הבת דודה של הארי סטיילס (1D) פרק 11:)

"אני.." הוא התנשף בכבדות..והלב שלי כמעט קרס פעימות הלב שלי הפכו להיות מהירות משנייה לשנייה "אני שמח לבשר לכם שהיא עברה את זה בשלום, היא בסדר" חייך, 'היא בסדר' קולו הדהד לי בראש, לא שמעתי מה שכולם אומרים הייתי שקועה בשתי המילים האלה , היא אמא שלי , היא כל חיי, לא רציתי לאבד עוד הורה …
*פלאשבק לאחור*
"אמא איפה אבא?" שאלתי את אימי "הוא עוד מעט יחזור, את תראי בובה" היא אמרה קצת מתוחה.. "בנתיים תשארי אצל דודה אן שאני אממ.. הולכת לקניות" היא אמרה וליטפה את הלחי שלי, אבל מה אני מבינה? אני כולה בת 9 "טוב אמא" אמרתי בתמימות, נכנסו לאוטו ואמא לא אמרה מילה, אפילו לא הדליקה את הרדיו והתחילה לנסוע במהירות "אמא לאט.." קראתי והיא הסתכלה עליי במראה עם פרצוף אדום, 'היא כועסת עליי??' חשבתי לעצמי והבטתי בחלון, הנחתי את ראש על ידי שהייתה מונחת על קצה החלון, המפרק קצת כאב אבל מה זה משנה.. עצמתי את עיניי ודמיינתי את היום הזה שאני יהיה אמא, אני לא יהיה רעה.. אני לא ייכעס.. ואז נרדמתי.. "אמבר?" שמעתי קול רך שקורא לי "אמא?" מילמלתי ופקחתי את עיניי "לא בובי זאת אני אן.." היא קראה בחיוך גדול ומצאתי את עצמי על הספה בבית שלה.. "איפה אמא?" שאלתי והתיישבתי על הספה "היא..יצאה.." קראה וליטפה לי את הלחי "את רוצה ללכת לשחק עם הארי?" היא שאלה והנהנתי בראשי, עליתי באיטיות במדרגות ונכנסתי לחדרו של הארי "היי" קראתי בחיוך "היי" הוא אמר וחיבק אותי (אוו) "מה את עושה פה?" שאל והתיישב על המיטה "אממ.. לא יודעת אמא שלי הלכה והשאירה אותי פה" אמרתי והתיישבתי לידו, ואז הדלת של החדר נפתחה במהירות ואן התגלתה שם "קרה משהו אמא?" שאל הארי, היא נראתה נסערת "אמבר בואי איתי" שאלה והושיטה יד "ק..קרה..משהו?" שאלתי וקמתי מהמיטה באיטיות "בואי מתוקה" היא אמרה והנחתי את ידי על ידה "אני כבר באה הארי" אמרתי וחייכתי אליו "בואי" היא הובילה אותי לסלון והושיבה אותי על הספה "תשמעי…" היא נאנחה "אבא שלך הוא.." התחילה לומר והניחה יד על פה והשפילה ראשה… "אבא שלך הוא מת בתאונת דרכים…"
*חזרה להווה*
"אמבר?! היי אמבר?!" שמעתי את קולו של הארי וניערתי את ראשי, הדמעות כבר הציפו אותי
, מצאתי את עצמי יושבת על כיסא ליד הארי והשפלתי את ראשי והתחלתי לבכות "היי, מה קרה? הכל בסדר.." הוא אמר והניח יד על הכתף שלי "פשוט.." אמרתי והדמעות חנקו אותי ולא הצלחתי לדבר "נזכרתי בא..אבא שלי.." אמרתי ושיחקתי באצבעותיי עם הראש למטה "די בייב די.." הוא אמר וליטף את ראשי "אני לא יכולה יותר" נאנחתי ובכיתי בקולי קולות והוא משך אותי לחיבוק, הדמעות הרטיבו את חולצתו "לאב מה הולך פה??" שמעתי את קולו של זאין וקפצתי לזרועותיו, הוא ליטף את שיערי הארוך "הכל בסדר?" הוא לחש לי באוזן "כ…כן…" ניסיתי ללחוש לו "אז למה את בוכה לאב?" הוא שאל והתרחקתי ממנו " אז למה את בוכה?" הוא שאל והסיט את שיערי מפניי "פשוט.. נזכרתי..באבא שלי" גימגמתי עם הקול הבכייני שלי "מה קרה לאבא שלך?" הוא שאל בקול שהרגיע אותי.. "הוא מת לפני עשר שנים" לחשתי והדמעות הציפו אותי שוב 'תפסיקי לבכות!' צעקתי בתוכי "אני מצטער.." הוא חיבק אותי חזק, באמת שזה נתן לי עוד כוח..