ההפתעה שלי:) חובה כניסה! סיפור ח-ד-ש-!

אז ההפתעה שלי, משהו שאתן כל כך התגעגעתן אליו, משהו שאתן כל כך רוצות ואפילו לא יודעות את זה..
אז אני לא עושה רק סיפור אחד, אלא אני אעשה שניים ברצף. אז עכשיו אני אתחיל את החדש, ואחר כך תגידו לי למה הוא כל כך מוכר לכן, ולמה אתן צריכות לצרוח עכשיו!
מקווה שתאהבו:)

פרק 1
"היום הראשון!" ג'יין צרחה לי בטלפון. "מתרגשת??"
"אין מצב." אמרתי לה, עדיין מנומנמת מעט. "מתגעגעת לחופש.."
"עכשיו את יכולה לראות את דילן, כל יום!" היא אמרה לי.
"אני במילא רואה אותו כל יום.." עניתי לה, וקמתי מהמיטה. "הריי ההורים שלי חברים של ההורים שלו."
"וואלה, את צודקת." היא אמרה לי, והלכתי לכיוון השירותים הפרטיים שלי, וצחצחתי את שיניי.
אני טורי סטיילס. אני בת 15, ואני הבת של הארי וטיינה. מאז ילדות, אני נמצאת באותו גן, באותו מעון ובאותו בית ספר עם הילדים של חברים של ההורים שלי. אנחנו חברים כל כך טובים!
זאת שדיברתי איתה? זאת ג'יין טומלינסון. האחות התאומה של ג'ייד טומלינסון, והבת של אופיר ולואי טומלינסון.
ודילן? אוי, דילן. אני כל כך אוהבת אותו.. מאז היסודי! אבל אנחנו ידידים כל כך טובים, ואני לא רוצה להרוס את זה.. את מה שיש ביננו.
זה דילן מאליק. הבן של מאי וזאיין.. כל כך הרבה בנות מאוהבות בו, למה שהוא ירצה אותי?
התלבשתי במהירות. לבשתי סקיני ג'ינס חדש שקניתי אתמול כשהלכתי לקניון עם התאומות, ג'יין וג'ייד, וחולצה נופלת בצבע ירוק.
הכנתי את הילקוט שלי, וירדתי למטה. ראיתי את אמא מכינה ארוחת בוקר, פנקייקים עם סירופ מייפל.
"את רוצה פנקייק?" אמא שאלה אותי, והנדתי ראשי לשלילה.
"איכס מייפל.." אמרתי לה, והתיישבתי בשולחן ליד האח הקטן והמעצבן שלי, ג'ייק.
ג'ייק בן 12, עם שיער מתולתל וחום בדיוק כמו של אבא שלי, ועיניים ירוקות בדיוק כמו שלו.
"את הולכת ככה לבית הספר?" ג'ייק שאל אותי, בחיוך המעצבן שלו.
"כן, מה הבעיה?" שאלתי אותו, והוא אחז בסירופ המייפל והשפריץ עליי.
"שהוא מלא בסירופ מייפל!" הוא אמר, וצחק את הצחוק הילדותי והמעצבן שלו.
"מה, אתה מפגר?!" שאלתי אותו בעצבנות, והתחלתי לרדוף אחריו.
"ויקטוריה סטיילס, תפסיקי לרדוף אחריי אח שלך!" אמא אמרה לי, במבט עצבני.
"קוראים לי טורי. רק טורי!" אמרתי לה כשעליתי במדרגות, והיא גלגלה את עיניה.
נכנסתי לחדר שלי, והחלפתי חולצה. החולצה שלי הייתה מלאה בסירופ מייפל. כזה איכס.
החלפתי אותה לחולצה נופלת וורודה, וירדתי למטה. לקחתי את הילקוט שלי, ויצאתי.
"לאן את יוצאת?" ג'ייק שאל אותי, ואני המשכתי ללכת.
"ג'יין וג'ייד מחכות לי, אני לא רוצה לאחר." אמרתי, ונופפתי להם לשלום.
הלכתי הליכה של דקה-שתיים. כולנו היינו גרים בשכונה אחת, וככה תמיד אנחנו יכולים להיפגש.
"היי טורי!" ג'יין אמרה לי, ומיהרה לחבק אותי. "למה את כלכך דביקה?"
"תשאלי את ג'ייק!" אמרתי לה במבט עצבני, אבל ניסיתי לשמור על רוגע.
חיבקתי גם את ג'יין, וחיכינו לליסה. היא הבת של מורן ונייל הורן.
"היי בנות!" ליסה קראה לנו מאחורה, וקפצה עליי בחיבוק. "היום הראשון בלימודים!"
"כולן פה מתרגשות חוץ ממני?" שאלתי אותן בחיוך.
הבנות הנהנו, והתחלנו ללכת.
הסתכלתי על הבנות. ג'יין, שהייתה עם עיניים חומות-ירוקות ושיער שטני חלק וארוך,
ג'ייד, שהייתה עם עיניים חומות ושיער שטני ארוך ומתולתל, וליסה, שהייתה בלונדינית עם עיניים כחולות, והייתה נראית כמו אירית אמיתית.
המשכנו ללכת, עד שהגענו לבית הספר. בית הספר היה גדול, המבנים היו לבנים ונקיים, והכל היה מלא במדשאות.
ראינו הרבה תלמידים מחייכים. חשבתי שבית הספר הזה יהיה בית ספר שכולם בו באים בבאסה.
ופתאום, ראיתי אותם.
"היי בנים!" שמעתי את ג'יין אומרת, ובאנו להתחבק איתם.
ראיתי את דילן, בלונדיני עם עיניים כחולות.. רוב הבנות בבית הספר אוהבות בלונדינים. ועוד עם עיניים כחולות?
הוא בטח ילך על אחת המקובלות יותר. או אחת היפות יותר..
וג'וש? שיער חום ועיניים כחולות. הוא היה הבן של עדן ודין. עדן הייתה חברה ממש טובה של אמא שלי, מילדות. היא תמיד סיפרה לי איך שהן תמיד חלמו שיהיו לנו ילדים באותו הגיל. ושתדעו, כל הבנות שעד עכשיו למדו איתנו, ידעו שג'וש שמור לליסה. אפילו ליסה עצמה ידעה את זה. ולמרות שהם עכשיו לא חברים, למרות ששניהם יודעים איזה קראש יש להם , הם תמיד יאהבו אחת את השני.
"היי טורי!" ראיתי את דילן עומד מולי מחוייך, וחיבקתי אותו.
"היי דילן!" אמרתי לו, מחויכת, והרגשתי את הפרפרים בבטן רק מהמגע איתו. הלכתי צעד אחורה כשניתקתי את החיבוק, והסתכלתי עליו סמוקה.
"איך היה לך החופש?" הוא שאל אותי, וצחקתי.
"תשאל את עצמך, היינו יחד כל החופש הזה." אמרתי לו, וליטפתי את ידיי הימנית בעזרת השמאלית. ראיתי שהוא צוחק איתי.
תמיד ההורים שלנו, טיינה והארי, זאיין ומאי, אופיר ולואי, ליאם ונוי, ונייל ומורן, רצו שהילדים שלהם ילמדו ביחד בבית הספר. יהיו באותו גיל. יהיו החברים הכי טובים. והנה, הם קיבלו את מה שרצו.
הלכנו כל השישה, לכיוון הכיתה. יצא במקרה שאנחנו לומדים באותה כיתה, ורק לכמה שיעורים אנחנו מתפצלים, ואת זה נדע בהמשך.
נכנסנו לכיתה, וראינו שם כמה תלמידים שנמצאים שם ביחד. אני תפסתי מקום, ושמרתי את המקום בשולחן לידיי ליד ג'יין. ג'ייד וליסה, שהיו בעצמן החברות הכי טובות, ישבו ביחד גם, בשולחן מלפנינו. בשולחן מאחורינו, היו דילן וג'וש, והיינו ביחד ודיברנו, עד שהמורה נכנסה לכיתה.