הארי סטיילס ועניינים אחרים – פרק 1

"לואיייייי!!!" צרחתי בזמן שנכנסתי לבית הענק של לואי והחברים שלו, "מה קרה?!" הוא שאל בזמן שהסתכל על הפרצוף האדום שלי והאיפור המרוח שלי, "בראד בגד בי…. עוד פעם…." אמרתי בקול שבור, "את חייבת לזרוק אותו!!!" הוא אמר לי בפעם המיליון ושתיים, "לואי אני…." התחלתי לומר אבל הוא קטע אותי, "זו הפעם השישית שהוא בוגד בך!! אתם כבר 5 שנים ביחד!! לא נמאס לך?!" הוא צרח עלי בכעס, "לואי.. אני נפרדתי ממנו!!" אמרתי והבכי שלי התגבר, "כל הכבוד!!" הוא אמר ונתן לי נשיקה במצח, לואי… אפשר לומר שהוא החברה הכי טובה שלי!! אנחנו מכירים כבר מגיל 3, שהוא שפך לי דלי מלא בחול על הראש…., "מה שמעתי?! זה נגמר בינך לבין בראד?!" זאין צעק מהמדרגות, גם אני וזאין חברים טובים, אבל לא כמוני וכמו לואי, לואי הוא כמו אחי הגדול, "קייט? מה קרה?!" שאל נייל כשראה אותי בוכה, "אני ובראד נפרדנו…" אמרתי לנייל שעדיין לא עודכן, "הוא זרק אותך?!" נייל אמר בפה פעור, "לא… אני נפרדתי ממנו אחרי שהוא בגד בי בפעם השישית!" אמרתי לנייל, "כל הכבוד סיס!!" הוא אמר ונתן לי כיף, נייל.. נייל… הוא כמו האחות הקטנה שלי…. "קייט???" צרח ליאם מלמעלה "מה?!" צרחתי לו, "כלום רק רציתי לצרוח משהו בשביל להעיר את הארי….." הארי הוא היחיד שלא פגשתי, הוא אומר שהוא לא רוצה לפגוש את החברות של הבנים… כנראה הוא חושב שלואי ואני זוג, חייכתי חיוך קטן מעצם המחשבה הזו, "או.. את זה אני אוהב!!! את החיוך שלך…" לואי אמר וחיבק אותי חזק, לואי ישב על הספה, הלכתי וישבתי עליו, כול מי שהיה רואה אותנו באותו הרגע היה חושב שאנחנו זוג,כן אהבתי להטעות אנשים לגבי. זאין בא מיד אחרינו והתיישב על הספה השנייה, סוחב אחריו מישהו. "סופסוף אתה ער!!" זאין אמר, מסתכל על אותו אחד שהוא גרר. "הארי!!!" צרח ליאם מלמעלה, "מה?!?" צרח הארי שהיה באמצע גרם המדרגות, "אתה ער?!" שאל ליאם, "כן… לצערי…." אמר הארי והגיע לסלון, "אה… זו החברה שלך?!" שאל הארי את לואי, "אני? חברה?! של לואי?!" התפקעתי מצחוק, "אני מבין שלא…." אמר הארי, "היי אני קייט…." הושטתי לעברו את ידי, הוא הושיט לי ידו ואמר "הארי סטיילס, החתיך ההורס מוואן דיירקשן" צחקקתי מעט ולחצתי את ידו, "רגע את בטוחה שאת לא חברה של לואי?" הוא שאל, "כן אני בטוחה… למה?" שאלתי, "את יושבת עליו…" הוא אמר, "ו…?" שאלתי בעצבנות, "אתם נראים כמו זוג…." הוא אמר, "אנחנו לא!!!" אמרתי כועסת, שנאתי שעושים את זה! "סליחה…" אמר הארי והרים את ידיו בכניעה, "סלחתי…" אמרתי ומרחתי על פרצופי חיוך מזויף, לא ממש חיבבתי את ההארי הזה… הוא היה יהיר…. "באלי גלידה!" אמרתי, "גלידה?!" שאל הארי והסתכל על החלון, ירד גשם בחוץ, "כן… גלידה! לואי תביא לי גלידה…" אמרתי וחייכתי ללואי חיוך מתחנף, "אני לא מביא לך גלידה!" לואי אמר, ירדתי מלואי והתיישבתי בעצבנות על הספה, שילבתי את ידי ועשיתי פרצוף כועס, "אני אביא לך גלידה…" אמר הארי, חיוך התפרס על פני והוצאתי ללואי לשון (משהו שעשיתי לעיתים די קרובות….). "אתה לא מביא לה גלידה!!!" לואי אמר להארי, "למה?" שאל הארי מבולבל, "כי היא צריכה ללמוד שלא תמיד מקבלים מה שרוצים!" לואי אמר וחייך לי חיוך מתגרה, "לא ידעתי שאתה אמא שלי לואי!" אמרתי לו, "הארי תביא לי גלידה!" פקדתי עליו, "לא!!" לואי צעק, "כן!" צעקתי, "הארי אם אתה מביא לה גלידה תשכח מלדבר איתי!" לואי אמר לו, הארי חשב לרגע ואז אמר, "בוא נחשוב… להביא לקייט גלידה ולהסתכן בזה שלא תדבר איתי או לא להביא אלכם גלידה ולהסתכן בזה שתדבר איתי? אני בדרך למקפיא מותק!" הוא אמר והצביע על המטבח. הוא הלך לכיוון המטבח, "כן לואי… בהחלט יש רק כיוון אחד וזה הכיוון למקרר!" אמרתי והרמתי את ידי באוויר, לאחר כמה דקות הארי חזר לסלון עם גביע מלא בגלידת שוקולד וקצפת, הוא שם לי על הקצפת סירופ וסוכריות צבעוניות, "תודה" אמרתי להארי וחייכתי חיוך מתוק, אני מתחילה לחבב אותו, "אין בעד מה!" הארי אמר והגיש לי את גביע הגלידה, "מה קרה לך הארי?!" זאין שאל בשוק, הארי נראה מבוהל במקצת ושאל "מה קרה לי, קרה משהו לתלתלים שלי?!" "אתה נחמד!" זאין אמר בהפתעה מוקצנת, "הבהלת אותי חתיכת סתום!" הארי אמר ודחף את ידו השמאלית אל חופן תלתליו. ליקקתי את הגלידה לאט, רועדת מקור, "אמרתי לך!" לואי אמר לי, "מה אמרת לי?!" שאלתי בעצבנות, "שלא כדאי לך לאכול גלידה!!!", נתתי לו מכה בכתף "אני שונאת אותך!" אמרתי, "זה בסדר גם אותך!" הוא צחקק, "לואי!!" אמרתי והלבשתי על פני פרצוף פגוע…. אני יכולה להיות שחקנית! נייל וזאין הסתכלו עלינו וצחקקו, "אתם אנשים עם בעיות!" הארי אמר לי, "אז.. עם מי בראד בגד בך?" לואי שאל כדרך אגב, ברגע ששמעתי את השם שלו התפרצתי בבכי, "מה קרה?!"הארי שאל מודאג, "החבר שלה בגד בה….." לואי אמר וחיבק אותי, הטלפון שלו צפצף, "שיט! אני חייב ללכת!" הוא אמר וקם מהספה, "יופי אני צריך להחליף חולצה!" הוא אמר מסתכל עם הכתם שהאיפור המרוח שלי יצר לו על הכתף, "לאן אתה הולך? החברה הכי טובה שלך במשבר ואתה הולך?!" שאלתי בקול סדוק, "אני ממש מצטער.. סיימון יהרוג אותי אם אני לא אלך!" הוא אמר ונתן לי נשיקה במצח, "מה עשית?" שאלתי, "שברתי מיקרופון…." לואי אמר והוריד את החולצה, אם אני לא הייתי החברה הכי טובה שלו אז בטח הייתי מתעלפת.. הוא ממש הורס בלי חולצה, לדעת כל בחורה שהיא לא אני! אני פשוט לא מסוגלת לחשוב עליו ככה, "הארי תביא את החולצה שלך…" לואי אמר והסתכל על הארי שלבש חולצה לבנה חלקה, הארי נאנח והוריד חולצה, זה עשה לי משהו, גאד הוא הורס! ניערתי את ראשי, מנסה להוציא את המחשבה הזו מראשי, כמובן שלא הפסקתי לבכות, אוף אני שונאת לבכות! "תקשיבי…. קייטי… את לא יוצאת מהבית היום!!" לואי אמר לי, הבנתי למה הוא אמר לי את זה, הייתה לי בעיית שתייה קטנה, כל פעם שהייתי מדוכאת או עצובה הייתי מנחמת את עצמי באיזה בקבוק וודקה או קוקטייל עמוס באלכוהול. "בסדר…" אמרתי, "לא זה לא בסדר….. הארי אתה משגיח עליה! גם שהיא הולכת הביתה… אם היא לא מוכנה לתת לך להיכנס תתקשר לאיימי.. אני אסמס לך את המספר שלה ו.." הוא אמר אבל הארי קטע אותו, "למה אני צריך להשגיח עליה? למה שהיא לא תיתן לי להיכנס לבית שלה? ומי זאת איימי?!" הוא שאל מבולבל, "אתה צריך להשגיח שלא תצא מהבית או תשתה משהו שיש בו אלכוהול, אם היא לא רוצה שתיכנס לבית שלה זה בגלל שהיא תרצה לשתות משהו…. ואיימי זו אחותה!" לואי אמר, "או- קיי…" הארי אמר ללואי מבולבל, "יופי! ביי קייטי.. ביי בנים!" הוא אמר ונישק אותי בלחי, "ביי בו-בר!" אמרנו כולנו ביחד, "אני שונא אתכם" לואי צעק מבחוץ, צחקקתי מעט והסתכלתי על הארי, "מה?" הוא שאל, "אני רוצה הביתה!" אמרתי, "ו…" הוא שאל, "אתה צריך להשגיח עלי…" אמרתי, "הוא היה רציני?" הארי שאל מופתע מעט, "כן…" עניתי, "טוב… יאללה בואי אני אסיע אותך הביתה… רק תני לי להביא חולצה.." הוא אמר ורץ למעלה לאחד הארונות, "בוא…" אמרתי ויצאתי מהדלת, הוא היה אחרי, "תוריד משם את העיניים שלך!" צעקתי לו, "מאיפה?" הוא שאל בתמימות, "מהתחת שלי!" אמרתי והסתובבתי אליו, הוא האדים מעט, "היא הכניסה לך!" נייל צעק מבפנים והארי טרק את הדלת. "אני לא הסתכלתי על התחת שלך…" לחש ורץ לעברי "כן בטח…" לחשתי לו והמשכתי ללכת. אחרי נסיעה של חמש דקות הגענו לבית שלי, "איימי?!" צרחתי לחלל הבית, "מה?!" איימי צרחה לי בחזרה מאחד החדרים, "תכיני משהו לאכול!!" צרחתי לה, "נו תזמיני פיצה!" היא אמרה וירדה במדרגות, "אוקיי…" אמרתי והתקשרתי לפיצרייה. הלכתי לכיוון בסלון בשביל לשאול את הארי מה הוא רוצה, אבל הוא בדיוק בא אליי נתקענו אחד בשני ונפלתי מעליו… זה מביך…