החבר של בן דוד שלי עם 1D :) פרק מספר 5 :/

♥מנקודת המבט של מאי♥

"לכל דבר יש פעם ראשונה." הוא אמר והלך.
דמעות התחילו להציף את עיני "לא!" מלמלתי לעצמי, "אני לא בוכה!" המשכתי למלמל. התיאבון כבר התפוגג, נאנחתי, בכל פעם שאני עצובה וקשה לי, התאבון שלי נעלם! (זה משהו שקורה לי בחיים האמיתים… :/ )
ושמעתי את "אני שונא כל דבר בך" דמעות המשיכו לצאת. "היי" שמעתי, הפסקתי את השיר בדיוק בצרחה בפיזמון, והתרוממתי ומהכרית.
זה היה לואי, "רוצה לדבר על זה?" הוא שאל ברוך, "או שאת מעדיפה להיות לבד?" "לדבר." אמרתי בשקט, "באוי, נכין לך כוס תה חם." הוא אמר וירדנו למטה. "הנה." הוא אמר ונתן לי כוס תה חם, "מה קרה בעצם שאת בוכה ונייל התנהג ככה?" הוא שאל כשהתיישבנו על אחת הספות כשבידנו כוסות תה.
"עם נייל, הוא כנראה פשוט דואג, זה סיפור ארוך שאין לי כוח לספר אותו עכשיו. ולמה אני בוכה? כי נייל אף פעם לא צעק עלי, ואף פעם לא רבנו. ועם כבר רבנו תמיד ההורים שלהו גרמו לנו להשלים." אמרתי והשפלתי את ראשי, שמתי את כוס התה על השולחן וכך גם לואי, וחיבק אותי חיבוק מנחם, ואני פשוט בכיתי על כתפו.
"מה אתם עושים?!" קולו של הארי נשמע, והוא הופיע, "אסור לי לחבק אותה?" לואי כשראה את הארי, "מותר, אבל זאת החברה שלי!" הוא הדגיש את המילה 'שלי', "אני לא רואה אותך מנחם אותה!" לואי אמר, "מה מנחם? היא בוכה?" קולו של הארי השתנה לדאגה ובא לכיווני, "הכל בסדר לאב?" "לא." עניתי והמשכתי להיות מחובקת עם לואי, זה נhראה כאילו זה טיפה מפריע להארי, אבל עם זה מה שיעשה לי טוב, אז זה בסדר.
"קרה משהו? שמעתי מישהו בוכה." נייל רץ למטה וראה אותי בוכה ורץ אלי, "מה קרה מאי?! מה עשיתם לv?!" הוא כמעט צעק אבל לא רצה להעיר את שאר הבנים, "אנחנו לא עשינו, אתה עשית." אמר לואי ואני ברחתי לחדרי.