הגיבור שלי – פרק 7

11/04/2013 883 צפיות תגובה אחת

פרק 7:
אני: "אז.. איפה אני ישנה?" הארי: "בחדר אורחים, זה כמו חדר ספיר כזה, יש שם מיטה, ארון, מקלחת והכול או שאת יכולה לישון עם זאין אבל עם זאין זה לא יהיה בדיוק לישון" נהייתי ממש מובכת וגם זאין הסמיק אני וזאין ביחד: "תרגיע את הראש הכחול שלך" הוא ניבהל וכולנו צחקנו, אני ודניאל הלכנו לפרק את המזוודות שלי, דניאל ממש התלהבה מהשמלות והעקבים שלי וראיתי שהיא התאהבה שמלה אחת שלי צבע ורוד בייבי שלמעלה צמודה ולמעטה רחבה שמגיעה עד חצי הברך אז לקחתי אותה והבאתי לה אותה דניאל: "לא, אני לא יכולה לקחת אותה" אני: "למה? זאת מתנה ממני" ושמתי לה אותה בידיים והיא קפצה אלי, חיבקה אותי ואמרה לי: "תודה! תודה! תודה!" אני: "חחחח… בבקשה! תתחדשי!" ליאם ניכנס לחדר ליאם: "היי בנות, אז על מה דניאל צריכה להתחדש?" דניאל: "אנה נתנה לי שמלה מדהימה שלה, תודה אנה" ליאם נישק אותה בקטנה ליאם: "אז אתן באות לאכול? הארי וזאין הכינו פסטה עם רוטב עגבניות" דניאל: "כן, אנחנו נסיים פה ונבוא לאכול" ליאם הלך, אני ודניאל סיימנו סוף סוף סיימנו לפרק את הכול ונשכבנו על המיטה דניאל: "תתארי לי מה את מרגישה ליד זאין" עלה לי חיוך כשהיא אמרה את השם שלו והתחלתי לספר לה "אוקיי אז ככה, מהפעם הראשונה שראיתי אותו הייתה לי התקבצות כזאת בבטן, כשאני והוא שרנו את הדואט כל האדרנלין שלי פרץ ברמות שלא קרה לי אף פעם, כשאני נמצאת לידו יש לי פרפרים בבטן, כשאני מסתכלת לו בעיניים אני מתהפנטת, כשהוא מחבק אותי אני מרגישה בטוחה ושאף אחד לא יכול לפגוע בי וכשאני מתנשקת איתו אני הכי מאושרת בעולם, דניאל, התאהבתי בזאין קשות" אמרתי מגחכת דניאל: "רואים אליך ילדה" והתחלנו לצחוק ואז קמתי מהמיטה וראיתי את זאין מחייך והתקרבתי אליו ושאלתי: "אז כמה זמן אתה עומד פה?" זאין: "מספיק כדי לדעת מה את מרגישה ולדעת שאנחנו מרגישים אותו הדבר" התנשקנו 5 שניות בערך עד שדניאל עצרה אותנו דניאל: "אהמ.. אהמ, אני באמת מצטערת להפריע אבל צריך לאכול" היא אמרה והלכנו לאכול, האוכל היה בסדר אני: "זה נחמד אבל מחר אני מכינה את האוכל" לואי: "כן כדי אם אנחנו לא רוצים למות מהרעלת מזון, אבל את יודעת בכלל לבשל" אני: "ראיתי כמה פעמים את השף שלנו מבשל אני זוכרת את המתכונים של מספר תבשילים" הארי: "טוב אני לא עומד בלחץ, מה יש לך במזוודת ברזל ובמזוודה שעלית איתה למטוס?" אני: "אתה באמת חשבתה רק על זה עד עכשיו?" ואז כולם אמרו ביחד "כולנו" אני: "אוקיי, אז אני הולכת להביא אותם" נכנסתי לחדר וחזרתי עם מזוודה גדולה ומזוודה קטנה באתי לפתוח את הגדולה ליאם: "עצרי! יש שם פצצה?!" אני: "חחחחח….. לא" המשכתי פתוח אותה והראתי להם לואי: "את DJ?!" אני: "כן" אמרתי בגאווה הארי: "ומה יש במזוודה השנייה?" אני: "אז ככה, אחרי החטיפה המשטרה לא הצליחה לתפוס את החוטפים אז הם הציעו לי ללמוד שיטות לחימה, ללמוד איך לירות, לנטרל ולבנות פצצות ונאלצתי ללמוד 7 שפות באופן שוטף אבל זה היה קל כי אני מדברת מהבית 7 שפות שוטף אנגלית, ספרדית, איטלקית, ערבית, עברית, צרפתית ורוסית אז בכל מקרה אני למדתי ועבדתי קשה במשך שנה שלמה עד שתפסתי אותם והם נכנסו לכלא ל- 25 שנה (הם נכנסו להרבה זמן כי היא בת של מישהו חשוב) , ואז הציעו לי להיכנס להיות פעילה ב FBA ואני סירבתי, אבל למרות הסירוב אני עדיין מסתובבת עם אמצעים לחימה כי אחרי השנה שרדפתי אחרי החוטפים שלי זה פשוט הפך להרגל ואף אחד לא ידע כלום, אני עשיתי הכול בזמן שההיתי אמורה ללכת לבית ספר ולבלות והמשטרה עזרה לי חיפתה אלי ועכשיו אני פותחת את המזוודה עכשיו אבל בבקשה אל תתחרפנו!, ואסור לכם לספר כלום ממה שאמרתי לכם כי אני יכולה להסתבך ברמות" פתחתי את המזוודה שהכילה נשקים רבים הם היו בשוק ונבהלו ואני נלחצתי ופחדתי שהם יתחילו לפחד ממני אני: "תגידו משהו, בבקשה זאין?" ההייתי על סף בכי, העיניים שלי התחילו להתמלא בדמעות שנלחמתי בהם שלא יצאו, ופתאום זאין קם וחיבק אותי,חיבקתי אותו בחזרה זאין: "תודה שיתפת אותנו, זה מראה כמה שאת סומכת עלינו" אני: "אתם היחידים שיודעים את הסיפור חיים האמיתי שלי, וזה הרגיש כול כל טוב לגלות את זה למישהו כאילו ירדה לי אבן מהלב" נייל: "את לא צריכה להרוג אותנו כי סיפרת לנו נכון?" אני: "לא" וכולם צחקו אני: "אבל רק שתדעו שעד גיל 16 היו לי חיים נורמאלים לחלוטין, ואולי איתכם אני יוכל לחזור עליהם" ואז עשינו חיבוק קבוצתי ואז היה כבר 10 בלילה כל אחד הלך לישון בחדרו, התקלחתי, לבשתי טייץ וגופייה ונכנסתי לישון….


תגובות (1)

תמשיכי!!!!!!

11/04/2013 12:37
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך