החתולה" נעמדתי מולו, גבי מול הדלת.
"נו באמת" אמר," אל תשכחי ללבוש יותר את ה-" הוא השתתק פתאום.
"הארי?" הכל בסדר?"שאלתי והתקרבתי אליו יותר. הוא לא ענה. "הארי?!" הייתי ממש צמודה אליו.
בפתאומיות הוא שלח את ידיו אל סנטרי והתחיל לדגדג אותי בלי לעצור.
נפלתי על המיטה צוחקת לא נושמת והוא לא מפסיק.
"די הארי! דיייי!" צעקתי, בכיתי מרוב צחוק. הדלת נפתחה בפתאומיות, לואי וזאין עמדו בפתח.
הייתה שתיקה כמה שניות ,
"שמעתי שצעקת די אז.." לואי ניסה להפר את השתיקה המביכה. השפלתי את ראשי.
נגעתי בידו של הארי, מזכירה לו שידיו עדין נוגעות בסנטרי.
"אז הכל בסדר?" שאל זאין ונפנף בידיו.
"הכל בסדר גמור" עניתי וזאין והארי יצאו מהדלת.
לואי נכנס והמשכתי לקפל את בגדי בארון. "אנחנו רק ידידים" אמרתי, שלא יתחיל עם הרצאות שלו שוב.
"אז החלטת עם תבואי?" שאל שסיימנו לשים את הנעל האחרונה במקום.
התיישבתי על המיטה. "נראה לי שכן, אבל אני אלך לישון עכשיו" רמזתי לו והוא יצא מהדלת.
"תשע, למטה" שלח נשיקה בעבר נעל את הדלת ויצא החוצה.
-כמה שעות לאחר מכן-
הסתכלתי על עצמי במראה בוחנת את עצמי מכול בחינה אפשרית.
שמלת התחרה השחורה ישבה עלי נפלה, אבל היא היתה הגזמה מיותרת למסיבת בריכה שהשיא שלה זה אמת או חובה.
התגאתי במספר הקילו שהצלחתי להוריד בחודשים האחרונים,הבטן שלי הייתה שטוחה. החלקתי את הביקיני האדום על גופי ומעל חולצת סטרפלס וחצאית קצרה שנכנסה אל תוך הסטרפלס.
הצצתי בשעון, עכשיו 8 וחצי, המסיבה מתחילה עוד חצי שעה.
ירדתי במדרגות אל הסלון, זאין הארי וליאם היו שמה, מסדרים את הכיבוד, כולם מפנים אליי את עיניהם.
"קייט את נראת נפלא!" צעק ליאם.
זאין התקרב אלי ובחן אותי "הרזת?" שאל. צחקתי.
"בנים, בואו רגע לעזור עם הבריכה!" נייל צעק מבחוץ, ליאם וזאין ממהרים לצאת ולעזור להם.
הארי התקדם אל החצר, אך עצר לידי ותפס בידי. הוא קירב את שפתיו אל אוזני. הלב שלי רטט "את נראת ממש סקסית, אמרתי לך שאת צריכה ללכת עם זה יותר" חייך.
"תודה?" צחקקתי בעצבנות ורצתי במהירות לעזור ללואי למלאות את המים.
הארי עדין סידר את המשקאות החריפים על השולחן ונייל הלך לעזור לו.
"מה השעה?" שאלתי את זאין.
הוא הציץ בשעון שעל פרק כף ידו , "תשע וחמישה"
"מתי המסיבה אמורה להתחיל?" שאלתי שסידרתי את הדברים המתוקים על השולחן.
שלושה נערים ושתי בנות נכנסו פתאום אל החצר.
"בערך עכשיו" אמר זאין ו הלך לברך לשלום את הנערים.
סיימנו את הסידורים השעה רבע לשתיים [אני מדלגת על הקטעים כי הם סתם משעמים- הערת הכותבת] והתיידדתי עם שתי בנות אנג'י וג'נט.
"יש לך קראש על נייל!" הופתעתי לגלות את הסוד של אנג'י.
ג'נט צחקקה "אנחנו נעשה לך שידוך" אמרה "כלומר, קייט, תעשה לך שידוך"
"למה דווקא אני?" גמגמתי
אנג'י הסמיקה ,"את הכי מכירה אותו"
עמדתי לקום כש ג'נט עצרה אותי. "עמדי דום" היא חייכה חיוך ערמומי "יש לי רעיון אפילו יותר טוב"
היא צעדה אל מרכז החצר "תקשיבו כולם!" צעקה "המסיבה הזאת יבשה מדי. מי בעד לשחק אמת או חובה?"
לא עבר הרבה זמן וכולנו התקבצנו במעגל בחצר, היו מעט אנשים, חמש עשרה- עשרים.
הופתעתי לגלות שאף אחד מהבנים לא שתה חוץ מזאין, ששתה כוס אחת של וודקה.
הם הציבו במרכז אחד מקבוקי הזכוכית.
"אני מסובבת!" צעקה ג'נט. היא סובבה, וממש בטעות יצא לה על נייל.
ג'נט חייכה "נייל, אמת או חובה?"
"אמת" אמר.
ג'נט נאנחה "אנשים חוק חדש למשחק, אני אדגים את זה על נייל, : נייל, חובה או חובה?"
כמה צחקוקים נשמעו "חובה" התייאש.
"חובה עליך לקחת את אנג'י לשבע דקות בגן עדן" נייל ואנג'י הסמיקו אך לבסוף הלכו.
"שמישהו יבדוק בשעון כמה זמן" אמר הארי וכיוון את שעונו לשבע דקות.
לואי תפס את הבקבוק. "עכשיו אני" אמר וסובב.
"קייט, חובה או חובה?"
"חובה" עניתי וצחקקתי.
לואי חשב ואז ענה "חובה עלייך לתת נשיקה באף לנער שהכי מוצא חן בעיניך פה"
הסמקתי. סרקתי את החדר, כמובן שהסתכלתי על הארי הוא חייך את החיוך המעצבן שלו.
"חובה זאת חובה.." מלמלתי והתקדמתי אל הארי כיווצתי את שפתיי, הוא עצם את עיניו, ולבסוף נתתי נשיקה באף לנער שישב לידו. חזרתי למקומי וחייכתי להארי את החיוך המעצבן שלו.
כולם צחקו וסובבתי את הבקבוק.
"דניס, חובה עליך לקפוץ לבריכה עם הבת שאתה הכי מחבב פה"
דניס הרים את החברה שלו, דידי, על היידים וקפץ איתה לבריכה.
היו הרבה חובות מביכות וכאלה מפגרות.
לבסוף לזאין יצא על הארי "הארי, לפני זה אני רוצה לשאול אותך משהו" הארי הנהן "התנשקת פה עם רוב הבנות, נכון?" מבטו של הארי היה מבולבל אבל הוא הנהן, מה שגרם לכמה בנות להסמיק ולכמה לצחוק. "חובה עליך לקחת מכאן את הבת האחרונה שהתנשקת איתה, אפילו אם זה היה לפני שלוש שנים, ואני אקל עליך, כי כבר נגמרו לנו הכוחות, שלוש דקות בגן עדן"
ניסיתי לא להסמיק, לא יכלתי להשפיל את ראשי, כולם ידעו שהתנשקנו. אני כל כך מבולבלת מעצמי. מה אכפת לי שכולם ידעו?
הארי התקרב אליי, מיד הבנתי את הטריק שהוא עושה, הוא בסופו של דבר יפנה לבת שישבה לידי.
רק ש, ג'נט שישבה לידי, הלכה לדבר בטלפון ומהצד השני ישב בן.
הוא כרע על ברכו, מה ששוב גרם לגל של צחוקים מאחורי,"קייט, תסכימי להתלוות אליי לגן עדן?" הוא הושיט את ידו, כולם צחקו. לקחתי את ידו וקמתי איתו אל החדר.
"יש לך מזל שכולם חשבו שסתם צחקת" לחשתי לו.
"אני לא שקרן, קייט" חייך גלגלתי את עיניי
"בארוררר שלא" חייכתי. "אז, מה נעשה בשלוש דקות?"
הוא חייך "נראה לי שיש לי רעיון.."